שימוש בסמכות הרמטכ''ל להגדיל פנסיה כמעט לכל הפורשים הוא ניצול לרעה של המעמד של צה''ל / צילום: דובר צה''ל
הפנסיות הגבוהות של פורשי צה"ל הן שערורייה ברורה. במקום שבו הפנסיה הממוצעת היא 5,000 שקלים (כן, זה מה שהנתונים אומרים) פנסיה גבוהה פי שלושה או ארבעה ומעלה לקצינים פורשים החל מגיל 45 היא מוגזמת לגמרי.
כעת מנסים להלבין פרקטיקה לא חוקית תוך שימוש לא נאות בכוחה הפוליטי של מערכת הביטחון. הדרך בה הרמטכ"ל לשעבר שהוא שר הביטחון מנסה להעביר את התקציב הדרוש מעוררת ביקורת רבה, אפילו בקרב חברי הכנסת, שקשובים לתחושות הציבור במקרה זה.
במקור הייתה ההטבה מוגבלת ללוחמים, להם בקשה המדינה להודות על שסיכנו את חייהם בתנאים קשים, אך מאז היא הורחבה לכל החיילים הפורשים (וגם למשטרה ולשב"ס). שימוש בסמכות הרמטכ"ל להגדיל פנסיה כמעט לכל הפורשים הוא ניצול לרעה של המעמד של צה״ל.
איך בכל זאת מנסים המצדדים להצדיק את המהלך? ובכן, הם טוענים ששוק העבודה תחרותי, ועל מנת לשכנע מועמדים איכותיים לשרת בצבא על מגוון התפקידים, יש להציע להם תגמול גבוה בדמות פנסיה דשנה בגיל צעיר.
לעצור ולשאול שאלה בסיסית
צריך לעצור ולשאול: האם המיליארדים שמוציאה מדינת ישראל על הפנסיה הצה"לית משיגים את מטרתם?
אנו רוצים לטעון, כפסיכולוגים וככלכלנים, שעדיף לתת סכומים קטנים בהרבה אך בגיל צעיר יותר, בזמן שהאנשים באמת זקוקים להם: כאשר הם מקימים משפחה, כאשר הם נאבקים ביוקר הדיור, כאשר הם צריכים כסף לחינוך הילדים, וכו'. נוצר כאן בדיוק אותו עיוות כמו זה המתקיים במערכת החינוך: מורות ומורים צעירים איכותיים עוזבים את המקצוע כאשר מגלים שהמשכורת, בשנים הראשונות, נמוכה מדי ואינה מאפשרת להם להתקיים ברמה שמצפים לה. יוצא שרבים שבאו למקצוע מתוך תחושת שליחות עוזבים אותו בפחי נפש. בד בבד, מורים עם ותק גדול מקבלים שכר גבוה למדי, למרות שההטבה אינה משנה דבר למסלול הקריירה שלהם, לאחר שעובדים בהוראה שנים רבות. מבחינה תועלתנית, ההטבה מבוזבזת.
זאת ועוד. מעבר לצורך בהכנסה הנמוכה בתחילת הדרך, נכנס גם מנגנון פסיכולוגי. אינספור מחקרים הראו שערכו של סכום שניתן בעתיד נמוך מאשר אם מקבלים אותו בהווה. לאנשים יש העדפת זמן חיובית - מיליון שקל היום מרשימים אותם ומשפיעים עליהם הרבה יותר מאשר שני מיליון בדמות קצבה בעוד עשרים שנה. במחקר שנעשה בצבא האמריקאי, שגם בו יש פנסיה תקציבית גבוהה, נמצא כי אנשים העדיפו לקבל סכום קטן יותר בהווה, בהשוואה לקצבה ארוכת שנים בעתיד.
כיפוף הידיים פוגעת בתדמית
לבסוף, עניין התדמית. כיפוף הידיים שמערכת הביטחון מנסה לעשות על מנת להיטיב עם מי שנמנה עליה, ובמיוחד בשכבה המבוגרת, פוגעת בתדמיתה. צעירים רבים מוכנים לשרת כי הם רואים בצבא גם שליחות. לא בכדי קוראים לתעסוקה הזאת ״שירות״. אם התדמית של המערכת הופכת להיות זו של קבוצה כוחנית ואינטרסנטית, יתכן וחלק מהמועמדים יחושו רתיעה ותיעוב, והדבר יגרום להם לחפש אפיקים חלופיים לכישוריהם.
הגיע הזמן לעשות חושבים בצבא לגבי משטר הפנסיה שלו, כדי להגיע לתוצאות טובות יותר הן לתקציב המדינה והן לרווחה של משרתי הקבע. כסף שיינתן בזמן הנכון לאנשים צעירים ישיג יותר טוב את המטרה של הצבא האיכותי שכולנו רוצים אותו. רפורמה כזו גם תגדיל את אמון הציבור בצבא, ועל כן מהווה win-win רב-ערך.
דויד לייזר הוא פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה; אביה ספיבק הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה; שניהם מהמרכז לפנסיה, ביטוח ופסיכולוגיה כלכלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב