יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
מעטים הם המקרים שבהם חותם יו"ר גוף האמור להיות ארגון עובדים, על הסכם שכולו הטבה למעסיקים. "עסקת החבילה", שנחתמה לפני כמה חודשים, בין ההסתדרות הכללית, ארגון הגג של המעסיקים ומשרד האוצר, היא מקרה כזה. "עסקת החבילה" מרעה את תנאי העבודה והשכר, של כמעט כל ציבור השכירים בארץ.
מה יש בעסקה הזאת? ראשית היא כוללת הקפאת שכר במגזר הציבורי במהלך שנת 2022. זאת אחרי שהשכר כבר הוקפא ברציפות מאז שנת 2018, כאשר בתקופה זאת, עלה במצטבר מדד המחירים לצרכן בכ-3%. ב-2022 צפויה לפי הערכות בנק ישראל, עליה נוספת במדד של כ-2% ובסך-הכול שחיקה בשכר המוקפא של כ-5%. ההסתדרות היא אמנם ארגון העובדים הגדול ביותר במגזר הציבורי, אולם היא אינה ארגון העובדים היחיד. "כוח לעובדים" מיצג כ-20,000 עובדים במגזר זה ובמגזר המופרט של חברות הנותנות שירותים לממשלה. עמדת הפתיחה של האוצר המדברת על אפס תוספת שכר, עמדה שההסתדרות מגבה, היא עמדה המזמינה לכן עימות ושיבושי עבודה כבר במהלך שנת 2022. גם ארגוני המורים המיצגים כ-150,000 עובדי מגזר ציבורי וכן הסתדרות הרופאים, לא צפויים לקבל את רוע הגזרה, ובצדק.
פגיעה בעובדים השעתיים
על הקפאת השכר מתווספת מתנה נוספת למעסיקים, שינוי לטובתם של חוק שעות עבודה ומנוחה. המעסיקים יוכלו לקחת עד 17 שעות נוספות בחודש, שהן שעות נוספות על בסיס יומי או שבועי, ולשלם עליהן כאילו היו שעות רגילות, ובלבד שיהיו ימים במהלך החודש בהם עבד העובד פחות מ-8 שעות. עבודה של 10 או 12 שעות בימים מסויימים ו-5-6 שעות בימים אחרים, היא דפוס עבודה שכיח מאוד אצל עובדים שעתיים, כלומר עובדים ששכרם משולם לפי מספר שעות העבודה שעבדו באותו חודש ואין להם חלקיות משרה קבועה. כמעט כל נהגי האוטובוסים כמו גם רוב עובדי התעשייה המסורתית ועובדים במסחר והשירותים עסקיים, הם עובדים שעתיים. אלו מהם ששכר הבסיס שלהם גבוה מ-44 שקל לשעה, צפויים לפי נוסח ההסכם להיפגע בסכום שיכול להגיע לעד 400 שקל לחודש. זה הרבה כסף לעובדים ברמות השכר הללו. מאחר שמדובר במהלך חקיקה האמור לחול על כלל המשק, הממשלה הסתדרות והמעסיקים פגעו פה לא רק בעובדים השעתיים אותם מייצגת ההסתדרות אלא בעובדים שעתיים רבים שאינם מאורגנים. גם כוח לעובדים המייצג כ-40% מנהגי האוטובוס בארץ, וכן עובדים שעתיים רבים נוספים, יאלץ להגן על חבריו מפני פגיעות שמעולם לא הסכים להן.
העלאה לא מספיקה
המתת לכאורה במסגרת עסקת החבילה, הוא העלאת שכר המינימום מ-5,300 שקל לחודש למשרה מלאה, ל-6,000 שקל למשרה מלאה, וזאת בתוך כ-4 שנים. זה אינו שיפור. אפילו אם רק היו מכבדים את נוסח החוק הקיים, שע"פ שכר המינימום עומד על 47.5% מהשכר הממוצע למשרת שכיר ממוצעת, שכר המינימום היה אמור להגיע לסכום גבוה יותר. בארצות סקנדינביה כיום, בגלל השקל החזק, התוצר למשרת שכיר ללא מע"מ כמעט זהה לישראל, (יש בארצות אלו יותר משרות פר 1,000 נפש, ולכן התל"ג לנפש בהן גבוה יותר), אך השכר המינימלי, (זה ש-98% מהשכירים מקבלים מעליו), עומד על כ-9,000 שקל למשרה מלאה. גם במדינות פחות סוציאל דמוקרטיות כמו גרמניה או צרפת שכר המינימום היחסי גבוה בהרבה מ-6,000 שקל, ואפילו בחלק ממדינות ארה"ב שכר המינימום היחסי גבוה יותר, (לדוגמה קליפורניה).
מאיפה שלא מסתכלים עליה, "עסקת החבילה" רעה לציבור העובדים. כעת חלקי העסקה המצריכים תיקוני חקיקה, (שעות עבודה ומנוחה, ושכר המינימום), מגיעים לכנסת. "כוח לעובדים", סיעת העבודה בכנסת, תנועת "עומדים ביחד", ורבים נוספים, מתנגדים לעסקה הרעה הזאת. אנו מקווים לכן שגזרות העסקה ייבלמו, ושבמקומן נקבל עליה ראויה בשכר המינימום, עליה שהיא אחת הדרכים הטובות ביותר לצמצם עוני, בעיקר בקרב משפחות עובדות.
הכותב הוא מזכ"ל משותף של ארגון כוח לעובדים