בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב / צילום: אמיר מאירי
בשנת 2017 דן סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, נחשון פישר, בשאלה איך ומתי ייקבע שווי האופציות. לראשונה הורה בית המשפט לענייני משפחה למנות מומחים מטעם הצדדים, בנוסף לחוות-דעת מומחה בית המשפט. במקרה זה השופט לא קיבל את העמדה של המומחה מטעם בית המשפט, וקבע כי ראוי להמתין למועד המימוש כדי להעריך את שווי האופציות. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון דחו את הערעור שהוגש בעניין.
מילים רבות נכתבו על הפרשה, אלא שדבר אחד חמק מעיני כולם, והוא שמדובר במקרה נדיר וחד-פעמי שבו בית משפט לענייני משפחה אישר לקבל חוות-דעת של מומחים מטעם הצדדים.
לצערנו, זו הייתה אחת הפעמים הבודדות בה בית משפט לענייני משפחה מאפשר הבאת חוות-דעת מטעם הצדדים - וחבל.
כמעט בכל תחום בחיינו מקובל לקבל חוות-דעת מיותר ממומחה אחד. כך למשל כאשר אנו זקוקים לטיפול רפואי, רוב הסיכויים שנבקש לקבל חוות-דעת רפואית משני מומחים לפחות, כדי לקבל נקודת מבט נוספת שתאפשר לנו לקבל החלטה מיטבית.
בתחום המשפטי, על-פי הדין הנוהג היום, כל צד בהליך אזרחי רשאי להביא מומחה מטעמו להוכחת עילת התביעה או הפרכתה. להסדר זה יש שני חריגים: בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובחוק בתי משפט לענייני משפחה. סעיף 25 לתקנות סדרי הדין למשפחה 2020 קובע כי בית המשפט למשפחה ימנה מומחה מטעמו, והצדדים לא יכולים להביא מומחה מטעמם.
בשנים האחרונות נדמה כי הנוהג הזה הופך יותר ויותר בעייתי ככל שמורכבות החיים שלנו גדלה, והטכנולוגיה מתפתחת הרבה יותר מהר מהמשפט.
בנוסף, השימוש שנעשה ברשימות סגורות של מומחים בתחומים השונים - רווחה, רפואה וראיית חשבון - מייצר לעתים עיוות. במרבית המקרים, חוות-דעת מומחה מטעם בית המשפט היא שתכריע את התיק, לאחר שהשופטים מסתמכים עליה כמעט לחלוטין.
אומנם השופטים הם בעלי המיומנות והסכמות להכריע, אלא שלא ניתן לצפות משופט לסטות מחוות-דעת מומחה, ללא קבלת חוות-דעת נגדית. שכן, עם כל הכבוד לידע של שופט, לא בכדי מתמנים מומחים בתחומים שונים. לא מצופה משופט לדעת רפואה, חשבונאות, פסיכולוגיה; מצופה ממנו להכריע נכון. ולכן, על-מנת לסטות מחוות-דעת מומחה, ראוי לקבל חוות-דעת אחרת ממומחה נוסף באותו התחום.
קחו למשל את נושא ראיית החשבון והערכות שווי: בניגוד לעסקאות רגילות שבהן מתבצעת בדיקת נאותות לפי שווי שוק של מוכר מרצון לקונה מרצון, בדיני משפחה יש מעין "מכירה כפויה". בניגוד לסכסוכים המגיעים לבית משפט אזרחי, במסגרתם כל צד מביא חוות-דעת מטעמו, בבית משפט לענייני משפחה ממנים מומחה שמעריך את שווי החברה/מניות/אופציה כאילו היה מדובר ממוכר מרצון לקונה מרצון, זאת בשעה שלא באמת מדובר במוכר שרוצה למכור וקונה שמעוניין לקנות, אלא בשני צדדים שמתגרשים, ועל כן יש לחלק את רכושם.
בעלי דין מבוססים כלכלית יאפשרו לעורכי הדין לקחת מטעמם מומחים לצורך הכנת שאלות הבהרה וחקירת המומחה, אבל לא תמיד זה מספיק, שהרי בית המשפט לא יאפשר למומחה לחקור בדיון הוכחות, שכן רק עורך דין יכול לייצג בבית המשפט.
במציאות שבה חלוקת רכוש בין בני זוג היא כבר לא על דירה או על חלוקה בכסף של שווי חברה, אלא על מניות, אופציות, מטבעות קריפטו, מנגנונים פנסיוניים מורכבים ועוד - נוצרים עיוותים.
הדברים נכונים גם למומחה רפואי - קשה לצפות מעורך דין או משופט לשפוך אור על חוות-דעת רפואית המכילה ספרות מקצועית של רופאים, ולכן במסגרת תביעת נזיקין כל צד מביא מומחה מטעמו וזה נחקר בבית המשפט. לעומת זאת, בדיני משפחה, העוסקים בדיני נפשות של ממש ובניסיון להתחקות אחרי רצון מנוח - לא. גם כאן בית המשפט לענייני משפחה ימנה מומחה רפואי מטעמו אשר יגיש לבית המשפט חוות-דעת, כאשר הצדדים לא יכולים להביא חוות-דעת משלהם.
לסיכום, הדרך לסתור חוות-דעת היא בהבאת חוות-דעת נגדית. כאשר החוק לא מאפשר זאת, הוא מונע מבעל דין את זכויותיו. פה ושם יש שופטים אמיצים שמסכימים למנות מומחים מטעם הצדדים, אולם זו לא שיטה. לצערנו, תקנות סדר הדין האזרחי שתוקנו לאחרונה וחלות גם בתחום המשפחה, לא התייחסו לנושא מינוי המומחים.
הגיעה העת שהכנסת תעדכן את תקנות סדרי הדין למשפחה ותיישר קו עם המערכת האזרחית. יש לאפשר לכל מתדיין להביא חוות-דעת מטעמו. כאשר בפני השופטים יעמדו שתיים או שלוש חוות-דעת, יוכלו השופטים לעשות באמת את עבודתם - לחקור את המומחים השונים ולהכריע ביניהם כדי להגיע לחקר האמת ולמשפט צדק.
הכותבת היא שותפה במשרד עו"ד שקלרז תירוש העוסק בדיני משפחה