השר לביטחון הפנים עמר בר־לב / צילום: Associated Press, Mahmoud Illean
ניתן לקבוע, כמעט בוודאות, שוועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית לא תוקם על מנת לחקור את פרשת מעקבי המשטרה באמצעות רוגלה של NSO, אלא אם יישלף בקרוב שפן מתוך הכובע של כתב "כלכליסט" תומר גנון. השרים שתמכו בחום בהקמת ועדת החקירה כבר הספיקו להצטנן מאז.
האמת שכאשר מדברים על אובדן אמון במערכת אכיפת החוק ובכלל המערכות השלטוניות בישראל, ניתן לקחת את ההתנהלות סביב הפרשה הזו כמקרה בוחן.
מלכתחילה המשטרה והשר הממונה עליה הכחישו הכל, לאחר מכן היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט החליט על הקמת צוות בדיקה בראשות המשנה ליועמ"ש עמית מררי. כל זאת למרות העובדה שאחת הטענות שעולות בתחקיר עוסקת בתיק האלפים שמררי עצמה הייתה מעורבת בו, והייתה שותפה לקבלת ההחלטות על הגשת כתב האישום, גם אם היא לא הייתה מעורבת בשלבי החקירה.
בהמשך, שרי הממשלה דרשו להקים ועדת חקירה חיצונית. השר הממונה, עמר בר-לב הכריז בהצהרה לתקשורת, רגע לפני כינוס ישיבת הממשלה, שהחליט להקים ועדת בדיקה ממשלתית שתחקור לעומק את הפרשה. חלפה שעה, ובישיבת הממשלה התברר שלא מסתפקים בוועדת חקירה ממשלתית כהצעת בר-לב, אלא מעוניינים בוועדת חקירה ממלכתית.
הרווח הפוליטי בראש מעייניהם של השרים
"צריך עוד השבוע להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית", כתב השר יאיר לפיד לאחר החלטת הממשלה. "ועדה שתחקור את הפרשה באופן עצמאי ובלתי תלוי. זה הצעד הנכון לעשות, ואסור להתעכב אפילו רגע אחד נוסף".
מאז חלפו עשרה ימים, ולא הוקמה הוועדה. צוות הבדיקה של משרד המשפטים בראשות עמית מררי גייס סיוע של אנשי שב"כ ומוסד על מנת לבחון את הדברים. לא רוכשים אמון כאשר מזגזגים מצד לצד בלי סוף. ההתנהלות הזו לא רצינית, לא אחראית ולא מעודדת אנשים שגם ככה חשדניים כלפי המערכת להתחיל להאמין לה.
אולם, זגזוג הממשלה הוא הנקודה הפחות חמורה בפרשה מבחינתה. בר-לב ניצל את ההזדמנות כדי להרוויח כמה נקודות פוליטיות. השר לביטחון הפנים הודיע שהוועדה תחקור האם גורמים פוליטיים עמדו מאחורי הפריצות לטלפון של השרים גנץ וסער. מדובר בספין עלוב במיוחד. מה הקשר פתאום בין ועדת חקירה לבחינת שימוש המשטרה ברוגלה לבין הטענה שגורמים פוליטיים, בניגוד לגרסה של גורמי הביון הישראליים שמדובר באיראנים, עמדו מאחורי הפריצה לטלפונים של בני גנץ וגדעון סער? העלאת הנושא באוב תוך כריכתו עם פרשת NSO של המשטרה היא בדיחה עצובה ועגומה.
עם זאת, בר-לב לא נרגע והמשיך עם הספין. שעתיים לאחר ההודעה שלו שיחקור את הפריצות לטלפונים של גנץ וסער, הוא כתב בחשבון הטוויטר שלו: "הודעתי שהוועדה תחקור האם גורמים פוליטיים עמדו מאחורי הפריצות לטלפון של שר הביטחון גנץ, ותוך דקות בליכוד החלו לתדרך שאין להם קשר לכך. נשמע מקרה קלאסי של ‘על ראש הגנב’. לא אותיר אבן על אבן עד שאחשוף את אלו שניסו לחרב את הדמוקרטיה הישראלית".
השר, שמלכתחילה טען שלא היה כלום והכל הבל של "כלכליסט", פתאום להוט שלא להותיר אבן על אבן תוך הטיית עבודת ועדת החקירה נגד יריבים פוליטיים עם ספינים ליגה ד’. ואז כשזועקים על הספינים והפוליטיזציה של השר, הוא טען שזהו מקרה קלאסי של "על ראש הגנב". נדמה שמתייחסים להתנהלות הזו בסלחנות רבתי, שלא בצדק. הקמת ועדת חקירה בראשות שופט על מנת להכפיש יריב פוליטי היא ניצול ציני ומושחת של המשרה השלטונית.
כאשר זו ההתנהלות, מה הפלא שחצי מהעם אוטומטית לא יקבל את התוצאות של הבדיקה, תהא אשר תהא? התנהלות בר-לב מלמדת שהנושא הזה של העלאת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק בכלל לא מעניין אותו.
גם שר החוץ יאיר לפיד, שמיהר להודיע (ומאז נדם קולו בסוגיה) על הצורך להקים ועדת חקירה, כתב: "הנחקר הראשון של ועדת החקירה צריך להיות אמיר אוחנה". איך אוחנה קשור בכלל כשהוא החל לכהן כשר לביטחון הפנים רק במאי 2020? אוחנה לא קשור, אבל נראה שזה הפך להיות חלק מהמנהג הממשלתי כרגע - להביך את היריבים הפוליטיים שבאופוזיציה עם הקמת ועדות חקירה. זה קרה כאשר לפתע פתאום ביום שישי בצהריים הוחלט על הקמת ועדת החקירה לענייני הצוללות וכלי השיט, כדי להביך את נתניהו שניהל מו"מ על הסדר טיעון בתיק האלפים. וזה קרה שוב בפרשת NSO.
אגב, מעניין לעניין באותו עניין - חלף חודש מאז ההחלטה על הקמת ועדת החקירה לפרשת הצוללות וכלי השייט, ואין בה עדיין חבר אחד. כנראה היה מאוד דחוף להודיע על ההקמה שלה, אך לא ממש דחוף לאייש אותה.
ככל שעובר הזמן, האמינות בתחקיר נפגעת
עד כה דיברנו על המשטרה ובעיקר על הממשלה, אך צריך גם לדבר על תחקיר "כלכליסט". מיהרנו לפרגן ולהדהד את הפרסומים ב"כלכליסט". חושף הפרשה, תומר גנון, הוא עיתונאי רציני מאוד והגון. לכן לא הייתה סיבה שלא להסתמך על הפרסומים. אולם ככל שחולפים הימים נראה שלעת עתה, ההר אמנם לא הוליד רק עכבר אך לא הרבה מעבר לכך.
נחזור חזרה לפרסום המקורי מלפני עשרה ימים. "אצל מי לא הותקן פגסוס?", נכתב בעיתון. "פוליטיקאים, אנשי עסקים בכירים, מנכ"לי משרדים ממשלתיים, ראשי ערים, מנהלי חברות ענק, עיתונאים, מארגני מחאות מכל סוג ומין כמעט, יועצי ראש הממשלה ובני משפחתו. מכל הבא ליד. בלי חשבון, בלי הגבלה, בלי מעצורים. אנשי צוות המ"מ (מבצעים מיוחדים) בחטיבת הסייבר-סיגינט המשטרתית חודרים במשך שנים באופן סמוי וללא צווים מבית המשפט באמצעות פגסוס לטלפונים של אזרחים ומשתלטים עליהם בלי היתר בחוק לעשות זאת ובלי צו מבית משפט, מתוך הבנה ששופטים לא יאשרו התנהלות כזאת. ומרגע שנפרץ הסכר, הגיע השיטפון".
בין היתר, בתחקיר הוזכרו שמות כגון העיתונאי אבירם אלעד, מנכ"ל וואלה אילן ישועה, מנכ"לי משרדי הממשלה כגון אמי פלמור, קרן טרנר-אייל ושי באב"ד, ועוד. הסיפור עורר פלצות ובצדק, אולם סדרת בדיקות, בתחילה של המשטרה עצמה ואחר כך של גורמי המקצוע בצוות מררי, לא מצאו לכך בסיס לאחר שבחנו את העניין גם מול המשטרה וגם מול "רישום הפעולות" שנמצא במאגר השמור של NSO ושאיננו נגיש לאיש.
בנוגע למרבית השמות שהוזכרו, התברר שלא היה שימוש ברוגלה כלל. הטלפון של פילבר אכן נפרץ על ידי הרוגלה של NSO, אך בניגוד לטענה כי לא היה צו - אכן הוצא צו על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בלוד אברהם טל.
פער בין הפרסום המקורי לבין הממצאים
לטענת "כלכליסט", הטלפון של פילבר הודבק בפגסוס על ידי המשטרה לצורכי מודיעין מוקדם, לבקשת רשות ניירות ערך וללא צו. אלא שהבדיקה הראתה שההדבקה נעשתה בתאריך 11.2.2018, הרבה לאחר שפילבר נחקר לראשונה ברשות ניירות ערך וטלפונו נתפס פיזית על ידי המשטרה.
המשטרה קיבלה צו האזנת סתר מורחב, מעבר לשיחות טלפון גם להודעות אימייל והודעות וואטסאפ. הצו איפשר לעיין בתכתובות בזמן אמת, ולא מעבר לכך. אלא שכדי להיכנס לוואטסאפ של פילבר, המשטרה שאבה גם נתונים נוספים, אלא שלא נעשה שימוש על ידי היחידה החוקרת באותם נתונים.
לא בסדר, לא תקין, חמור, אפשר לומר על זה הרבה דברים. אבל הפער בין הפרסום המקורי לבין הממצאים הוא כרחוק מזרח ממערב. לפי הפרסום המקורי ב"כלכליסט", המשטרה הדביקה בסיטונאות בפגסוס טלפונים של אזרחים תמימים מבלי שהם חשודים בדבר, בלי צו, ושאבה מהם מידע ללא הגבלה.
כל עוד המשטרה בדקה את עצמה, היה ניתן יותר בקלות ובצדק לזלזל בממצאים של עצמה. אולם, לכאורה בדיקת ה"לוגים" במערכת של NSO על ידי אנשי השב"כ והמוסד היא בדיקה שקשה לומר עליה שהיא טיוח.
המשטרה בדקה 1,500 מספרי טלפון של אנשים שהיו מעורבים איכשהו בתיק האלפים. לא מצאו דבר, מלבד ניסיון פריצה לטלפון של איריס אלוביץ לאחר קבלת צו מתאים מבית המשפט, וכן את אותה הפריצה שהורחבה בניגוד לצו לטלפון של שלמה פילבר, ממנו נשאבו רשימת אנשי הקשר ותכתובות וואטסאפ.
צוות מררי בדק בכמה שיטות וישירות מול מאגר הנתונים של NSO את מספרי הטלפון של כל האנשים שהוזכרו בתחקיר של "כלכליסט". גם הם לא מצאו דבר מלבד הנ"ל. הפרסומים אודות הדבקת אבנר נתניהו שמעולם לא נחשד בדבר ועוד שורת בכירים - הופרכו בבדיקה המקצועית.
אי אפשר להתעלם מהניסיון של מו"ל "כלכליסט", יואל אסתרון, להציע "סקופ" מפוקפק לשורת עיתונאים בכלי תקשורת אחרים על כך שמערכת פגסוס בנויה באופן שלא ניתן לבדוק את פעילותה. על פי "העין השביעית", אסתרון הציע את האייטם לארבעה עיתונאים שונים בטרם הפרסום השגוי הזה מצא את מקומו בעיתון "כלכליסט" עצמו. אני אישית יודע על עיתונאי חמישי שקיבל מאסתרון את ההצעה המשונה.
ממתי מו"ל של כלי תקשורת מציע אייטם לכלי תקשורת אחרים? הדברים מחשידים במיוחד לאור המשמעות של האייטם המוצע - אין טעם לבדוק כלום, כי פגסוס בנויה כך שלא תמצא כלום. האליבי ברור: כאשר יתברר שההר יוליד עכבר, הציבור יזכור שכלי תקשורת אחר ולא "כלכליסט" פרסם שאין כל משמעות לבדיקה הזו.
אם יש אמת בפרסום - הגיע הזמן להציג ראיות
כאמור, תומר גנון הוא עיתונאי רציני והגון שראוי לסמוך עליו. אולם ההתפתחויות בפרשה בחודש החולף והתנהלות המו"ל אסתרון מעלות ספקות שמא "כלכליסט" טיפס לגבהים שהוא מתקשה לרדת מהם ובדרך "הדביק" את כולנו. גנון רמז בסוף השבוע כי התחקיר שלו טרם אמר את המילה האחרונה ועוד צפויות הפתעות בהמשך. לאור המתואר לעיל, נראה כי אכן הגיע הזמן שגנון ישלוף את נשק יום הדין, אם יש כזה באמתחתו ויציג ראיה שתומכת בתחקירו.
אגב, אנקדוטה - בפרסום של "כלכליסט" נכתב שהטלפון של פילבר הודבק בפגסוס לבקשת רשות ניירות ערך בשלב המודיעין המוקדם. בכיר במחלקת המודיעין והחקירות של רשות ניירות ערך סיפר לי לאחרונה כי לבושתו, המחלקה לא ידעה עד הפרסום של "כלכליסט" שהדבר בכלל אפשרי טכנולוגית, או שיש בידי מערכת אכיפת החוק את היכולת הטכנולוגית לעשות זאת.
רשות ניירות ערך מעולם לא השתמשה בצווים על מנת לפרוץ מרחוק לטלפונים של חשודים, והסתפקה בהאזנות סתר הקלאסיות. נו טוב, לא הביישן למד.