בית ספר / צילום: Shutterstock
לאחרונה נשלחה עצומה לראש הממשלה, לרה"מ החליפי ולשרת החינוך. על העצומה חתמו יותר מ-1,700 אנשי ונשות חינוך מכל רחבי הארץ: גננות, מורות, פסיכולוגיות, תרפיסטיות, יועצות, סייעות ועוד. התמיכה וההתגייסות היא חסרת תקדים הן מבחינה רעיונית והן מבחינת מספרית. אנו מתחילים מהלך בו אנשי ונשות החינוך מכל גווני הקשת מתגבשים ומתאחדים, משמיעים את קולם ומביעים את עמדתם כדי לקדם את מערכת החינוך.
בעצומה הודגש כי מצבה של מערכת החינוך במדינת ישראל הגיע לשיאים של שפל חסר תקדים, המערכת נמצאת בקריסה מתמשכת כי ממשלות ישראל, בזו אחר זו, הסיטו מבט וטמנו את ראשן בחול. אין הכרה בקשיים עמם מתמודד השטח, אין דיון על היעדר המשאבים, אין שיח על פתרונות בטווח הקרוב והרחוק. כאמור, אין מדובר במשבר שהחל לאחרונה אלא במשבר מתגלגל שגם הפעם אינו זוכה להתייחסות ראויה מצד הממשלה.
העצומה היא לא רק קריאת אזהרה. היא נועדה להפיח רוח של תקווה באמצעות השמעת קולם המקצועי של אנשי ונשות חינוך, קול שנפקד בשנים האחרונות מהשיח הציבורי והינו אבן הבסיס לקידום מערכת החינוך ולצמצום הנתק בין המטה לשטח.
חלק מהחוליים הקשים בהם לוקה מערכת החינוך הינם: מחסור ונטישה של אנשי ונשות חינוך את המערכת עקב עומסים רגשיים ונפשיים הגורמים לקריסה, עומס ביורוקרטי ומטלות משרדיות-טכניות שמובילים לייאוש ותחושת חידלון, אלימות הולכת וגואה ובכלל זה מצד הורים, סגירת גנים שלמים עקב מחסור בגננות, מחסור חמור בסייעות לתלמידים אשר נקבעה להם זכאות בדין בוועדות, החרפה והידרדרות במצבם הרגשי והנפשי של תלמידים עקב מחסור חסר תקדים בגורמי טיפול: פסיכולוגיות, יועצות ותרפיסטיות והרשימה רק הולכת ומתארכת מיום ליום!
מדובר בסכנה לאומית ממשית לעתידה ולחוסנה של מדינת ישראל שהרי בהיעדר מענים מקצועיים ואיכותיים במוסדות החינוך נמצא את עצמנו באירוע מתגלגל אשר יוביל לבורות, בערות, הזנחה, והפקרה של דור העתיד. כל זאת לצד הרעה החולה של הגדלת הפערים החברתיים בין אוכלוסיות: פריפריה ומרכז, עשירים ועניים, בעלי אמצעים ונטולי אמצעים. המשוואה המוכרת והידועה שאומרת "אמור לי איפה אתה גר ומהי השכלת הוריך ואומר לך איפה תהיה בעוד כמה שנים" תמשיך להכות שורש, להתעצם, ולשלוט בכיפה.
מעמד ותנאים ירודים
הבעיה העיקרית הינה התנאים, המעמד והשכר (בדיוק בסדר הזה) של אנשי ונשות החינוך שהגיעו לשפל חסר תקדים. אלה נובעים לפני הכל מעצם העובדה שלאנשי חינוך, באשר הם, אין הגדרת תפקיד ברורה ולכן קל להטיל עליהם עוד ועוד משימות ולהפוך אותם ל"כלבויניקים". עובדה זו הופכת אותם לברי החלפה ולכוח עבודה זול ועל כן הם נתפסים בקרב הציבור כסחורה בשוק הסחורות. למשל - אם חסרה מורה או גננת וכל עובר אורח יכול להגיע ולהחליף אותה, מה המשמעות לגבי התפיסה של הציבור ביחס לאנשי ונשות חינוך וכיצד הדבר משפיע על תפיסתם כקבוצה מקצועית-פרופסיונלית?
זאת ועוד, ההשקעה בלמידה ובהתפתחות של אנשי ונשות חינוך נמצאת בתחתית סולם העדיפויות; מסלולי ההכשרה, רובם ככולם, עוסקים בהוראה טכנית ובדידקטיקה והמיקוד הוא בתחומי הדעת ולא בדמות המורה-האדם שנמצא במרכז תהליך ההוראה. בשנות השישים של המאה הקודמת היה זה מרשל מקלוהן שטבע את הביטוי "המדיום הוא המסר"; בפרפרזה על דבריו אטען כי "המורה הוא המסר". נוכחותו בכיתה, תחושת הערך העצמי שלו, דרכי התמודדותו עם מצבים שונים - כל אלה ועוד יהוו דוגמה ומופת לתלמידים כי המורה הוא המחולל העיקרי והמרכזי של החינוך.
להציף את הקשיים
על אנשי ונשות החינוך להתעורר, להביע דעה, לנקוט עמדה ולהציף את הקשיים והכשלים המתמשכים במערכת החינוך, אלה אשר הביאו אותנו עד הלום! בימים אלה ובהמשך לעצומה, אנו מקדמים הקמת פורום חירום שיהווה ייצוג הולם לשטח וידון בשבר הקשה שנפער בלבה של מערכת החינוך ויקדם פתרונות ריאליים והגיוניים לשיקום מערכת החינוך בעתיד הקרוב והרחוק יחד עם הגורמים הרלוונטיים בממשלת ישראל.
הכותבת היא מנהלת בית ספר "נופים" בתל אביב