פרופ’ ארין סק / צילום: תמונה פרטית
מכירים את הסיפורים על ילדים שממש אהבו את הים בילדותם וגדלו להיות ביולוגים ימיים? או אהבו ציפורים מכל הסוגים וגדלו להיות חוקרי ציפורים נודעים? מגיל צעיר חינכו אותנו שההצלחה האמיתית היא ללמוד לימודים גבוהים ואחר כך גם לעבוד "במה שאנחנו אוהבים", במה שעורר את התשוקה שלנו עוד לפני שהתחלנו להתפרנס ממנו.
כמה יפה וצבעוני היה הבלון הזה עד שבאה ארין סק, פרופסור חבר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת מישיגן, ונעצה בו סיכה העונה לשם "הצרה עם התשוקה" (THE TROUBLE WITH PASSION), ספרה הראשון, שפורסם ב-2021.
בשיחה עם "גלובס", סק מסבירה שהרעיון ללמוד באוניברסיטה מה שאוהבים מתאים רק לשכבה קטנה של צעירים פריבילגיים ממשפחות אמידות, שעפים על החלומות שלהם עם רשת ביטחון מסיבי זהב. מבחינת כל השאר, מדובר ברעיון די מסוכן שעלול להיגמר בדמעות ועל הדרך להגביר עוד יותר את האי-שוויון בחברה ובשוק העבודה.
הרציונל של עקרון התשוקה
סק עצמה שינתה מסלול בלימודיה האקדמיים, אבל דווקא בכיוון של הגשמת הייעוד המחקרי שלה. "נרשמתי ללימודי הנדסת אלקטרוניקה כי סבתי הייתה עיוורת וחשבתי שיש מחסור אמיתי במערכות טכנולוגיות שיסייעו לה להתנהל בעולם", היא נזכרת. "רציתי לקחת חלק בפיתוח טכנולוגיות טובות יותר בשבילה".
ומה קרה?
"במהלך התואר, אף שהצטיינתי בלימודים כסטודנטית, נתקלתי במצבים שבהם שאלתי את המרצים שלי על נושאים כמו נגישות או היעדר שוויון, וגיליתי שלא רק שלא היו להם תשובות, הם גם חשבו שהשאלות שלי לא תקפות או לא הגיוניות בהקשר של לימודי הנדסה. בשלב מסוים החלטתי שהמקום המתאים לי יותר הוא לימודי סוציולוגיה, כדי לנסות להבין ולנתח את השאלות שריתקו אותי".
מה בעצם לא בסדר ברעיון של ללמוד מה שאוהבים?
"על פניו, זה נראה כמו רעיון ממש טוב. רוב הנשאלים במחקר שלי, בין שהם תלמידי קולג' ובין שהם אנשים עם תואר אקדמי שכבר השתלבו בשוק העבודה, אמרו לי שהרעיון ללכת בעקבות התשוקה שלהם במקום העבודה דווקא נראה להם מאוד הגיוני, עקב הידיעה שבכל מקרה יצטרכו לעבוד יותר מדי, 60 או יותר שעות בשבוע. הם גם אמרו לי שממילא לשוק העבודה כיום אין היציבות שאפיינה אותו לפני 30 שנה. ולכן, הם אמרו, אם כל המשרות זמניות ולא יציבות, אולי עדיף כבר שנעבוד במה שאנחנו באמת אוהבים וכך יהיה לנו יותר קל להתמסר לעבודה".
לצורך המחקר בספרה, קיימה סק ראיונות עם כ-100 תלמידי קולג' משלוש אוניברסיטאות שונות, שליש מהם היא ליוותה שנתיים עד חמש שנים לאחר סיום לימודיהם. כמו כן, היא קיימה ראיונות מעמיקים עם 24 יועצי קריירה ומאמני קריירה וביצעה סקר און-ליין בהשתתפות של כ-2,000 עובדים בוגרי קולג' בארה"ב, בחתך סוציו-אקונומי של החברה האמריקאית.
איך הלך המחשבה של התשוקה לתחום מסוים מגביר את האי-שוויון במקומות העבודה?
"קודם כול, לא לכולם יש יכולת להתקבל לעבודה דווקא בתחומים שהם אוהבים. גם לאחר שכבר מתקבלים, לא לכולם יש רשתות ביטחון לקחת הימור כזה בשוק העבודה. למעשה, המחקר שלי מראה שמהלך כזה, של בחירה בתחום לימודים שאוהבים, הוא פריבילגיה של סטודנטים שבאים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. לעומתם, לסטודנטים שבאים ממשפחות קשות יום, שבהן הם דור ראשון ללימודים בקולג', אין אפשרות להמר כך על עתידם המקצועי. זה עלול לסבך אותם בעבודות לא יציבות ובשכר נמוך. הרי אי-אפשר להשוות סטודנטים עניים שמסיימים את הקולג' עם עשרות אלפי דולרי חובות על הלימודים לסטודנטים שהוריהם מימנו להם את כל הלימודים".
האופציה לפתח חיים מחוץ לעבודה
סק מראה במחקר שלה שרבים מהעובדים רואים במקום העבודה שלהם כר מרכזי להבעה עצמית, מקום לבטא בו את מי שהם ומי שהיו רוצים להיות. "עם זאת", היא מדגישה, "חייבים לזכור ששוק העבודה לא נועד להיות הכלי שלנו, כעובדים, להבעה עצמית, אלא אמור בראש ובראשונה לייצר רווח לבעלי החברות שבהן אנחנו עובדים, למעסיקים. חשיפת העצמי הפנימי שלנו בפני מוסד עסקי שלא אמור בכלל לטפח התנהגות כזו, זו פעולה מסוכנת בעליל. עובדים שנוהגים כך חושפים את עצמם לסכנה שכל שינוי מהותי במקום העבודה שלהם יגרום להם לאבד את תחושת הזהות העצמית. וזה כבר איום קיומי, מעבר לאיום הכלכלי".
איך אנשים מגיבים למסר הזה שלך?
"התגובות לא פשוטות. רבים מנסים ישר לגונן על הקשר שלהם עם מקום העבודה ואומרים: 'אני לא רוצה לעבוד רק בשביל הכסף'. אבל זה גם לא מה שאני אומרת. הפתרון שלי בעצם ממליץ לגוון ולפזר את תיק מחוללי המשמעות שלנו, כלומר: אנחנו צריכים למצוא מקומות ותחומים שיעוררו בנו עניין ותשוקה מחוץ לעבודה".
ההתפטרות הגדולה כהזדמנות לשינוי תפיסות
סק החלה לעבוד על "הצרה עם התשוקה" כבר ב-2018, כשנתיים לפני פרוץ מגפת הקורונה. "כשהתחילה המגפה, חששתי מאוד שלאנשים לא יהיה אכפת יותר מעיקרון התשוקה, שזה פשוט לא יעניין אף אחד לנוכח צרור הצרות שנחת על כולנו פתאום. התקשרתי לעורך שלי וביקשתי עוד זמן כדי לתקף את הסקר שלי מחדש, מה שאכן עשיתי באוקטובר 2020".
ומה גילית?
"התברר לי ששום דבר כמעט לא השתנה. להיפך. אנשים שחוו אי-יציבות תעסוקתית בקורונה אימצו אל לבם בעוצמה גדולה עוד יותר את המרדף אחרי מה שהם אוהבים לעשות, את עקרון התשוקה. זאת בהשוואה לעובדים שהמשיכו לחוות יציבות תעסוקתית במגפה. זה קרה לדעתי כי בזמן משבר אנשים מחפשים משמעות, מחפשים נראטיב תרבותי שיסייע להם להבין מה יהיה הצעד הבא שלהם, ועקרון התשוקה מבטיח מימוש עצמי. האם הוא גם מקיים? זה כבר סיפור אחר".
מה את חושבת על תופעת "ההתפטרות הגדולה", שבה עובדים בכל רחבי העולם מתפטרים מעבודתם?
"זו תופעה מרתקת שהתאפשרה רק כתוצאה מהקורונה, והיא בהחלט מעלה לדיון מחודש, ומפרספקטיבה שונה, את השאלה מתי ועד כמה אפשר לעבוד רק במה שאוהבים. יש עובדים שמתפטרים כי נמאס להם משיטות העסקה נצלניות, או מבוסים שדורשים מהם יותר מדי או לא נותנים להם מספיק גמישות.
"עם זאת, אותם אנשים שעבדו יותר מדי שעות בעבודה שהם לא אוהבים והתפטרו עלולים למצוא את עצמם עובדים בעבודה שהם כן אוהבים, אבל עדיין להמשיך לעבוד יותר מדי שעות בשבוע. זה יהיה פספוס, כי דווקא עכשיו, כששוק העבודה משווע לעובדים, כדאי לעשות שינויים מהותיים בתמהיל הכללי של עבודה ושעות הפנאי".
החברות שמנצלות את התשוקה
האם עובדים מלאי תשוקה מתוגמלים על כך במקומות העבודה? או שאולי הם דווקא מנוצלים?
"המחקר שלי מראה שהם בדרך כלל מנוצלים, ובכמה דרכים. אמנם נכון שלעובדים מלאי תשוקה יש סיכוי גבוה יותר לקבל משרות בראיונות עבודה, אבל זה לא אומר שגם יציעו להם שכר יותר גבוה בתחילת הדרך או בהמשך. יש כאן בהחלט אלמנט של ניצול: המעסיקים יודעים שהתשוקה תגרום לעובדים לקבל על עצמם יותר ולעבוד יותר קשה, בלי לקבל בהכרח תגמול מתאים. לכן הם מרשים לעצמם, לדוגמה, לדחות שיחות שכר עם אותם עובדים.
"ניצול מסוג שונה מתרחש ברמה הארגונית-מותגית. לטסלה, למשל, יצא שם בעמק הסיליקון כחברה שנוהגת לשלם משכורות נמוכות יותר, עם פחות תנאים ובונוסים צנועים בהשוואה לחברות אחרות באזור. למרות זאת, מועמדים לעבודה ממשיכים לפנות לטסלה בהמוניהם רק בגלל שזו טסלה. אבל כשחברה כזו מרשה לעצמה לשלם משכורות יחסית נמוכות היא בעצם מנצלת את התשוקה של עובדיה.
"חברות מנצלות את התשוקה של עובדיהן גם כשהן מצפות מהם להיות ON כל הזמן. המסר לעובד הוא כזה: 'אם אתה רוצה להיות חלק חשוב בצוות שלך, אתה חייב להראות תשוקה לעבודה באמצעות זמינות 24/7'. משום מה, אנחנו גם מצפים, לפחות בארה"ב, שעובדי שירות יראו תשוקה בעבודתם. בארה"ב זה ממש טרנד בתקופה האחרונה.
"בספר שלי אני מדברת על קמפיין של סטארבקס שכותרתו הייתה 'התשוקה שלנו היא לשרת אתכם!' יש בזה ממד של ניצול באמצעות עמל רגשי, על ידי אילוץ העובדים לווסת רגשות מול הלקוחות. המניפולציה על העובדים מתבצעת כאן דרך תחושת הזהות שלהם - וזו כבר מדרגה יותר גבוהה, או בעצם יותר נמוכה, של ניצול".
מיהו מצטיין? פרדוקס המסירות של חוקרות בתחומי המדעים וההנדסה
הספר הבא של ארין סק, שצפוי לצאת באפריל, יעסוק בנושא קשור אך מעט אחר. "אני עומדת להוציא ספר, הפעם בכתיבה משותפת עם פרופ' מארי בלייר-לוי, חוקרת בתחום המגדר. הוא ייקרא: 'תכנון לקוי של מצוינות: פרדוקסים בהצטיינות ומסירות אצל חוקרים בתחומי המדעים וההנדסה'.
"אנו רואות, למשל, שחוקרים שנחשבים פחות מסורים לעבודתם נחשבים גם פחות מצטיינים. זה בעייתי מאוד בנוגע לנשים עם ילדים, שלא יכולות להיות זמינות למחקר כל הזמן. המצוינות של נשים כאלו תוטל בספק גם אם יעבדו בדיוק אותן שעות כמו עובדים אחרים, שלא צריכים לטפל בילדים.
"הטיה נוספת קשורה למה שנהוג לצפות באקדמיה מחוקרים מצטיינים. ראשית, מצפים מהם להיות יצירתיים ומבריקים - וזה כמובן הגיוני. אבל מעבר לכך, מצפים מהם להיות אסרטיביים ולוקחי סיכונים, וזה כבר מוטה ופוגע באנשים שזה לא בדיוק מה שמאפיין אותם".
פרופ' ארין סק
אישי: פרופסור חבר באוניברסיטת מישיגן, בעלת דוקטורט בסוציולוגיה
מקצועי: מתמקדת במחקריה בין השאר בבתחומי מגדר ומיניות, אי-שוויון ועולם העבודה
עוד משהו: עזבה לימודי הנדסה כי לדבריה "כששאלתי על נושאים כמו נגישות או היעדר שוויון, גיליתי שלא רק שלא היו להם תשובות, הם גם חשבו שהשאלות שלי לא תקפות או לא הגיוניות בהקשר של הנדסה"