ולודומיר זלנסקי מול ולדימיר פוטין / צילום: Shutterstock
אם יש דבר אחד שברור היום לחלוטין, כפי שהוא היה ברור עד היום, זה שאין כמעט שום מקום להשוואה בין כוחות הצבא הרוסיים לבין אלה האוקראיניים - לא בהיקף, לא בהשקעה הכלכלית ולא במוכנות הצבאית למלחמה. במלים פשוטות: זה פשוט לא כוחות. אוקראינה היא אמנם המדינה השלישית בגודלה באירופה, אבל כמעט מכל בחינה אחרת היא כמעט ולא מצטיינת ביחס למדינות אירופה האחרות.
למרות האיומים המקדימים בסנקציות, ולמרות הסנקציות נגד רוסיה שיגיעו בוודאי בשעות ובימים הקרובים, אם זה לא היה ברור עד כה - זו אוקראינה ולא אחותה האגרסיבית ממזרח, שבה הכלכלה נשחקת הכי מהר תחת איום המלחמה.
עוד לפני שכוחות הרוסים התגלגלו לאזורים שבשליטת המורדים במזרח המדינה ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכיר בעצמאות האזור הבדלני, אוקראינה כבר הייתה המפסידה הגדולה ביותר מהתוקפנות הרוסית.
המרכז לכלכלה ומחקר עסקי הבריטי (CEBR) העריך החודש כי הסכסוך עם רוסיה עלה לאוקראינה 280 מיליארד דולר בתוצר מקומי גולמי אבוד בין 2014 ל-2020. סכום שצפוי לטפס דרמטית השנה בעקבות הפלישה הרוסית.
האיום על כלכלת אוקראינה שרק הלך והסלים בשבועות האחרונים, הביא להפסקת השקעות, בריחת מנהלים מערביים מהמדינה, הוצאת כספים מסיבית מהבנקים - איום זה הוא חלק מטקטיקה רוסית מרכזית בערעור יציבותה של אוקראינה. כל מי שרק רצה להישיר את מבטו לעבר אוקראינה בשבועות האחרונים, יכול היה לראות שאנחנו מתבוננים בתאונה בהילוך איטי, עם סוף טראגי ידוע מראש.