נעם גלייכר, מייסד לגאסי, מאגר בכירים בגמלאות / צילום: שגב יהודה
רוב חייו המקצועיים עסק נעם גלייכר בפיתוחים הנדסיים לתעשיית היהלומים בארץ ובחו"ל. "לאורך השנים שמעתי שחסרים בתעשייה הרבה מהנדסים ואנשים מקצועיים ברמה אקדמית ומעלה למקצועות טכנולוגיים", הוא מספר.
"ואז עלה לי הרעיון: יש קבוצה עצומה של אנשים שפרשו או הפרישו אותם מסיבות גיל, הם יושבים בבית למרות שהם היו בתפקידים מאוד בכירים, ועכשיו הם שקופים, לא קיימים. מאנשים בעמדות מנהיגות, הם הופכים ל'סבא טוב' שזה כל עיסוקו. ארגונים מחפשים עובדים, והם בעצם ישנם. יש להם המון זמן פנוי, גם אם הם הולכים לקאנטרי. תוחלת הגיל עולה כל הזמן, ולכן אנשים יכולים 30 שנה לא לעשות כלום, וזה נורא.
"לכן, ב-2017 פתחתי יחד עם שותף את לגאסי, מעין חברת השמה לגמלאים אקדמאים שאנחנו מציעים לתעשייה ולעסקים. ברוב המקרים מדובר באנשים שלא מחפשים עבודה במשרה מלאה, אלא פרויקט או עבודה זמנית. ההצעה שלי עושה אותם יותר בריאים, כי לאדם עסוק יש סיכוי לתוחלת חיים יותר ארוכה. היום יש אצלנו מעל 900 מומחים במאגר".
איך בניתם את המאגר?
"בהתחלה פרסמנו מודעות גדולות בעיתונים, עם הסיסמה 'הניסיון הוא יתרון'. היו גם מודעות שפנו למעסיקים, ופנינו גם לגופים ממשלתיים וחצי ממשלתיים ולארגוני גמלאים. נרשמו אצלנו גם דוקטורים וגם מהנדסים בסיסיים. זה לא מחייב אותם לכלום, כי לא מדובר פה במשרות מלאות. קורות החיים נמצאים במאגר של לגאסי, וכשמגיעה פנייה, יש מערכת אוטומטית למחצה שמאפשרת למצוא את האנשים המתאימים, להפנות למעסיק וכן הלאה. זה ווין ווין לכולם - לאנשים, לתעשייה ולמדינה".
במדינה הבינו את זה?
"למרות שהמדינה דוחפת למצוא פתרונות, דווקא בצד הציבורי-ממשלתי פחות נענים בחיוב - בגלל שאנחנו חברה, ולא עמותה. מצד שני, המדינה עוזרת באמצעות רשות החדשנות, שנתנה לנו השנה מענק כדי לשלב הון אנושי בתעשיית ההייטק.
"צריך להודות שבהתחלה חלק גדול מהדברים לא הצליח, כי יש בעיית גילנות קשה מאוד - הרבה פעמים כששומעים שהבן אדם בגיל 70, הוא נכשל אוטומטית. הוא נפסל מראש, בלי לראות קורות חיים בכלל. אנחנו מנסים להתמודד עם זה, כרגע בהצלחה חלקית".
המודל העסקי של לגאסי מבוסס על העסקה בפועל: "כל זמן שאין השמה, אף אחד לא משלם שום דבר ואין דמי טיפול. ברגע שיש חוזה, לגאסי מקבלת עמלה מהמעסיק, לפי היקף ההעסקה".
איך השפיעה עליכם הקורונה?
"בקורונה פחות התאמצנו, ופחות הטרדנו את שני הצדדים. זה היה יותר מטריד אם הייתי מעסיק הרבה אנשים בשכר, אבל המודל שלנו יותר מצומצם ולכן יכולנו לעבור לפעילות יותר שקטה.
"אחת מהשפעות המגפה היא שצורת ההעסקה המקובלת כוללת כיום יותר עבודה מהבית. סוג הניהול הישן כבר לא קיים, ועסקים הבינו שכל מחלקת הפיתוח יכולה לשבת במדינה אחרת או בבית. לכן, זו הייתה עבורנו הזדמנות לצאת בגישה חדשה: במקום לספק למעסיק אנשים, אני מספק להם פתרון.
"הרעיון הוא כזה: אתה לא תצטרך להכיר את האדם, אלא אני אקים לך צוות פתרון לכל נושא שתבחר, בלי שיהיו יחסי עובד מעסיק. זה כמו רואה חשבון שעובד עם כמה עסקים שונים, או משרד עורכי דין שמטפל במאות עסקים. עבודה של קבוצה במיקור חוץ זה משהו שלא ממש קיים בשוק, אבל ברור לנו שאנחנו צריכים להביא חדשנות.
"בנוסף, החלטנו להרחיב את לגאסי גם לבני 45 פלוס. לפעמים הם 'בין עבודות', או שהם רוצים כמה שעות תעסוקה נוספת, אז העסקה פרויקטלית מתאימה להם. מה שאנחנו מציעים זה סוג של ביטחון כלכלי לעצמאים, ולבני 45 פלוס זה חשוב הרבה יותר מלגמלאים".
איך התקבל הרעיון הזה בקרב מעסיקים?
"עדיין צריך לעשות הרבה חינוך שוק. מעסיקים לא רגילים לזה שהם יכולים לקחת בעיה שהם שמו בצד, ולפתור אותה. צריך לייצר אצלם 'סיבוב בראש', שיידעו שיש כזה פתרון נקודתי, שיכול להיות גם ארוך טווח. אני מאמין שעם הזמן הם יבינו את היתרונות".
ובקרב הגמלאים?
"בגלל הקורונה הם יותר מפחדים להסתובב בחוץ, אז זה מצא חן בעיניהם. אגב, לא תמיד זו עבודה בכסף, לפעמים הם מקבלים אחוזים בסטארט-אפים. צריך לזכור שהרבה מהאנשים שאצלנו במאגר הם לא רעבים, העבודה מוסיפה להם בעיקר לנפש".
מה החסם הכי גדול שאתה מזהה?
"עדיין יש בעיה של גילנות, גם אם לא אומרים בקול רם. חושבים על הגמלאים שהם עובדים לאט או לא זוכרים כלום, אבל בגדול זה לא נכון. להפך: הם נכנסים לפתרון בעיות בצורה טובה יותר בזכות הניסיון שלהם. עד היום, מי שעבד איתנו היה מרוצה".
לגלייכר חשוב לציין שמבחינתו לגאסי היא לא רק עסק אלא גם סוג של קהילה עם פעילויות שונות. "מדי פעם אנחנו עושים סיעור מוחות, למשל אני משחרר שאלה כמו 'איך תיראה מכונית העתיד', ואז נוצרת קבוצה של 20-30 אנשים שנפגשים אחת לשבוע בזום, ומעלים רעיונות והצעות. פעילות אחרת היא העסקה התנדבותית - למשל, מישהו מחפש פתרון שיאפשר לעיוורים שמתחרים בשייט להבין מה מצב הסירות, ואז קמה קבוצה שפותרת את הבעיה עם טכנולוגיות חדשות.
"בנוסף, הקמנו סוג של 'ועדת השקעות', שכוללת שמונה חברים שבוחנים רעיונות שאנשים בלגאסי היו רוצים לפתח. הם נותנים חוות דעת האם יש טעם להמשיך, איך לגייס כסף וכן הלאה".
איזו טעות עשית בדרך?
"ניסיתי לעבוד עם משרדים ממשלתיים. יש פגישות וכל שיחה נענית בהרבה טפיחות על השכם, אבל זה בזבוז זמן. תמיד יש מי שחושב שאולי מישהו אחר ירוויח בדרך, יש אווירת חשדנות נוראית. כל הניסיונות לעבוד עם המשרדים הרלבנטיים נכשלו. לא כי אנחנו לא בסדר, אלא כי המערכת לא יודעת לעכל גוף פרטי שמנסה לפתור בעיות חברתיות וכלכליות בצורה שאמורה להועיל למדינה. מדי פעם אני מתפתה, ונכשל מחדש".
לאן היית רוצה להגיע עם לגאסי?
"בעיניי זה יכול להיות עסק פנטסטי חובק עולם. השאלה היא האם אצליח להשיג משקיעים שיעזרו, כי חלק מהדברים דורשים מימון גדול. זה לא חייב לקרות דרכי. אני שואף שלגאסי יגיע לכך גם אם אני איננו".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il