תקופת הצינון במערכת הבריאות ארוכה מדי ופוגעת בבריאות הציבור
להזנחת מערכת הבריאות והפקרת המטופלים פנים רבות. הזקנה במסדרון, החוסר במוסדות רפואיים, הכמות המועטה של רופאות ורופאים במערכת הציבורית ויחסה של הממשלה להמוני הרופאים שעובדים כעצמאיים. יחס זה גורר פגיעה מתמשכת ודרמטית בציבור גדול של מטופלים וחולים שסובלים מהתארכות תורים וליקויים בקבלת שירותים רפואיים.
כאשר מטופל נדרש לטיפול בבעיה רפואית, גם כזו שדורשת ניתוח לא דחוף, הוא מצפה ומקווה לקבל את הטיפול הטוב ביותר בהקדם האפשרי. אבל, המטופל שמנסה לקבוע תור לרופא, עדיין לא מודע לאתגרים שמערכת הבריאות, בהתאם להנחיות משרדי האוצר והבריאות, מציבה בפניו בדרך לניתוח הנכסף ובראשם התורים שלא נגמרים.
בפריפריה הבעיה חמורה יותר כיוון שכמות הרופאים שזמינים בהשוואה למרכז קטנה יותר. ואז, המטופל שמגיע לרופא שעובד במערכת הציבורית לייעוץ טרם ניתוח, מקבל תור לניתוח בעוד 4-6 חודשים.
במקרה שהמטופל יבקש מהרופא לנתח אותו באמצעות הביטוח הפרטי, הוא שוב יתאכזב עד מאוד, כיוון שהמדינה הטילה על המטופל שמבקש לקבל טיפול במסגרת פוליסת הביטוח הפרטית אותה רכש במיטב כספו, חובת צינון של 6 חודשים. כלומר, המטופל יוצא קירח מכאן ומכאן - תורים מטורפים של חודשים ברפואה הציבורית אל מול תקופת צינון והמתנה דומה להפעלת הביטוח הפרטי. למעשה תקופת הצינון מאריכה בצורה מלאכותית את התורים לניתוחים ברפואה הפרטית.
התוצאה היא התעמרות במטופל ובפגיעה חמורה בזכויותיו הבסיסיות של כל אזרח, כאשר הבעיה חמורה שבעתיים בקרב תושבי הפריפריה שגם כך סובלים מזמינות נמוכה של רופאים.
ומה הפתרון? יותר רופאים לפריפריה. אבל עד שהכמות תגדל באופן דרמטי, המדינה חייבת לתקן את חוק הצינון.
פקודת בריאות העם מסמיכה את שר הבריאות, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע את תקופת הצינון לרופאים שמעניקים טיפול או ייעוץ למטופלים במסגרת הרפואה הציבורית. במהלך תקופת הצינון, רופאים אלה אינם רשאים לטפל או לייעץ לאותם מטופלים במסגרת פרטית. אורכה של תקופת הצינון בין ארבעה לשמונה חודשים, כאשר בשנת 2017 קבע שר הבריאות כי תקופת הצינון תעמוד על 6 חודשים.
חוק הצינון עצמו ראוי, אבל תקופת הצינון ארוכה מדי. הרי ברור לכולם שתקופת זמן של 6 חודשים אינה סבירה לקבלת שירותי רפואה ראויים ופוגעת בבריאותו של האזרח. לעומת זאת, תקופת זמן של 60 יום סבירה ברוב המקרים ולא תפגע בבריאות החולה אם הוא מבקש לקבל שירותי רפואה פרטיים ולממש את זכויותיו במסגרת פוליסת הביטוח אותה רכש אצל הרופא שפגש בשירות הציבורי. לכן, יש להגדיר את תקופת הצינון ל- 60 יום.
צריך להתייחס גם לרופאות ולרופאים שמבקשים לסייע למטופלים שלהם היום, ולא בעוד 6 חודשים. הגיע הזמן שהמדינה תפנים שאי אפשר יותר להתייחס לרופאים הפרטיים כרמאים וגנבים ולהשפיל רופאים ערכיים שמבקשים לטפל במטופלים שלהם ולהתפרנס בכבוד. המדינה צריכה להתעלות על עצמה, להבין שבאמצעות חוק הצינון היא פוגעת במטופלים רבים ולקצרו.
מערכת הבריאות הציבורית מתמודדת כבר שנתיים עם מגפה. בתי החולים פותחים וסוגרים שירותים שאינם דוחפים בהתאם לגלים שבאים ונעלמים. גם בשל הקורונה, ניתוחים מתוכננים מתבטלים ונדחים לחודשים קדימה. לא מספיק שמטופל חיכה 4 חודשים או יותר לניתוח ומודיעים לו מהיום למחר שהניתוח נדחה ב-3 חודשים נוספים. הרפואה העצמאית שמחוץ לכותלי המערכת הציבורית מוצאת פתרונות ומאפשרת לציבור להמשיך לקבל שירותי רפואה מצוינים ובזמן סביר. כולנו נדרשים להבין כי אי אפשר לקיים את מערכת הרפואה הציבורית ללא המערכת העצמאית לצידה.
הכותב מכהן כיו"ר ארצ"י - ארגון הרופאים העצמאיים בישראל
