דווקא מינויים של מומחים בתחום המסחרי, ובמיוחד של השופטים כבוב ורונן, מהווה פוטנציאל לשינוי בפסיקות בית המשפט העליון / צילום: אמיל סלמן, "הארץ"
לאחרונה מונו לבית המשפט העליון ארבעה שופטים חדשים. שלושה מהם בעלי התמחות כלכלית-מסחרית. השופטים רות רונן וחאלד כבוב כיהנו במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ועורך הדין יחיאל כשר נחשב לאחד מהליטיגטורים המובילים בתחום המסחרי בישראל.
רבים טענו כי מינויים אלה מעידים על כך שהוועדה לבחירת שופטים ביקשה להימנע מלזעזע את "הסירה החוקתית" ולשמר את מאזן הכוחות הקיים בין השופטים בבית המשפט העליון בתחומים הציבוריים. לפיכך, מונו שופטים שכנראה לא תהיה להם השפעה על התחום הציבורי-חוקתי בפסיקת בית המשפט.
דווקא מינויים של מומחים בתחום המסחרי, ובמיוחד של השופטים כבוב ורונן, מהווה פוטנציאל לשינוי בפסיקות בית המשפט העליון, שיכולה להיות לו השפעה אף על התחום החוקתי.
שופטי המחלקה הכלכלית נבדלים מיתר השופטים המחוזיים בשני היבטים חשובים. ראשית, הם מתמתחים בהכרעות בין קבוצות אינטרס שונות (בעלי שליטה, מנהלים וציבור המשקיעים), תוך איזון בינם ובין האינטרס הציבורי. מלאכת האיזון נעשית באמצעות סטנדרטים אליהם יצקה המחלקה הכלכלית בפסיקותיה תוכן. כך, "שיקול דעת עסקי", "הגינות מלאה", "טובת החברה" ו"שיקולים כלכליים לגיטימיים" הם כולם מושגי שסתום שעוצבו במרוצת השנים על ידי המחלקה הכלכלית באומנות ובאיפוק.
שנית, נוכח המעמד שהשוק נותן לפסיקותיהם כ"מעין הלכה" בתחומי המשפט העסקי, שופטי המחלקה הכלכלית, בדומה לשופטי עליון, פוסקים כבר למעלה מ-10 שנים כאשר המשקל המונח על כתפם חורג מגבולותיו של הריב בין בעלי הדין באולמם תוך בחינת השלכות הרוחב.
השופטים כבוב ורונן נחשבים לשופטים יעילים ומבריקים בתחומם, בדיוק בנושאים שציינו לעיל. במסגרת מאות תיקים ירדו השופטים כבוב ורונן אל מחילת הארנב בבואם להתחקות אחר תהליכי קבלת ההחלטות, תוך זיהוי קבוצות אינטרסים ומתן משקל רב לגופים עצמאיים מחד ובחינה קפדנית של גופים נגועים מאידך. באותה קפדנות, במסגרת אישור הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות ותביעות נגזרות רבות, נדרשו השופטים כבוב ורונן לבחון באיזה אופן הסדר הפשרה משרת את הציבור - הצד שנעדר מהאולם. ומחוץ לאולם בית המשפט, השופטים כבוב ורונן רכשו בפסיקותיהם את אמונו של בית המשפט העליון, שמצדו, נמנע על פי רוב מלהתערב בפסיקותיהם. לפיכך, עורכי הדין מייעצים ללקוחותיהם על בסיס פסיקות אלה כאילו היו הלכה מחייבת.
לא ניתן לפסוק בנושאים חוקתיים מבלי להבין בנושאים כלכליים.
הטעם לעמדתנו הוא כפול. ראשית, חלק ניכר מהחקיקה במדינת ישראל מבוססת על אינטרסים כלכליים, ועל בעלי הון, ומערבים קשרים של הון ושלטון. הבנה כלכלית מעמיקה נדרשת על מנת להבין שלל נושאים ציבוריים החל מסבך האינטרסים מאחורי "הסדר הגז", דרך חוקי ההסדרים, וכלה במעמדן של הרשויות המקומיות.
שנית, וחשוב מכך, היש לנו "חוזה פתוח" מבוהק יותר מהמשפט החוקתי בישראל? לניתוח מלא של המשפט החוקתי הישראלי נחוץ להבין את "כשלי השוק" הדמוקרטיים - אותם פגמים של המערכת הדמוקרטית הדורשים, לעיתים, התערבות של בית המשפט העליון. לשופט בעל ידע כלכלי וניסיון בניתוח של יחסים בין ציבור בעלי מניות לנציגיו בדירקטוריון, יש יתרון מובנה לניתוח בעיות אלה במערכת הדמוקרטית.
לסיכום, יישום של מומחיות השופטים החדשים בבית המשפט העליון יגשים בצורה טובה את ייעודו - יצירה ואכיפה של "כללי משחק" עבור, ולטובת, הציבור בישראל. ואולי, אחרי הכל, המינוי הזה חשוב פשוט בגלל שבסוף - it’s the economy stupid.
הכותבים הם חברי סגל בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו