איילת שקד, ימינה. נכון להבוקר, גלי צה”ל, 2.3.22 / צילום: איל יצהר
הוויכוח על הסדרי הפנסיה בצה"ל שוב עלה לאחרונה לכותרות, לאחר שהצעת החוק שמסדירה את סוגיית "תוספת הרמטכ"ל" עברה בכנסת בקריאה ראשונה. שרת הפנים, איילת שקד, נשאלה בנושא, וניסתה לסייע למאזינים בהבנת הנושא המורכב. "בוא נעשה סדר", היא אמרה למראיין, ישי שנרב. "היום כבר אין פנסיות תקציביות… היום יש פנסיות צוברות ופנסיות גישור. פנסיות תקציביות זה באמת דבר מנופח ולא רצוי". סוגיית הפנסיות בצה"ל היא אכן עניין סבוך, אבל האם האמירה של שקד מסייעת להבהיר את הנושא או שדווקא יש בה אלמנט שמטעה את המאזינים? החלטנו לעשות סדר.
ראשית, מהי פנסיה תקציבית? מדובר בהסדר פנסיוני שלפיו לאחר פרישתו של עובד לגמלאות, התשלומים שמשולמים לו כפנסיה אינם מגיעים מהפרשות שהוא ביצע לאורך השנים אלא מקופת הגוף שהעסיק אותו (סעיף 14 לחוק שירות הקבע קובע בעניין זה כי המשרתים יצברו 2% מהמשכורת עבור כל שנה, עד לרף של 70% מהמשכורת האחרונה). זה אכן הסדר בעייתי, שעוד יעלה מיליארדים רבים לקופת המדינה, ובדומה למה שנעשה בשירות המדינה, גם בצה"ל לא ניתן יותר להצטרף למסלול הזה מאז 2004.
מה יעלה אם כך בגורלם של מי שהצטרפו לצבא הקבע לאחר 2004? עליהם יחול הסדר של פנסיה צוברת, בדומה להסדר שחל כיום על רוב המועסקים במשק. במסלול כזה גם העובד וגם המעביד מפרישים מדי חודש אחוז קבוע למכשיר הפנסיוני שנבחר (בדרך כלל מדובר בקרן פנסיה), והיקף הפנסיה של העובד נגזר בסופו של דבר מהסכום שנצבר בקופה. הסדר כזה הוא כמובן "פחות נוח" מבחינת העובד, אך יש בו היתכנות כלכלית.
אז איפה הבעיה? באותן פנסיות גישור שהזכירה שקד. את הפנסיה הרי ניתן לקבל רק החל מגיל הפרישה (67 לגברים ו-65 לנשים), ואילו בצה"ל הפורשים יוצאים לגמלאות כבר החל מגיל 42 (בשנת 2019 גיל הפרישה הממוצע עמד על 46). כדי לגשר על הפער הזה, נקבע (בסעיף 67ו לחוק שירות הקבע) כי לפורשים מצה"ל תשולם "קצבת גישור". כלומר, קצבה חודשית בתקופת הזמן שבין השחרור מצה"ל ועד לזכאות לקבלת הפנסיה - תקופה שכפי שניתן לראות יכולה להימשך 20 שנה ואף יותר.
ומאיפה מגיע הכסף למימון אותה פנסיית גישור? בדיוק מאותו מקום שממנו מגיע הכסף למימון הפנסיות התקציביות ששקד הסבירה (ובצדק) שהן "דבר מנופח" שכבר בוטל. כלומר, מאוצר המדינה, ולא מכספים שהפרישו העובדים עצמם. במילים אחרות, בניגוד למה שהיה עשוי להבין המאזין, הבעייתיות שבהסדר הפנסיה התקציבית אינה לגמרי מאחורינו, והיא ממשיכה ללוות אותנו גם כיום, עם הסדר מעט מצומצם יותר בדמות פנסיות גישור.
אז הבנו שברמה העקרונית אין הבדל בין הפנסיה התקציבית שכבר בוטלה לבין פנסיית הגישור שעדיין חייה ובועטת. ומה לגבי הרמה הכספית? כמה בעצם עולה לנו ההסדר הייחודי הזה שנקרא פנסיית גישור? מתברר שההסדר הזה הוא אפילו יותר ייחודי מכפי שניתן היה לחשוב. בשנת 2015 נעשה ניסיון להסדיר את הנושא עם חתימת הסכם עקרונות בין משרד האוצר (שבראשו עמד אז משה כחלון), לבין משרד הביטחון (שבראשו עמד משה יעלון). בהמשך, נקבע בחקיקה כי הזכאות לקצבת הגישור תקבע בתקנות שיותקנו על ידי שני השרים, אלא שהתקנות אלה לא הותקנו עד היום.
בינתיים ב-2018 קבע היועמ"ש כי עד שיותקנו התקנות, תשלום פנסיית הגישור יתבצע על פי הסכם "כחלון-יעלון". בהסכם אמנם נקבע כי ממוצע קצבאות הגישור שישולמו לא יעלה על 12 אלף שקל לחודש (במחירי 2015), אולם הסוגייה בכללותה עדיין מצויה במחלוקת בין שני המשרדים. למעשה, לפי דוח מבקר המדינה שעסק בסוגיה "במצב הנוכחי שבו קיימת הימנעות מתמשכת מהתקנת התקנות, צה"ל ומשרד הביטחון ממשיכים בפועל לשלם פנסיית גישור על פי חישוביהם שאינם מוסכמים על משרד האוצר". כלומר, לא רק שההסדר הוא ייחודי, משרד האוצר אפילו לא יכול לספק כיום תשובה ודאית לגבי עלותו.
מטעם השרה איילת שקד נמסר לנו כך: "בראיון ציינה השרה שקד עובדה (שלפיה) היום כבר אין פנסיות תקציביות אלא יש פנסיות צוברות ופנסיות גישור… בשום שלב לאורך הראיון לא טענה שפנסיית גישור היא לא מתקציב המדינה ולכן היא דייקה בדבריה".
בשורה התחתונה: דבריה של שקד דורשים הקשר. אמנם החל מ-2004 לא ניתן עוד להצטרף להסדר הפנסיה התקציבית בצה"ל, ומי שנכנס לקבע לאחר שנה זאת יזכה לפנסיה צוברת. יחד עם זאת, אותם מצטרפים חדשים יזכו גם לפנסיית גישור שמושתתת בדיוק על אותם עקרונות של הפנסיה התקציבית, וממומנת מקופת המדינה ולא מכספי החוסך.
תחקיר: יובל אינהורן