נפתלי בנט עם העולים מאוקראינה בנתב''ג / צילום: הדס פרוש
הכותבת היא יועצת אסטרטגית וכלכלית ומנכ"לית קבוצת Tefen
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה נשמעות בקרב מקבלי ההחלטות בישראל הערכות כי אנחנו צפויים לחוות גל עלייה של לפחות מאה אלף זכאי חוק השבות מאוקראינה ורוסיה, בין אם על רקע המלחמה, התעוררות האנטישמיות והרעת המצב הכלכלי. כציונית, אני מאוד מקווה שהתחזיות יתגשמו ואכן נראה בקרוב את העולים מגיעים ארצה ומשתקעים כאן בהצלחה.
מחקרים מגלים כי ההשקעה של מדינה בקליטת מהגרים מניבה תשואה משולשת תוך 7-15 שנים. כלומר, נשקיע מיליארד שקל בקליטה - נקבל גידול של 3 מיליארד שקל בתל"ג תוך עשור לערך. במונחים עסקיים, מדובר ב-ROI (החזר על השקעה) פנומנלי. בראייתי זה צריך להיות היעד של המדינה בקליטת העולים החדשים. כעת רק נשאלת השאלה איזו השקעה בדיוק נדרשת ואיך מוציאים אותה לפועל נכון.
אחד ההיבטים החשובים ביותר בהתאקלמות של מהגר במדינה היא הקליטה המקצועית שלו. יכולת הפרנסה שלנו, הקשרים החברתיים, תחושת השייכות למקום ותחושת הערך העצמי - כל אלה נשענים בעיקר על מקום העבודה. אחת התופעות הכאובות שאפיינו את גל העלייה בשנות התשעים ממדינות חבר העמים לשעבר היה הכישלון בקליטה המקצועית של העולים. מהנדסים הפכו לשומרים בכניסה לקניון, כימיאיות למנקות וכנרים מקצועיים לנגני רחוב. מעבר לסיפורים האישיים העצובים, היה בכך בזבוז משווע של הון אנושי.
במהותו, הכישלון הזה נבע מכך שהמדינה לא זיהתה נכון את כישוריהם המקצועיים של העולים ולא ידעה לנתב אותם למסלולי ההכשרה ולתחומים המקצועיים הנכונים. ואולם, למרות שגם הפעם מדובר בעולים מאותן מדינות, ישנם כמה הבדלים מהותיים שגורמים לאופטימיות שבמקרה הזה הקליטה תהיה חלקה יותר ותצליח כבר בדור הראשון של העולים.
ראשית, ישנה בישראל קהילה גדולה וחזקה ומבוססת של יוצאי חבר העמים לשעבר שיוכלו לסייע בקליטתם של העולים החדשים. המספר הרב של דוברי רוסית בישראל יצמצם את מחסומי השפה, התרבות ותחושת הזרות. גם ברמה הפוליטית, לקהילה הזו יש כיום כוח משמעותי וזה יסייע להניע תהליכים ולהציף בעיות. שנית, העולים שהגיעו לישראל בשנות התשעים הגיעו ממדינות שזה עתה השתחררו מעשרות שנים של שלטון קומוניסטי. כעת, גם רוסיה וגם אוקראינה מתנהלות כבר שלושים שנה כמדינות שמקיימות כלכלת שוק חופשית ועולם ערכים ליברלי שחשוף למערב.
גם ישראל אינה ישראל של שנות התשעים. הכלכלה כאן חזקה ומפותחת הרבה יותר. יתרה מכך, ישראל סובלת כיום מבעיה שמאפיינת כלכלות מפותחות רבות: מחסור בכוח אדם. המשק הישראלי סובל כיום ממחסור חמור בענפים כמו הייטק, רפואה, סיעוד, מחקר ועוד. מדובר בענפים שמשוועים לכוח עבודה מיומן, והעולים שצפויים להגיע נמנים בדיוק על הפרופיל הנדרש לענפים מהסוג הזה.
מלבד מסע יחסי הציבור וההון הפוליטי שיגזרו הפוליטיקאים על קליטת העולים, מהסיבות שמניתי קודם לכן, אני חושבת שלמדינה יש חובה לשמש כאן גם כמעין מחלקת משאבי אנוש. כדי לקלוט עלייה כמו שצריך, צריך לאפיין אותה נכון, מבחינה סוציו-אקונומית, תרבותית ומקצועית, להבין אילו התאמות מקצועיות ומסלולי הכשרה נדרשים כדי לקלוט את העולים בצורה אופטימאלית במקצועות הנדרשים. זה יעזור לעולים ויותר מכך, זה יעזור גם למשק. אבל האמת שהאחריות איננה מוטלת על המדינה בלבד. גם המגזר הפרטי צריך להרים את הכפפה ולגלות יוזמה. כיועצת אסטרטגית וכלכלית שעובדת בין היתר עם סקטור הטכנולוגיה, אני מכירה לא מעט חברות הייטק שכבר מגבשות מסלולי הכשרה ייעודיים שיעזרו לקלוט את העולים במגזר שנמצא במצוקת כוח אדם איכותי כבר הרבה זמן.
גל העלייה, במידה ואכן יתגשם, הוא הזדמנות מדהימה למשק הישראלי. קליטה מקצועית ומהירה של העולים תהפוך את הקליטה החברתית שלהם לחלקה יותר ותפחית מאוד את קשיי ההתאקלמות שמלווים כל דור ראשון של עולים.