דלית זילבר / צילום: איל יצהר
התקופה האחרונה לא עוברת בקלות על מנכ"לית מינהל התכנון דלית זילבר, שעומדת לסיים את הקדנציה שלה באוגוסט השנה. מי שניהלה בימי שר הפנים לשעבר אריה דרעי את מדיניות התכנון, והייתה אחראית על התוכנית האסטרטגית למדינת ישראל ל-2040 - אשר נותנת מענה בתחומי הדיור, תשתיות, תחבורה, תעסוקה ושטחים פתוחים - נתונה למתקפות עליה ועל המדיניות שהתוותה מצד שרת הפנים איילת שקד.
כך למשל, זילבר והנהלת משרד הפנים הקודמת הגיעו למסקנה כי מלאי הדירות שתוכנן בשנים האחרונות היה מספק, וכי כיום מערך התכנון הלאומי צריך להתמקד בשינוי הנהלים ובשיפור איכות התכנון. במסגרת זו היא העבירה לפני כשנתיים וחצי החלטה לסיים את תמ"א 38, שכן היא הוכחה להערכתה כלא יעילה, במיוחד בפריפריה, וכבעייתית מבחינת ההשפעות על ההתחדשות העירונית. זילבר אף יזמה תוכנית חלופית, שהייתה אמורה להסב את תמ"א 38 להתחדשות עירונית מתחמית (במקום ברמה של מבנים בודדים, כנהוג היום).
אלא שמרגע ששקד נכנסה לתפקידה השתנו הדברים מהקצה אל הקצה, שכן היא קיבלה החלטה מנוגדת שלפיה יש להוסיף ולהגדיל את המלאי התכנוני, ותמ"א 38 צריכה להימשך. שקד גם יזמה הקמת יישובים חדשים בנגב, צעד שמינהל התכנון של זילבר התנגד לו.
על אופייה הניהולי ניתן ללמוד מהחלטתה של שקד להכפיף את המנהל שיבוא במקומה למטה התכנון של משרד הפנים, וכך לקצץ את עצמאותו. זילבר נחשבת כעצמאית מדי, וכבעלת דעות שפוליטיקאים לא תמיד אוהבים.
לנוכח התהפוכות שעברו עליה בשנה האחרונה נראה כי האתגר הגדול שיעמוד בפני זילבר יהיה שימור המורשת התכנונית שלה ככל האפשר, בסביבה פוליטית כמעט עוינת.