מה עובר על נשים שמחפשות עבודה בגיל 50 פלוס / צילום: shutterstock
ד' עבדה באותו מקום 21 שנים. היא התקדמה וטיפסה במעלה הסולם עד שהגיעה למשרה בכירה בשכר יפה. ואז, לפני שנים ספורות, היא נאלצה לפרוש מהעבודה בשל בעיה בריאותית. היא הייתה אז בת 57 ומובטלת רק כמה חודשים, אבל הופתעה לגלות שלניסיון, לכישורים וליכולות שלה אין ביקוש.
״עבדתי במשרה בכירה, הצלחתי מאוד, הרווחתי טוב והייתה הכרה ביכולות שלי גם במקום העבודה וגם בתעשייה הרלוונטית. כשפרשתי לזמן קצר ידעתי שלא יהיה פשוט כי בתחום שלי מעדיפים צעירים. כל השנים ראיתי את שכבת הגיל שלי מתכווצת, מגיעים ילדים בני 20 ומשהו ומתייחסים אלייך כדינוזאור. אבל לא הבנתי כמה זה הולך להיות קשה״, היא מספרת.
אף שהיו לא מעט משרות פנויות בתחום, היא לא הצליחה להתקבל לאף אחת מהן. ״הזמינו אותי לראיונות כי לא ציינתי בקורות החיים גיל וגם לא פירטתי את כל הניסיון המקצועי שלי״, היא מסבירה, ״הייתי מועמדת אידיאלית, עם המון ניסיון ובלי ילדים קטנים, יכולה לעבוד אינסוף שעות ביום. אבל כשמראיין אותך בחור בן 30 ומסתכל עלייך כאילו את אמא שלו - ההמשך ידוע מראש. הם מחפשים מישהו בן גילם שיוכלו להגיד לו מה לעשות״.
ד' התאכזבה שוב ושוב, וגם הרגישה איך המשבר מעמיק וההצעות הולכות ופוחתות. מנגד, היא אומרת, ״אני רואה את הגברים סביבי ובגילי, בתפקידים כמו שלי, שעשו הסבות או עזבו מקומות עבודה והמציאו את עצמם מחדש בן רגע. התחושה היא שיותר קל להם״.
תופעת הגילנות (Ageism) או אפליה על רקע גיל נפוצה כלפי כל המינים והמגדרים, אבל נשים סובלות ממנה משמעותית יותר. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות במשרד הכלכלה ובנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה העלו כי נשים רבות שמחפשות עבודה מעל גיל 40 נתקלות בה - חלקן כלל לא מוזמנות לראיונות עבודה, וגם אלה שמצליחות למצוא - פעמים רבות נאלצות להתפשר על משרה זוטרה יותר בשכר נמוך מזה שהרוויחו לפני כן.
זה גם מה שקרה ל-ד': אחרי ניסיון קצר כעצמאית היא מצאה עבודה בעמותה, בתנאים רחוקים מאלה שהיו לה בעבר. ״אני עובדת במשרה שפחות מתאימה לי, בשכר שהוא כמעט חצי ממה שהרווחתי קודם".
למה הסכמת לכך?
״לא הייתה לי ברירה. אחרי עשרה ראיונות עבודה, שבכולם ראיינו אותי אנשים מאוד מאוד צעירים, הבנתי שהגיל הוא מחסום. כשאת שומעת כל כך הרבה פעמים רצופות 'לא', את מתחילה לשאול מה לא בסדר איתך״.
״לא כתבתי גיל בקורות החיים״
על פי מדד הגיוון של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בזרוע העבודה שפורסם במאי 2021, בשנת 2020 נרשמה עלייה של 40% במספר הפניות לנציבות בנושא אפליה על רקע גיל בהשוואה לשנה קודמת - וכן נרשם מספר הפניות הגבוה ביותר מאז 2008, אז נוסדה הנציבות והחלו המדידות.
הנתונים מלמדים שנשים אכן סובלות יותר מהתופעה. נשים בנות 45 ומעלה מרוויחות שכר נמוך במידה ניכרת מהגברים בכל ענף ונמצאות בייצוג יתר בענפים שבהם השכר נמוך ביותר, כמו ייצור טקסטיל ושירותי תחזוקה. גברים בני 45 ומעלה משתכרים ברוב הענפים פי 5 ויותר מעובדים צעירים, בעוד ששכרן של הנשים באותו גיל באותם ענפים דומה לשכרן של עובדות צעירות יותר, ועומד על כשני שלישים מזה של הגברים. מעבר להשפעה המיידית של עבודה בשכר נמוך על איכות ורמת החיים, הפערים הללו באים לידי ביטוי גם בהפרשות לפנסיה - ומשאירים את הנשים הרחק מאחור מבחינת היכולת להתקיים בכבוד גם אחרי היציאה ממעגל העבודה.
עוד לפי מדד הגיוון, לנשים מעל גיל 45 ייצוג נמוך במקצועות שנחשבים יוקרתיים כמו תכנות ומחקר ופיתוח, בעוד שגברים בני אותו גיל נמצאים בהם בייצוג יתר.
״אפליה מחמת גיל פוגעת גם בנשים וגם בגברים בשוק התעסוקה״, אומרת עו״ד מיכל גרא מרגליות, לשעבר מנכ״לית שדולת הנשים, ״אבל אצל נשים זה מתחיל יותר מוקדם ומתבטא בעוצמה יותר גבוהה״.
רו״ח איריס שטרק, לשעבר נשיאת לשכת רואי החשבון ובעלת משרד גדול בתחום, סבורה כי ״אנשים תופסים את העולם כשייך לצעירים, ובטח כשמדובר בהייטק או בתחומים מתקדמים אחרים - צעירים נתפסים כהרבה יותר טכנולוגיים ומעודכנים. הקושי קיים אצל שני המינים, בטח מגיל 55 ומעלה. גם המראה הבוגר וגם התפיסה כאובר קווליפייד. שיעורי האבטלה הרבה יותר גבוהים בגילאים האלה״.
ט', 59, שחזרה לאחרונה לישראל לאחר שנים של מגורים באירופה, מכירה את הנושא מקרוב. "בתפקיד האחרון שלי באירופה הייתי בדרג ניהול בתחום קשרי לקוחות, קשרי תורמים והפקת אירועים. חזרתי לארץ עם ניסיון רב, עשיתי תערוכות בינלאומיות והייתי מאוד מוערכת שם.
"כשהתחלתי לחפש עבודה, אף אחד לא ענה לי. לא כתבתי גיל, אבל כתבתי ניסיון חיים, וזה מספיק כדי להראות שאני ותיקה. 100% מהפניות שלי נותרות ללא תשובה".
ט' חוששת מהעתיד. "אני עושה עכשיו הסבה מקצועית כדי לתת לעצמי יתרון נוסף בעיני מעסיקים, אבל אני לא בטוחה שזה יעזור לי למצוא עבודה, כי הרושם שקיבלתי מהשוק פה הוא שאני מבוגרת מדי. אני יכולה לתת עוד 10 שנים למקום עבודה ולתת את כל-כולי, אבל אף אחד לא לוקח. התחושה היא שכשגבר עובר גיל מסוים הוא מכובד, אישה באותו מצב פשוט לא רלוונטית".
אלה אלקלעי, סמנכ"ל פיתוח עסקי בבית ההשקעות IBI ויו"ר שדולת הנשים בישראל, מסבירה שהמדרון מטה של הנשים מתחיל הרבה לפני גיל 50. ״הרבה פעמים נשים יוצאות מהמירוץ או מאטות אותו כדי לטפל בילדים ובבית, וכשהן חוזרות אחרי שהילדים גדלו, זה כבר כמעט לא משנה מה הן עשו קודם. הן לא היו בתעסוקה רציפה ולא בנו קריירה, אז הסיכוי שימצאו עבודה שתואמת להשכלה ולכישורים שלהן שואפת לאפס. הרבה יותר נשים עושות את השיבוש הזה מאשר גברים״.
עו"ד טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי, עמותה הפועלת ליצור שינוי בתעסוקה, חינוך, בריאות, רווחה ודיור, מוסיפה כי "נתוני הלמ"ס לשנת 2020 מראים שמגיל 60-64 רק 57% מהנשים מועסקות לעומת 73% מהגברים. בגיל 50 כ-79% מהגברים מועסקים לעומת 71% מהנשים. ככל שעולים בגיל גם גברים סובלים מגילנות, אבל אצל נשים זה יותר מוקדם ויותר חריף".
״נערת הגלגל והמגיש״
פרופ' רונית קרק, ראש המגמה החברתית-ארגונית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, מסבירה כי "אנחנו מוקפות בתפיסות וסטריאוטיפים. במהדורות החדשות למשל, המגישות צעירות ואחריהן לא נראה כמעט נשים מבוגרות. גברים מבוגרים לעומת זאת, בהחלט נראה, אף שהם לא תמיד אסתטיים ואפילו לא היו אסתטיים כשהיו צעירים. זה לא הקריטריון שלפיו נבחרו. אבל נשים חייבות להיות אסתטיות. זה כמו שאנחנו רגילים לראות גבר מבוגר שיוצא עם צעירה, אבל מופתעים כשזה להפך. עדיין שולט הדימוי של נערת הגלגל והמגיש״.
גם אם במקרים מסוימים אפשר לטעון שלמועמד גבר יש יותר ניסיון משום שהמועמדת שמולו עצרה את הקריירה לכמה שנים לטובת גידול הילדים, הרי שהאפליה הטהורה מתגלה כשהנתונים של מחפשי העבודה - גבר ואישה - זהים. קרק מספרת על מחקר שבו ״ערכו קורות חיים זהים ל'דנה' ול'דוד', והתברר שבכל המקצועות שנתפסים כגבריים או ניטרליים, גם המנהלים הגברים וגם הנשים שגייסו העדיפו את הגבר דוד ולא את דנה, למרות שקורות החיים זהים. למקצועות 'נשיים' העדיפו את דנה. כשמתלווה להטיה הזאת של גבר מול אישה גם הטיה של גיל, אז נשים נמצאות בהצלבת זהויות - את גם אישה וגם מבוגרת או זקנה, אז את תחווי פעמיים אפליה והסיכוי שלך למצוא עבודה או להתקדם בעבודה נמוך משל גבר".
״49 זה לא גיל לקריירה אקדמית״
א' בת ה-50, מתארת את עצמה כ"סיפור הקלאסי של אפליית נשים ואפליית גיל ביחד". היא הייתה בכירה בתחום העבודה הסוציאלית, הצליחה מאוד באקדמיה ומספרת כי ״לא פעם אמרו עליי שאני כוכב זוהר בתחום״. ואז היא התחתנה וילדה ילדים. ״היה ברור שאני נותנת לו לעוף עם העבודה שלו ואני אהיה יותר בבית. הייתי מרצה באוניברסיטה וצמצמתי אחוזי משרה. אחר כך הייתי צריכה לטפל גם בהורים אז צמצמתי עוד יותר, וכל פעם זה נגס לי בקידום. ואז בעלי קיבל הצעה לרילוקיישן ועזבנו את הארץ ל-8 שנים״.
בחו"ל היא כמעט והשלימה דוקטורט נוסף, אך מספר חודשים לפני הסיום חזרה המשפחה להתגורר בארץ. ואז היא גילתה את הגילנות במלוא הדרה.
"חזרתי עם המון ידע בתחום והיה ברור לי שאני חוזרת לאוניברסיטה ללמד. ואז אמרו לי בצורה ישירה - אבל לא פורמלית - שהגיל שלי מבוגר מדי ואין מה לחזור עכשיו. אמרו לי: 'את עם רגל בקבר מבחינת הקריירה שלך, זה כבר לא גיל לקריירה אקדמית, אנחנו רוצים לטפח בני 25-30'. זה היה לפני שנה. הייתי בת 49 והייתי בהלם מזה".
א' מצאה את עצמה בעבודה בשכר נמוך ובתנאים פחות טובים ממה שהייתה רגילה. "השכר הוא בדיחה לכישורים ולגיל שלי, 8,000 שקל ברוטו. גברים שלמדו איתי והיו פחות טובים ממני משגשגים היום. זה שם לי מול הפנים את הקושי של נשים. נתתי את עצמי מאוד לבית, לילדים, להורים ולקידום של בעלי, וכשהתאוששתי וחזרתי זה כבר היה מאוחר מדי".
גם עבור ו', בת ה-59, שעבדה כמזכירה בסטארט-אפ קטן והקורונה פלטה אותה לשוק האבטלה, החזרה לשוק העבודה הייתה קשה. "אני דוברת אנגלית שפת אם, חייתי בארה"ב 12 שנה ואני בעלת תואר שני. הרווחתי בעבודה הקודמת שלי 15,500 שקל ברוטו והיום אני בקושי מגרדת את ה-10 מלמטה. עברתי 5 מקומות עבודה בחצי השנה האחרונה כי הרגשתי שאני מנוצלת בכולם בצורה מאוד מאוד קיצונית. מצד אחד אני מצליחה למצוא עבודה מהר, אבל מצד שני המעסיקים מרגישים נוח להציע לי שכר מאוד מאוד נמוך ומנצלים אותי מאוד במסגרת העבודה לשלל תפקידים, כי הם מרגישים שאין לי ברירות".
למה את מייחסת את ההתנהלות הזאת לגילנות?
ו': "לא פעם אמרו לי בעבודה 'היום זה עולם של צעירים. אתם לא עומדים בקצב של הצעירים והטכנולוגיה'. נותנים תחושה שעושים לי טובה שמעסיקים אותי בכלל. תחושה של 'תגידי תודה'. כבר מגיל 40 התחלתי להרגיש את השינוי ביחס של המעסיקים, וזה הלך והחריף עם השנים".
הפער בין העולם שלה לעולם הצעירים היכה ב-ו' לאחרונה, דווקא כשהילדים שלה התקבלו לעבודות מכניסות מאוד. "הבת שלי בת 29, היא דאטה אנליסטית והתחילה השבוע את העבודה השנייה שלה בחיים בחוזה של 24 אלף שקל בחודש פלוס משכורת 13. הבן שלי התחיל לעבוד כמנהל פרויקטים בחברת הייטק מאוד מוכרת והוא משתכר 40 אלף שקל. הם תותחים, שניהם, אבל גם אמא שלהם תותחית, ואני מתבאסת שאני מרוויחה רבע מהבן שלי".
אבל התחושה הלא נעימה מתגמדת לעומת ההשלכות מרחיקות הלכת האחרות של תופעת הגילנות. ״האפליה תורמת לכך שבגיל 60 נשים רבות כבר לא עובדות, והתוצאה היא קשה: נשים מבוגרות הרבה יותר עניות. הן משתכרות פחות לאורך החיים והפנסיה שלהן הרבה יותר נמוכה״, אומרת גרא מרגליות. ״הפתרון חייב להיות ממשלתי. כדי למנוע עוני בגילאים מבוגרים, לא די להעלות את גיל הפרישה ושנשים יסתדרו. צריך להשקיע הרבה יותר מוקדם ובפרט באוכלוסייה הרלוונטית - בני ובנות 45+״.
״הבכירות לא חוו את זה על בשרן״
ובכל זאת, יש נשים מעל גיל 50 ו-60 שממונות לתפקידים בכירים ומובילים במשק. ד"ר חדוה בר, לשעבר המפקחת על הבנקים בבנק ישראל, מונתה למשנה למנכ"ל חברת הפינטק איטורו (eToro) בגיל 52, ורק לאחרונה מונתה יועצת משפטית חדשה לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, שכבר עברה את גיל 60. רקפת רוסק עמינח, לשעבר מנכ"לית בנק לאומי, נכנסה לקבוצת ההשקעות בהייטק טים8 (Team8) כשהיא בת יותר מ-50. ויש גם שלל נשות עסקים מובילות ובולטות במשק שחגגו זה מכבר 60 וגם 70, חלקן ברשימת המשפיעות.
מדובר כמובן ביוצאות דופן שמילאו כל אחת שורה של תפקידים בכירים במשק, והפניית הזרקור אליהן רק מדגישה את חריגותן בנוף. אחת הנשים הבכירות המוכרות במשק, שביקשה להישאר בעילום שם, אמרה ש"הבכירות באמת לא חוו את זה על בשרן, ואלה שנתקלו אולי באיזו הרמת גבה לגבי הגיל שלהן לא יספרו על זה כי הן לא רוצות להיות מתויגות כמי שחוו גילנות". כשניסינו לדבר עם כמה מהבכירות המוכרות במשק על הבעיה קיבלנו מרובן תשובה דומה: ״אני לא חוויתי גילנות״. אחת מהן אמרה לנו: "אני בת 64 ואני לגמרי לא שם, ומעולם לא חשתי אפליה על רקע גיל. עדיין אני לא מרגישה בנוח לדבר על כך ולשים את עצמי בפרונט כשמדברים על זה, כי זה עלול לדבוק בך גם אם רק הבעת את דעתך בנושא. אף אחד לא מוכן להיות במועדון הזה".
לדברי פרופ' קרק, "רוב הנשים, כששואלים אותן, אומרות שאין הטיה. אני פוגשת אותן כל יום בארגונים ובכנסים ואומרת להן 'לכו תבדקו את תלוש השכר שלכן מול הקולגה'. אחרי חודש הן פוגשות אותי ומודות שצדקתי. לנשים הכי מתקדמות והכי בכירות הכי קשה לראות את זה. אני יכולה להיכנס לארגון עם מתכנתת אחת מתוך 40 מתכנתים, והיא תגיד שאין בעיה. אנשים שחושבים שהם לא מוטים ולא מודעים להטיות שלהם הם הכי מוטים וההחלטות שלהם הכי מוטות, כי לכולנו יש סטריאוטיפים, ואם אנחנו לא מודעים להטיות שלנו - הן פועלות באופן אוטומטי".