ג'וליה זהר / צילום: איל יצהר
כמעט 20 שנה אחרי שנטשה את מקצועה כמורה למתמטיקה, ועברה לנהל את המפעל המשפחתי טחינה "אל ארז", מוכרת ג'וליה זהר את המפעל לקרן פורטיסימו בעסקה של כמה עשרות מיליוני שקלים. ב-2003 הלך לעולמו בעלה, אסעד זהר, שהקים את מפעל הטחינה "אל ארז" בנצרת בשנות ה-80. לאחר מותו, החליטה זהר לשמר את מפעל חייו ועזבה את עיסוקה הקודם, ובכך הייתה לאישה הראשונה בחברה הערבית שניהלה מפעל בסדר גודל כזה.
מפעל הטחינה צמח תחת ניהולה, גם בחסות מגמת הבריאות העולמית, שאימצה את הטחינה והפכה אותו ממוצר נישה, ששימש בעיקר כחומר גלם להכנת חומוס, למוצר צריכה בסיסי. כיום מעסיק המפעל 52 עובדים. היקף המכירות נאמד בכ-50 מיליון שקל, ונתח השוק בישראל כ-18%. הייצור מיועד גם לייצוא, בעיקר לארה"ב.
ב-2020 עמדה זהר, פעילה חברתי במגזר הערבי, בלב סערה ציבורית, לאחר שהודיעה שתתרום כסף לקהילת הלהט"ב להקמת קו סיוע בערבית. הבעת התמיכה בקהילה הגאה עוררה זעם בחוגים שמרנים במגזר הערבי, וקריאות לחרם צרכנים על אל ארז. מנגד נשמעו גם קולות של תמיכה בה ובמהלך האמיץ, ואלו הביאו דווקא לצמיחה במכירות בחברה הכללית.
זהר זכתה להכרה ולהערכה רבה על פועלה, גם בדירוגים קודמים של גלובס וגם בפרסים מטעם התאחדות התעשיינים ומטעם איגוד תעשיות המזון, על תרומתה לקידום התעשייה, על מצוינות, על מפעל חיים וגם על העסקה שוויונית של נשים. השנה זכתה גם באות אבירת מרכז פרס לשלום וחדשנות.
הידיעה על המכירה לקרן פורטיסימו הכתה הדים, שכן במשך השנים זהר קיבלה הצעות רבות לרכישת המפעל, ולכולן סירבה. "המכירה באה בזמן", היא מסבירה. זהר תכהן כמנכ"לית במשך שנתיים נוספות, ומביעה אמון בקרן פורטיסימו. "מה שחשוב הוא שהשם 'אל ארז' יישאר בשוק, ושהם ימשיכו את מה שבעלי ואני עשינו, ואף יגבירו את הפעילות בשוק הישראלי והבינלאומי". את השוק המקומי מגדירה זהר כ"צרכני הטחינה הגדולים בעולם. כשאני שומעת ממשפחות שטחינה מונחת כל יום על שולחן האוכל בארוחה, זה הכי משמח אותי".