גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שלומית וייס / צילום: יונתן בלום

בשנים האחרונות סבלה אינטל מעיכובים בהשקות של מוצרי דגל, והיתרון הטכנולוגי שלה אבד לטובת מתחרות כמו אנבידיה האמריקאית או TSMC מטייואן. לאחר גל עזיבות בהנהלה הבכירה, מונה לתפקיד המנכ״ל פט גלסינגר, שהחליט להחזיר קבוצה גדולה של מנהלים לשעבר מאינטל הביתה. אחת מהן היא שלומית וייס, שגדלה באינטל עד שעזבה למתחרה מלאנוקס־אנבידיה.

אחרי ארבע שנים אצל המתחרים, היא נענתה להצעה וקיבלה את התפקיד הבכיר ביותר בתחום הדגל של אינטל - שבבים למחשבים אישיים - הלחם והחמאה של ענקית האלקטרוניקה האמריקאית. וייס משמשת כמנכ״לית משותפת של ארגון הנדסה בתחום המחשבים האישיים, לצד האמריקאי סוניל שנוי - שאחראי על תחום השבבים לדאטה סנטרים, מרכזי נתונים המנוהלים על ידי ארגונים גדולים.

כיום אחראית וייס לא רק על השקת מוצרים אלא גם דואגת למיצוב שלהם בשוק. כתוצאה מהחרפת התחרות בתחום, על וייס לדאוג להשקת מוצרים באיכות שעולה על זו של המתחרים - ובעיקר תוך הקפדה על עמידה בלוח הזמנים.

בשנה האחרונה היא עמדה בראש קבוצה של 10,000 מהנדסים ומהנדסות מישראל, ארה"ב, הודו, סין ומלזיה, ופיקחה על כל פיתוח ותכנון השבבים של אינטל העולמית בתחום המחשוב האישי (Client), ופיתוח ליבות המחשבים שלהם (Core). זהו אמנם התחום הוותיק של אינטל, אך הקורונה הוכיחה כיצד המחשוב האישי, על שלל הצורות שלו, כאן כדי להישאר.

בשנה החולפת התמקדה וייס בהתוויית האסטרטגיה שתסייע לאינטל להשיק סדרה של שבבים בארבע השנים הקרובות, ביניהם: שבב הרפטור לייק - מעבד שצפוי לכלול מספר שיא של ליבות וכוח מחשוב - כשאינטל מבטיחה לשפר את ביצועיו בהיקף דו ספרתי ביחס לשבב הקודם - אלדר לייק; שבב המטאור לייק, שצפוי לכלול לראשונה מעבדים המחוברים זה לזה כמו לגו כדי ליצור מעבדים חזקים יותר; ושבבי ה-20A, שעתידים לכלול הנדסת רכיבים בהיקפים הזעירים ביותר, הנמדדים באנגסטרום.

לאחר פריסת התוכניות, על וייס להוכיח את עצמה כמנהלת עיקשת ועקבית, שדואגת לא רק להשקת המוצרים בזמן או לפי התוכנית האסטרטגית של החברה, אלא גם לאיכות וביצועים העולים על המתחרים.

וייס לא רק תופסת את עצמה "מנהיגה עם נשמה" - היא אפילו פרסמה ספר בעל שם זהה, שבו פרסה את משנתה על ניהול: המפתח, לדידה, מתחיל מכיבוד בני אדם, מדאגה להם, אכפתיות ודוגמה אישית. באינטל מתוארת וייס כמנהלת פתוחה, שגם יודעת לקחת אחריות על טעויות כשצריך, תוך ציפייה להתנהגות דומה מהכפופים לה. גם כלפי מנהליה היא אינה חוסכת ביקורת, אם זה מה שנדרש לעשות לטובת החברה.