קרן חזון / צילום: כפיר זיו
קרן חזון-כהן, יו"ר ומנכ"ל תורפז תעשיות, לא מאמינה שסולידיות וארציות מנוגדות לרצון לשאוף גבוה. "אני אדם מאוד סולידי באופי החיים שלי", היא אומרת. "פלאחית מרמת השרון, יתומה מאב מגיל 23 ומאז אחראית לכל המשפחה שלי. מצד שני, אני אדם עם שאיפות שרואה למרחקים".
היא אכן רואה למרחקים. תורפז, לשעבר חברה קטנה לתמציות טעם וריח שחזון רכשה את השליטה בה ב-2011 (עם שותפה עו"ד רלי לשם והשותף לשעבר אילן לויטה) תמורת 2.5 מיליון דולר, הנפיקה במאי 2021 לפי שווי 675 מיליון שקל לפני הכסף. מאז זינק השווי ליותר מ-2 מיליארד שקל, ואת 2021 סיימה תורפז בתוצאות שיא ועם צמיחה דו ספרתית. אבל עבור חזון זוהי רק ההתחלה. "החלום שלי", היא אומרת, "הוא להמשיך לבנות תעשייה, ולהיות אחת מעשר החברות הגדולות בעולם בתחום".
הדואליות הזאת שבין הארציות, אפילו הביתיות, לבין המזג הסוער וחסר המנוח והסירוב להסתתר מאחורי מלים מנומסות, מלווה את כל הריאיון. היא מארחת אותי בביתה ברמת השרון, שהוא רחב ידיים אולם רחוק מכל שואו אוף וסממני עושר. שני כלבי המשפחה באים לגבות ליטוף, ואחר כך מצטרפים אלינו ומנמנמים על הספה כמנהגם.
אבל בתוך האווירה הפסטורלית הזאת, היא סוגרת חשבונות עם יריבים וגם עם המדינה שמדכאת את התעשייה, מבכה את החברות שאיבדה עם אורי יהודאי, בעבר מנכ"ל פרוטרום, ומתרעמת על שוק ההון, השטחי לשיטתה, שהוריד לאחרונה את המניה של תורפז וקלקל את התמונה הוורודה.
אל ההנפקה היא לא הלכה בלב שלם. "לא רציתי שפניי יישבו כל היום בעיתון, ושיעטפו למחרת עם הפנים שלי דגים בשוק. במשך שנים העשייה שלי משמעותית, ושמרתי את עצמי מתחת לרדאר. מי שהיה צריך לדעת ידע, ומי שלא - לא.
"חייתי מצוין עם זה, זה טוב לי, טוב למשפחה. הרבה מהחברים שלנו לא ידעו בכלל מה אני עושה. אבל המהלך הזה נותן לנו אפשרות להאיץ את האסטרטגיה שבחרנו לתורפז תעשיות. אז אני מפסידה חלק מהפרטיות, אבל מרוויחה יכולת להאיץ את התוכנית האסטרטגיות. היות שגייסנו הון, אנחנו יכולים להיות יותר אגרסיביים ומהירים, וגם לבצע בו זמנית כמה רכישות".
עד היום רכשה תורפז 12 חברות תחת ניהולה של חזון, וכנראה היד עוד נטויה, כאשר הרציונל העסקי הוא בניית מה שהיא מכנה "משולש הזהב" - חומרי גלם לטעם עבור תעשיות המזון, לריח עבור תעשיות הקוסמטיקה והטואלטיקה, ולפארמה, המבנה שעומד בבסיס הענקיות של התחום בעולם. החברה מעסיקה כ-380 עובדים, מתוכם 220 בארץ.
הזרוע האמריקאית של תורפז, תורפז USA, מבוססת על חברה קטנה בתחום תעשיות הבושם בניו ג'רזי, שרכשה בנובמבר 2016. מאז המשיכה כאמור החברה ברכישות, שהואצו מאוד מאז ההנפקה. באוגוסט האחרון היא רכשה 51% מחברת SDA תבליני יד אליהו, את הפעילות העסקית והנכסים של חברת פלפל ואת אף.סי תבליני הגליל; בספטמבר רכשה 60% מההחברה הבלגית FIT שמתמחה בטעמים לא מתוקים, ואת השנה חתמה ברכישת החברה הלטבית LORI המפתחת ומשווקת תמציות בושם.
לא מרצה את השוק
את התעשייניות בישראל אפשר למנות על אצבעות יד אחת, ובוודאי את אלה שלא ירשו או הקימו את העסק בשותפות עם בן הזוג. חזון אומרת שבכלל לבנות תעשייה זו ריצה למרחקים ארוכים. "צריך לזרוע ולחכות, ובתרבות האינסטנט של היום, אם אגיד שצריך להשקיע 20 מיליון דולר ואת התוצאות אפשר יהיה לראות בעוד חמש שנים, יגידו 'את משוגעת'".
עדיין אומרים לך את זה?
"כשפרסמנו השבוע דוחות כספיים, ראו שהייתה ירידה קלה ברווחיות התפעולית, ושאלו למה. אמרתי, אנחנו קונים מפעלים, וחלקם דורשים החלמה והתייעלות, ותהליך כזה לוקח שנתיים לפחות. אין קוסמות ואין אינסטנט, ואם אתה לא יכול לראות קדימה, עדיף שלא תעשה".
את מסתכלת על האופק, והמשקיעים מסתכלים על הגרף של המניה, שלאחר ההנפקה קפצה פי 3 ומאז תחילת 2022 איבדה רבע מערכה.
"אני לא מנהלת את החברה שלי על פי שוק ההון, זו לא המומחיות שלי. המומחיות שלי היא להיות תעשיינית ולהביא ערך לבעלי המניות שלי לטווח ארוך. לא אעשה דברים רק כדי לרצות את השוק.
"לשאלתך, קודם כל, יש מומנטום שלילי בשוקי ההון כאן ובעולם, וכשיש מומנטום כזה, אני יכולה להיות מלכת אסתר וזה לא יעזור לי. שנית, בתקופה כזאת של חוסר ודאות עם אוקראינה ורוסיה - על אף שאין לנו עסקים מהותיים שם - ומחירי הנפט והשילוח בעלייה, מספיק שמישהו אחד בא ואומר 'המכפילים שלכם גבוהים'. לא כולם טורחים לקרוא את הדוחות, או לעלות לשיחת וובינר שלנו. במצב כזה, כל מילה יכולה להפוך למוקש. תראי את העצבנות שיש בשוק".
הובע חשש ספציפי איך ישפיע עליכם המחסור בחומרי גלם, והעלייה במחירם.
"אני מתמודדת עם בעיית המחסור בחומרי הגלם, עם מחיריהם, עם מחירי השילוח. כשיש גשם כולם נרטבים. אבל יש כאלה שנרטבים פחות. אני דאגתי לחלק ממלאי חומרי הגלם לפני חצי שנה, ואנשי הכספים שלנו ירדו עליי, חבל על הזמן. אמרתי להם, אוקיי, אני המנכ"ל והיו"ר ואני מקבלת החלטה. עכשיו חברות גדולות בעולם פונות אליי בבקשה להשאיל להן חומרי גלם".
זה מביא לשאלה איזה סוג מנהלת את, ריכוזית כמו שזה נשמע מהסיפור הזה?
"גם. אני אדם מאוד מוביל, שמאוד מפקס את האנשים, מאוד צנטרליסטית, עושה פולואפ על כל דבר. מצד שני, אני עובדת עם אותם אנשים הרבה מאוד שנים".
לא רואים כמעט נשים שהקימו תעשייה, כמוך. גם לגברים זה קשה.
"זה דורש הקרבה גדולה ברמה האישית. לא התחלתי את דרכי כמנכ"ל ובעלים, אלא כשכירה במכתשים אגן, אישה יחידה בדרג ההנהלה חוץ מבתו של אחד המייסדים. המשכורת שלי הייתה נמוכה מגבר בדרג דומה, וממנה הייתי צריכה לשלם גן, מטפלת ובייביסיטר, כי הייתי המון בחו"ל.
"מילא שהעברתי את כל המשכורת שלי לכך, אבל גם חלק מהמשכורת של בעלי הלכה כדי לממן את הקריירה שלי. זה לא אפשרי לכל אחד, ולא כל אחד מבין מה שאבי המנוח אמר לי, 'את יכולה להרשות לעצמך את זה, כי זו השקעה בעתיד שלך'.
"אמא שלי, שהיא אישה מאוד משכילה עם שני תארים, עבדה כמורה בחינוך מיוחד, ובחופשים הייתה בבית, והייתה זמינה לאבא שלי (שהיה בעל מפעל שנאים משותף עם משפחת זלקינד, היום בעלי קבוצת אלקו. ש"ל) לנסוע לחו"ל מתי שרוצים. אני עכשיו ביטלתי שלוש פעמים חופשה לחו"ל לי ולבעלי, בגלל דברים שאני חייבת לעשות בעבודה. במשפחה המורחבת שנים חשבו שאני אמא לא טובה. למזלי, בעלי נתן לי גב ותמך באופן מלא כל השנים".
בעלך, שי חזון, לא רק תומך, אלא גם עבר לעבוד איתך.
"שי היה קבלן גדול, שקצת נמאס לו ממה שעשה. בשלב מסוים ביקשתי ממנו שיעזור לי באופן זמני בתורפז, והוא התאהב בתחום ונשאר עד היום (כדירקטור ומנהל תפעול בתורפז תמציות, ש"ל)".
לעשות עסקים עם קיבוץ
חזון נולדה ברמת השרון. לאחר שירות בצבא בדובר צה"ל רצתה ללמוד רפואה אבל לא התקבלה, ובמקום זאת עשתה תואר ראשון בכימיה תרופתית. היא המשיכה לתואר שני בלונדון ביזנס סקול (תכנון אסטרטגי ושיווק בינלאומי) ומשם הגיעה לאגן כימיקלים.
חזון שגשגה בחברה תחת ניהולו של מי שהיא מגדירה "המנטור שלי", אילן לויטה. לאחר שהקימה עבור החברה חטיבת ריח (אגן ארומה) ופתחה את השוק ההודי, עברה למיזוגים ורכישות. שנים ספורות לאחר מכן הפך יונתן קולבר (מלווה בדני בירן) לבעלי החברה שכבר נקראה אז מכתשים אגן, בעקבות רכישת החברה האם כור. לאחר פרידה מתוקשרת מלויטה הציעו לה לנהל חברה בת, אבל היא סירבה. "ראיתי איך מתנהגים לאילן, ולי יש כלל ברור. מי שמתנהג רע לאדם אחד, יתנהג רע גם לאחרים. זה רק עניין של זמן".
השלב הבא היה חברת הריח ארומור, המתמחה בכימיקלים מייצרי ריח לתעשייה, שהייתה שייכת לקיבוץ גבעת עוז. ההיכרות בין חזון לקיבוץ נוצרה עוד כשמכתשים אגן בחנה את החברה, וכאשר שמעו שהתפנתה, הציעו לה לנהל אותה. לדברי חזון, החברה הייתה בהפסדים והחזיקה מעמד רק בזכות החמצן הפיננסי שסיפק לה הקיבוץ. היא העדיפה לשמש כיועצת פעמיים בשבוע. "הרי יצאתי כדי להיות עצמאית", היא מסבירה.
תהליך ההבראה של ארומור החל, ותוך זמן קצר הגיעה חזון למסקנה שהחברה לא תתרומם ללא שותף אסטרטגי. בשלב מסוים נוהל משא ומתן עם פרוטרום, "וכשהם חזרו מהפגישה, הם אמרו 'למה שלא תקחי את זה את?'". חזון פנתה ללויטה ולרלי לשם, שהיה בעבר היועץ המשפטי של מכתשים אגן, והם נתנו אור ירוק לרכישה משותפת. "ואז הלכתי לשיחה עם אורי (יהודאי), והוא אמר לי, 'את יותר חשובה מכל עסק, אני יורד מהעסקה'".
החזון שלהם לארומור די מזכיר את מה שהפך לימים את תורפז למה שהיא. למעשה, השלישייה רכשה את תורפז מתוך מחשבה למזג אותה עם ארומור. "אבל אז התחלף מרכז משק, והוא חשב שזו טעות לצאת למסע רכישות. זה לימד אותי שני שיעורים חשובים: לא לקנות פחות מ-51ֵֵ% שנותנים לי שליטה, ושאי אפשר להדביק אנשים בתאווה לגדול ולצמוח".
היחסים עם הקיבוץ עלו על שרטון, והצדדים החליטו להפריד כוחות. כך נמכרה ארומור לפני כמעט תשע שנים ל-IFF, אחת החברות הגדולות בעולם בתחום תמציות טעם וריח, ומי שלימים תקנה את פרוטרום ותגיע ליחסים עכורים עם יהודאי. במסגרת ההסכם איתם, חזון עברה לעבוד כשכירה של IFF לשלוש שנים. כעבור שנתיים עזבה, תוך שהיא מוותרת על מענק של 5 מיליון דולר שהייתה מקבלת לו השלימה את התקופה.
למה ויתרת על כל כך הרבה כסף?
"לתאגיד אמריקאי יש תרבות אחרת. להגיד שהיא מתאימה לישראל זה שקר גס. זה עובד רק במקרה שהחברה בת הישראלית מספיק חזקה כדי לגרום לתאגיד להתאים את התרבות לעובדים. אנחנו גם היינו הרכישה הראשונה של IFF אחרי 13-14 שנה שהם לא רכשו כלום. אפילו האופן שבו באים ביום הראשון אחרי רכישה, לא כמו פיל בחנות חרסינה, זה דבר שחשוב ללמוד.
"IFF לא עשו מעשה נבלה, לא עשו שום רע לא לי ברמה האישית ולא לארומור, וקיימו כל הסכם כתוב. אלא שאני עשיתי עסקה עם יו"ר אחד, והוא התחלף אחרי ארבעה חודשים, וליו"ר השני הייתה תרבות אחרת. בסוף, מי שמוביל משאיר את החותם ומכניס את הערכים והתרבות שלו, במגבלות הרגולציה. אלא שגם אני מנהלת עסק בדרך של הערכים שלי והתרבות שלי, ולא אעשה שום דבר המנוגד לכך, גם במחיר המקום שלי או במחיר התקדמות גדולה לעסק".
לא מעודדים תעשייה
אלא שהעתיד זימן לחזון פגישה נוספת עם IFF. אחרי מכירת ארומור היא ושותפיה התמקדו בהגדלת תורפז, עד שבשלב מסוים נרקמה עסקה למכירת השליטה בחברה לפרוטרום. זה קרה ב-2017, בערך שמונה חודשים לפני שפרוטרום עצמה נמכרה ל-IFF.
מדוע בעצם הסכמת למכור את השליטה בתורפז לפרוטרום?
"כאשר יצאתי מארומור, סימנתי כמועמדת לרכישה חברה בפולין (פולנה ארומה, היום חלק מתורפז), ומכיוון שאורי ואני היינו חברים הכי טובים במשך 23 שנה, באתי אליו ואמרתי לו, בוא נקנה את החברה ביחד, כי זו חברה שיש בה 70% פעילות ריח ו-30% טעם. אתה תיקח את הטעם ואני אקח את הריח.
"הוא שאל, את תנהלי? אמרתי כן. התחלנו לעבוד, וראיתי שזה מאוד מורכב להוביל עסקה משותפת עם פרוטרום, כי לי יש התנהלות משלי ששונה משלהם. ואז אורי אמר לי, 'אנחנו חברים כל כך טובים. במקום להיות שותפים בחברה הפולנית תצטרפי אלינו, אנחנו נשקיע כסף בתורפז עצמה, ותוכלי לבנות כאן בפרוטרום רגל של ריח (תמציות בושם) באיזה גודל שאת רוצה'".
ולמה אילן לויטה החליט שהוא מוכר לך וללשם את המניות ערב המכירה לפרוטרום? לא חבל שהוא לא איתכם?
"אילן היה צריך הפסקה מסוימת. גם חווית IFF (בארומור) לא הייתה פשוטה לו. אנחנו לא בשותפות אבל בחברות מאוד קרובה, והוא יבוא מחדש להיות איתנו ולעזור לנו".
כאשר נודע על מכירת פרוטרום התרגזת מאוד.
"אנחנו נכנסנו לפרוטרום במטרה להקים עסק של מאות מיליוני דולרים של תמציות בושם, זה גם היה רשום בהסכם בינינו. לא היינו מוכרים את חלקנו בשביל לעשות סיבוב של שמונה חודשים".
מקץ שנה של דיונים הסכימו IFF ותורפז שחזון ושותפיה ירכשו מחדש את החלק שמכרו בחברה, באותו סכום ששולם להם. אולם בדרך הלכה לאיבוד שנה של עבודה, והשותפים (חזון שהחזיקה ב-59%, רלי לשם ואלון גרנות, שאותו הכירה חזון בעת שהיה סמנכ"ל כספים בפרוטרום) גם נדרשו להכניס יד עמוקה לכיס, בדמות כמה עשרות מיליוני שקלים.
פורסם שכעסת על יהודאי כי לא גילה לך על המגעים עם IFF בעת העסקה ביניכם.
"זאת הייתה פרשנות. לא כעסתי. אני לא חושבת שאני נאיבית, אבל אני אומרת באמון מלא ולא כדי להיות נחמדה, שלא נראה לי שלו אורי היה יודע אז על המכירה, הוא היה עושה את העסקה הזאת".
המגעים של פרוטרום עם IFF כבר התחילו אז.
"בעסקאות יש דרך. צעד קדימה, צעד אחורה".
לא שאלת אותו על זה?
"לא דיברנו על זה אף פעם. אנחנו בקשר, מתכתבים, הוא מאוד פרגן לי על ההנפקה. אבל אנחנו לא בחברות שהיינו קודם. היינו חברים בלב ובנפש, ואני בטוחה שגם לו זה חבל".
מדוע IFF הסכימו לבטל את עסקת הרכישה של תורפז? היא ממש בליבת העסקיםשלהם.
"הם הבינו שקרתה פה איוולת. ברגע שהיועצים המשפטיים שלהם, בחברה ובארץ (משרד גורניצקי) ראו את ההסכמים, הם הבינו שקרה פה משהו שלא צריך לקרות. אמרתי להם, אני לא רוצה פיצוי למרות שהלכה לנו שנה, אני לא מחפשת לתבוע אתכם, רק תנו לי ללכת הביתה עם החברה שלי. אנחנו אנשים של עשייה ותעשייה, לא של בתי משפט".
לא מבינים את התעשייה
מה זאת תעשייה בעינייך?
"אני בתעשייה כי בעיניי זה נכס צאן ברזל של מדינה. אני חיה פה מתוך בחירה, יכולתי להקים או לגדל את החברה בכל מקום אחר בעולם, ובחרתי לחיות בישראל ולגדל בה את ילדיי מתוך אמונה שלמה שמדינה שאין לה תעשייה חזקה, היא מדינה חלשה לאורך זמן. אבל לצערי, התעשייה כאן הולכת ומתמעטת, כי המדינה לא מאוד מעודדת את זה.
"מאוד קשה להיות תעשיין בארץ. התעשייה לא מקבלת הקלות ותמיכה כמו באירופה ובארה"ב אלא רק דרישות, ומה שיותר משמעותי, בשביל תעשייה צריך שיהיו לך עובדים - ופה לא מבינים את זה. הדוגמה הטובה ביותר הייתה בקורונה, כאשר העדיפו לתת מענקים לאנשים, במקום לתת כסף לחברות כדי שימשיכו להעסיק, כמו שעשו למשל בגרמניה. במקום לעודד אנשים לקום בבוקר לעבוד ולנהל אורח חיים, ייצרו מין נחמדות רגעית, שאחר כך קשה להמשיך אותה. כאשר אתה מבלבל לאנשים את הדרך, מאוד קשה להחזיר אותם למסלול".
ביקור באחד ממפעלי תורפז תעשיות באזור התעשייה בחולון עשוי להפתיע מאוד את קוראי מדורי הכלכלה. שום דבר חיצוני במפעל לא יכול להעיד על הדרך שעשתה החברה מהיום שבו נרכשה על ידי חזון ועד שהונפקה. לצד בתי דפוס ושאר בתי המלאכה הזעירים המאפיינים אזורי תעשייה בשולי הערים, ניצב המפעל במעלה כביש צדדי קטן. דלת הכניסה קטנה ואפורה, ומעליה שלט כתום עוד מימי הבעלים הקודמים: תורפז תעשיות.
גם במבט מבפנים ברור לכל כי כסף לא נשפך פה - לא על עיצוב מחדש של משרדים, ולא על דברים שמשדרים ראוותנות. הכול בצניעות, מקצועיות וללא כל זוהר. אחרי מבואה קטנה שמסביבה משרדים קטנים, ובמרכזה ספריית בקבוקונים ענקית של תמציות - שאסור בשום אופן לצלם או לתעד - נכנסים לתוך חלל המעבדות והמפעל. גם הוא לא רחב ידיים, ומלא במכלי נירוסטה תעשייתיים ובמכלי פלסטיק גדולים, וכמובן, המון חביות ומיכלים בשלל גדלים.
מעל הכול נישא הריח - בליל של ריחות מסוגים שונים שמזכיר את השיר ההוא של יהונתן גפן על המפעל הקטן שעמד אז בסוף רמת גן ואפשר היה לעמוד לידו ולהריח שוקולד, והשנה רשם הכנסות 8.7 מיליארד שקל. אם זה תלוי בחזון, זה יהיה עתידה גם של תורפז תעשיות.
למה לא להתבסס על הייטק ולייבא את השאר, כמו שעשינו עם טקסטיל למשל?
"ארה"ב חשבה ככה, ואז החלו משברים מול סין והיא מצאה את עצמה פתאום תלויה במדינה אחרת, והייתה צריכה ללכת כל היום כמו בלרינה על קצות האצבעות כדי שימשיכו להיות לה מוצרי מזון וביגוד, ואחרי זה גם הייתה צריכה לרוץ לחתום על הסכם עם וייטנאם כדי שיהיו לה נעלי ספורט ומצעים. כולם רוצים להיות בהייטק ובפיננסים כי זה הרבה יותר סקסי, אבל בסוף אנשים צריכים לאכול, להתלבש. מישהו צריך לייצר את הצרכים הבסיסיים".