מחירי הנפט מרקיעים / צילום: Shutterstock, Roman Mikhailiuk
הכותב הוא מנכ"ל מכון פרידברג לכלכלה בירושלים
פוליטיקאים וגורמים נוספים הפועלים להשיג את מטרותיהם בעיקר באמצעות פוליטיקה ומניפולציות פוליטיות, לא אוהבים את השוק החופשי. מדוע? מפני שהשוק החופשי הוא גדול וחזק יותר מכל תפיסה אנושית, והוא מכיל בתוכו מציאות מורכבת שאדם בודד אינו מסוגל להבין במלואה.
האנשים שמונעים על ידי כוח ופוליטיקה רוצים להחליט מהי האמת, וליישם את תפיסת עולמם. השוק החופשי גורם לענווה. פוליטיקה מובילה לגאווה. שוק האנרגיה הוא דוגמה בולטת לכך. הדינמיקה של המציאות העכשווית דומה למשבר האנרגיה של שנות ה-70, ונראה שלא למדנו שום דבר.
בשנות ה-70, הקרטל של מדינות הנפט OPEC, גילו את כוח השוק החזק שלהם והשתמשו במה שנקרא "נשק הנפט". מחירי האנרגיה נסקו.
המחירים הגבוהים באותה תקופה גילמו את המציאות החדשה שהתהוותה. הדרך המוצלחת ביותר להתקדם למציאות טובה יותר הייתה לתת לשווקים להתאים את עצמם. אם היו משאירים את מחירי האנרגיה ללא התערבות, זה היה שולח איתות נכון לחברות עם האמצעים לפתח אספקת נפט וגז חדשה, וגם שולחת את האיתות הנכון לצרכנים כדי שיתאימו את צריכת האנרגיה שלהם עד יעבור זעם.
במקום זאת, נשיא ארה"ב דאז ג'ימי קרטר, שתואר על ידי ההיסטוריון ארתור שלזינגר כאדם שהרגיש שהוא עושה מה שאלוהים היה עושה אם היו לו את כל העובדות, הרגיש שהפוליטיקה והממשלה צריכה להוביל את הדרך למציאות חדשה, ולא כוחות השוק.
ממשלת ארה"ב החילה מערכת מסועפת של פיקוח מחירים ורגולציות שהצליחו להשיג בדיוק את ההיפך ממה שנצרך. פיקוח מחירים מנע פיתוח מקורות אנרגיה חדשים, ועודד צרכנים לצרוך יותר מפני שמחירי הצריכה היו נמוכים יותר מהמחירים האמיתיים של האנרגיה בשוק.
לאחר שהנשיא רונלד רייגן נבחר, השוק נעשה חופשי שוב, התבצעו התאמות, ומשוואת הביקוש וההיצע שיקפה את המציאות האמיתית בשוק בצורה טובה יותר.
אנחנו רואים דינמיקה דומה גם היום.
המחירים המאמירים של הנפט משקפים מציאות שבה כמות גדולה של מקורות אנרגיה מסופקים לעולם על ידי כוחות פוליטיים לא רצויים, כגון ולדימיר פוטין.
אם אנחנו לא אוהבים את המציאות הזו, ואת המחירים הגבוהים, הדרך הטובה ביותר לעבור את המשבר היא לתת למחירים להתאים את עצמם. מקורות אנרגיה חדשים יתפתחו כתוצאה מהמחירים הגבוהים, והצרכנים יתאימו את הביקוש שלהם.
אבל הפוליטיקאים לא אוהבים את המחירים הגבוהים מפני שהם פוחדים שזה יגרום לחוסר פופולריות שלהם בעיני הבוחרים, כאשר הם רוצים להיות להצטייר כמושיעים ולהיבחר מחדש. כלומר, הם רוצים שהבוחרים יגיעו למסקנה שהממשלה ופעולה פוליטית שיפרו את חייהם, ולא הבחירות שלהם או שינויים שהתבצעו בשוק החופשי.
הנשיא ביידן, שממשיך את המסורת של ג'ימי קרטר כמישהו שמרגיש איך שאלוהים היה פועל אם היו לו את כל העובדות, איננו מעודד פיתח מקורות אנרגיה חדשים בארצות הברית מפני שהחשש מההשפעה על שינוי האקלים עולים בעיניו על פני הסכנה שבה אספקת גז ונפט נשלטת על ידי רודנים.
כלומר, במקביל לכך שממשל ביידן חוסם פיתוח מקורות אנרגיה אמריקניים חדשים, הוא נושא ונותן עם המשטר הסוציאליסטי של ניקולס מדורו בוונצואלה, אדם שהרס את המדינה שלו והיה נתון תחת סנקציות של ממשל טראמפ.
ביידן גם לא מרוצה מכך שהוא לא מתקבל בזרועות פתוחות על ידי ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. הוא רוצה שהם יפתחו את הברז לאספקה נוספת, בה בעת שהוא פותח מחדש את הסכם הגרעין השנוי במחלוקת עם איראן, מדינה המממנת טרוריסטים ומאיימת על מדינות ברחבי המזרח התיכון.
אם אנחנו רוצים שמשבר האנרגיה הנוכחי ייפתר בדרך היעילה ביותר, עלינו לתת לשווקים החופשיים לפעול ולתת להם לשקף את האמת שהמחירים מגלים. וכן, עלינו למזער את ההשפעה של פוליטיקאים אשר חושבים שהם יכולים להשיג עולם טוב יותר במקומם של אנשים פרטיים אשר הינם בעלי חירות לפעול כרצונם.