עכשיו כולם מריעים לעובדי משרד החוץ אבל, כמו תמיד, עוד מעט תשכחו אותנו
הכותבת עובדת במשרד החוץ הישראלי כמנהלת פרוייקטים חו"ל (סוכנות הסיוע הלאומית של ישראל)
בעת כתיבת השורות הללו אני חוזרת מראיון באולפן "כאן 11", עוד ראיון בסדרה של מי יודע כמה בשבוע האחרון, בנושא הפעילות של משרד החוץ באוקראינה. איזה נחת.
המון מחמאות מורעפות על עובדי המשרד בימים האחרונים, סופרלטיבים מכל עבר. והאמת? לגמרי בצדק! אין עוד משרד חוץ שהדיפלומטים שלו עומדים בבוץ הקפוא של אירופה אחרי 30 שעות ללא שינה, כדי לדאוג לישראלים שיחזרו הביתה בשלום.
וזו לא הפעם הראשונה, אם כי לציבור ולתקשורת יש זיכרון קצר.
אבל אנחנו דווקא זוכרים. אנחנו זוכרים את מטוסי החילוץ של הצעירים לפני הקורונה כשכל העולם כבר היה סגור אווירית. אנחנו זוכרים את אנשי השגרירות שלנו בנפאל מסתובבים במכנסי פיג'מה על הדשא לאחר רעידת האדמה, מחבקים פגים שנולדו לאימהות פונדקאיות ומנסים לחמם אותם. אנחנו זוכרים את הצוותים שלנו מסתובבים בין ערמות של גופות בצונאמי, מחפשים איך לסייע לישראלים שנתקעו שם לחופשה הנוראית של חייהם וכל זה רק מהשנים האחרונות.
אנחנו גם זוכרים שכמו חברינו בקייב שנאלצו להתפנות באחת מבתיהם, עם המשפחות, כמעט כל אחד מאיתנו עבר חוויה שכזאת של פינוי, של אי ודאות במרוקו, בתורכיה, באתיופיה, בחוף השנהב ועוד ועוד.
אבל בקרב הציבור והתקשורת הישראלים זה מעורר השתאות. כי הרי אנחנו ידועים כנהנתנים, שמעבירים זמנם במשרדים ממוזגים ומבלים בקוקטיילים...
עוד מעט תידום הלמות תופי המלחמה ונחזור למציאות שבה יקצצו לחברנו מקייב את תוספת הסיכון של 4%, כי מי קבע שיש שם סיכון? והמשפחות שלהם שפונו לארץ ימצאו עצמן משתתפות בהוצאות שכר הדירה למרות שהם מחזיקים בית גם בקייב, ללא רכב, ללא מסגרת לילדים. ובמציאות הזאת צוער שיתחיל את קורס הצוערים היוקרתי כל כך שפעם היו צובאים על פתח משרד החוץ המונים כדי להתקבל אליו, ימשיך לקבל 6,000 שקלים לחודש.
במציאות הזאת נחזור וניזכר שעובדי משרד החוץ נמצאים במאבק ממושך על תנאי השירות והשכר שנשחקים כבר כמה שנים. וניזכר שפקידי האוצר שדוממים עכשיו לנוכח עלילות עובדי משרד החוץ ממשיכים לסרב בחדרים הסגורים לטפל בפערים בתנאי השירות שלנו.
האם גם אז יזכרו שרי החוץ והאוצר את רוני הקונסול שעומד בשלג ומחזיק תינוק שהציל בגבול הרומני? או את אורטל שחילצה את אנטולי הישראלי קטוע הרגל והסיעה אותו ברכב לגבול ההונגרי?
כי המחמאות והברכות והתודות מאוד נעימות לנו לאוזן, גם החשיפה.
אבל אי אפשר לשלם עם מחמאות במכולת.
זה לא גזירת גורל, אפשר גם לחזור למציאות אחרת. מציאות שבה מתכנסים בכירי פקידי האוצר לשבת סביב שולחן המו"מ עם נציגי עובדי משרד החוץ ומסיימים סוף סוף את הסאגה הזאת שנמשכת יותר מדי זמן. זה קל וזה בידיים שלכם.
