מהנדסים בעבודות תשתית / צילום: Shutterstock
המחסור המדובר במהנדסים מקשה לא רק על המשך צמיחת ענף ההייטק, אלא מהווה אתגר גם בתחום הבינוי והתשתיות. לפי הדוח של הצוות הבין-משרדי בנושא, "הפער בהון האנושי לענף התשתיות" משנת 2020, המחסור באנשי מקצוע עמד בתקופת הדוח על בין 3,700 ל-4,500 בעלי מקצוע וב-2025 הפער בביקוש לעובדים צפוי להגיע לסדרי גודל של 5,000-8,000 בעלי מקצועות הנדסיים (לא רק מהנדסים). לפי הדוח, חסרים מומחים בתחומי הנדסת תחבורה ומנהור, חשמול, זרם חזק ואלקטרוניקת הספק, הנדסת מים וגז טבעי.
עוד לפי הדוח, "היצע ההון האנושי בתחום זה קשיח בטווח המיידי והקצר, עקב הקושי לייבא מהנדסים זרים מחו"ל בכמויות הנדרשות, ריכוזיות תהליך ההכשרה על ידי המדינה ועקב תהליך ההכשרה הארוך". התוצאה: חוסר יכולת להוציא לפועל השקעות של כ-20-32 מיליארד שקל בבינוי ובתשתיות.
לדברי יגאל גוברין, יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות, "הסיפור של המחסור לא התחיל היום, אבל הוא התעצם מאוד בגלל הגעה לגיל פרישה של הרבה מאוד מהנדסים שעלו מברה"מ לשעבר בגל העלייה הגדולה בתחילת שנות התשעים. הם יוצאים לגמלאות די בהמוניהם, בלי שעושים ניסיונות של ממש להשאיר אותם. מצד שני, מוסדות ההשכלה הגבוהה לא מצליחים לייצר מספיק מהנדסים חדשים כל שנה, ומצד שלישי היקפי העבודות גדלים כל הזמן. אם מסתכלים על עשר השנים הקרובות, המצב מאוד קשה והפער הולך וגדל.
"תשתיות זה לא רק גשרים ומחלפים ומסילות אלא גם מתקני התפלה, שדה תעופה בינלאומי חדש, מוסדות חינוך וציבור, וכל מה שקשור לנושאי פיתוח. המחסור במהנדסים, שעומד על כ-5,000 היום, הוא לא מתוך 50 אלף אלא מתוך כ-15 אלף מהנדסים פעילים (בפנקס המהנדסים רשומים היום מעט יותר מ-20 אלף מהנדסים, דב"ג), וזה ממש ברמה של דרמה".
גוברין מודאג מאוד. "אני מנסה להסביר לאנשי משרד השיכון שאם מסתכלים על 20 שנה קדימה, ואפילו אם כבמטה פלא כל השורות בפקולטות להנדסה מתמלאות, הבוגרים יגיעו לשוק בעוד שבע-שמונה שנים, וכך שליש מתוך הזמן הזה נשרף. הנדסה אזרחית זה לא הייטק - שם אפשר לקחת מהנדסים הודיים. בתחום שלנו זה בלתי אפשרי. גם אי אפשר לקחת מהנדס צרפתי ולהתחיל ללמד אותו את התקנים הישראליים".
לדברי גוברין, בתחום הקונסטרוקציה, המהנדסים נדרשים לעבור אימון של שלוש שנים ובחינה קשה כדי להפוך למהנדסים רשויים. "בכל יתר מקצועות ההנדסה האזרחית, המהנדסים הם רשומים בלבד וזה מבחינתנו מצב בלתי נסבל", אומר גוברין.
"ברגע שהמהנדסים הם רשומים ולא רשויים - אין הגדרה ספציפית לתחומי ההנדסה האזרחית שבהם מותר להם לעסוק. וכל זמן שאין, גם האחריות מטושטשת".
תנאי השכר לא מושכים את הסטודנטים לתחום
המחסור מתחיל כבר בשלב הלימודים. אמנם בין 2016 ל־2020 גדל מספר הבוגרים, הנרשמים ובעלי הרישיון בתחום ההנדסה האזרחית בצורה משמעותית, אבל קיים עדיין חוסר בתחומי ההנדסה האזרחית, והוא צפוי להפוך משמעותי יותר בעשור הקרוב.
לדברי פרופ' יגאל שוחט, ראש התוכנית לניהול הבנייה במחלקה להנדסה אזרחית וסביבתית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, רמת הסטודנטים שמגיעים לתחום היא לא גבוהה מספיק ושיעורי הנשירה גבוהים מ־5%. "אין מספיק סטודנטים שבאים עם מקצועות הליבה המדעיים: פיזיקה, מכניקה, מתמטיקה, ראייה מרחבית ושפות - אנגלית ועברית.
"בעיה נוספת היא בעיית הגיל. מגיעים סטודנטים בגילאי 27-26 אחרי שעשו סיבובים. הפסקת הלימודים הממושכת של קרוב לעשור מקשה על השתלבותם והצלחתם בלימודי ההנדסה. הנדסה צריך ללמוד בגיל 25-22 כדי להיות רענן וחד. היכולת האינטלקטואלית יורדת עם השנים. חלקם עושים מכינות קדם־אקדמיות אבל זה עדיין לא מספיק כדי להחזיר את הרעננות והחדות של סטודנטים צעירים".
ומה עם תלמידי העתודה?
"יש מעטים שמגיעים למבנים. רוב העתודאים מכוונים לתחומים הטכנולוגיים ופחות לתשתיות - כך שגם בגזרה זו חלה נסיגה משמעותית".
מדוע זה קורה לדעתך?
"תנאי השכר בתחום התשתיות נמוכים מאוד. לאחרונה שוחחה עמי מהנדסת שאחרי שלוש שנים במשרד תכנון תחבורה משתכרת 9,000 שקל ברוטו. חברות שלה שלמדו תעשייה וניהול ועובדות בחברות סטארט־אפ משתכרות כ־25 אלף שקל. אז למה שיבואו ללמוד הנדסת מבנים?
"השכר בהנדסת מבנים נגזר מתעריף שעת ייעוץ שקובע החשב הכללי באוצר. התעריף הגבוה ביותר עומד על כ־300 שקל לשעת ייעוץ והוא צריך להיות פי שניים. המדינה לא מבינה את החשיבות של התכנון ושל התשתיות. זה גורם לטעויות תכנון מרובות ולפריון נמוך, שנגזרים גם הם מהשכר הנמוך בתחום התכנון, הניהול והפיקוח וחוזר חלילה - הפריון הנמוך גורר שכר נמוך.
"בתחום הביצוע וניהול הבנייה משתכרים אחרי שנתיים כ־20 אלף שקל ברוטו, אבל סביבת העבודה היא קשה ומסוכנת, שעות העבודה רבות וכך גם האחריות. ישראל לא יכולה להיות עולם ראשון ולא להשקיע בתשתיות חיוניות.
"זה בא לידי ביטוי ברמת בטיחות למטה מבינונית. אם ישקיעו פי שניים בתכנון - עלויות התכנון יעמדו על 4%-2% במקום 1%־2% ייחסכו 10% ויותר בעלויות כשלים הנדסיים, חריגות תקציביות וכמובן בבטיחות. מדובר בנושא ערכי".
המדינה ערה למחסור החמור במהנדסים אזרחיים וביוני 2020 אישרה הות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב) תוכנית לעידוד לימודי הנדסה אזרחית במוסדות שהיא מתקצבת לתואר ראשון והן ללימודי מתקדמים. נקבע כי התוכנית תימשך ארבע שנים לפחות, עם אופציה להארכה, ויעדיה הם גידול של כ-30% לתואר ראשון (עוד 300 סטודנטים ביחס לשנה הקודמת) ולתואר שני עם תזה (עוד 60 סטודנטים) וגידול של 25% במספר הדוקטורנטים.
באוגוסט 2021 התקבלה בממשלה החלטה לאמץ את עיקרי המלצות הדוח הבין-משרדי, וכן לפנות לות"ת כדי שזו תבקש מהמוסדות להשכלה גבוהה לפתוח התמחויות נדרשות בתחום התשתיות, כגון מנהור, חשמול, רכבות, תחבורה ומים.
ואכן משנת תשפ"א מקדמת הוות"ת תוכנית להגדלת מספר הסטודנטים בתארים ראשון, שני ושלישי בעלות של 150 מיליון שקל. מהות"ת נמסר כי התוכנית כוללת תמרוצים לגידול במספר הסטודנטים ועבור פעולות לצמצום נשירה (גידול במספר הבוגרים) ובהן: שיעורי עזר, ליווי סטודנטים, שיווק התוכניות, תגבורים, שדרוג תשתיות הוראה ועוד. בנוסף, התוכנית כוללת גם תקציב להגדלת מספר הסטודנטים לתארים מתקדמים במטרה להכשיר עתודת סגל, זאת משום שקיים מחסור גדול בסגל הוראה בתחומי ההנדסה האזרחית.
"יש מחסור רוחבי בחברי סגל"
לדברי שוחט, "יש מחסור רוחבי באנשי סגל אקדמי מחקרי. אני יודע על שלוש תוכניות שנמצאות בשלבי הכנה אבל חסר סגל ליבתי לתחום המבנים כדי שיפתחו אותן. המוסדות לא מציעים תנאים טובים והמועמדים מעדיפים לעבוד בתעשייה או בהייטק. יכול מישהו לסיים תואר שלישי בהנדסת מבנים ולעבור לעסוק בפיתוח מבנים היברידיים או מבני רחפנים וכלי טייס.
"תנאי ההעסקה לא מספיקים. הדרישות המחקריות מאוד גבוהות והתגמול לא מספיק. כדי לבוא לאקדמיה אתה צריך להיות מסודר מאוד מבחינה כלכלית. אם אתה חושב שתבנה את עצמך מבחינה כלכלית באקדמיה, זה לא המצב ולכן הדוקטורים הצעירים של היום מדירים את רגליהם וקשה לגייס סגל איכותי".
"נקודה נוספת היא ירידה בהשקעות במו"פ בבנייה והתשתיות. הדבר מקשה על גיוס דוקטורנטים וכן על התפתחות הסגל האקדמי הבכיר".
להערכת גוברין כ-10% ממסיימי הלימודים הולכים לעבוד בהייטק ובקרב אנשים שכבר עוסקים בתחום, המעבר אינו משמעותי.
אחת הסיבות המשמעותיות לכך היא השכר. כיום צומחים יותר ויותר סטארט-אפים בתחום הנדל"ן שמחפשות מהנדסים וגם מוצעים למהנדסים מסלולי הסבה אטרקטיביים לתוכנה שבסופם משרה מתגמלת. מהנדס ביצוע עם ניסיון של שלוש שנים מרוויח 12-15 אלף שקל ברוטו ובהייטק יכול להכפיל את שכרו.
לגוברין יש כמה הצעות קונקרטיות לפתרון: להחזיר לעבודה מהנדסים שפרשו לגמלאות תמורת נקודות זיכוי במס הכנסה. "אנשים בני 67 הראש שלהם מצוין, המצב הפיזי טוב, הניסיון אדיר. שאלו אותי כמה נוכל להחזיר, אני חושב ש-1,000 מהנדסים שפרשו לגמלאות".
הצעה נוספת היא מיזם משותף עם משרדי תכנון פלסטינים וגיוס מהנדסי ביצוע פלסטינים, וגם מודדים פלסטינים. תוכנית נוספת שהציע למל"ג הוא הסבות להנדסאים בתוכניות שמתאימות לבעלי משפחה.
תגובת המל"ג/ות"ת: "בעניין הנדסאים: פנייה כאמור של יו"ר ארגון המהנדסים אינה מוכרת לנו. מל"ג קידמה רפורמה מקיפה בנושא מתן פטור אקדמי בגין לימודי הנדסאים, המאפשרת הקלות ופטורים אקדמיים נרחבים להנדסאים בלימודיהם האקדמים כדי לעודדם ללמוד לתואר ראשון". לא נמסרה תגובת המל"ג ות"ת בנוגע למסלולים חדשים כמו מינהור ורכבות.
תגובת החשכ"ל: "תעריפי חשכ"ל קובעים מדרגות לתשלום על פי קריטריונים של השכלה, ניסיון מקצועי ותפקיד, והתעריף המקסימלי לשעת ייעוץ עומד על סכום של 369 שקלים בתוספת מע"מ לשעה. מאחר שבשנתיים האחרונות הממשלה פעלה ללא תקציב, הוקפאו כלל עדכוני התעריפים לנותני השירותים. בימים אלו מתבצעת עבודת מטה לעדכון התעריפים ולכשתסתיים יפורסמו התעריפים המעודכנים".
ממשרד תכנון לסטארט־אפ: "העליתי את השכר ב־80%"
ריקו דרעי, ראש צוות מחקר ופיתוח הנדסת מבנים ב-Veev, שגייסה לאחרונה סכום ענק של 400 מיליון דולר, הגיע לחברה לאחר קריירה של שמונה שנים במשרד תכנון. הוא מספר שהמעבר העלה את משכורתו ב-70%-80%, אבל עיקר המעבר נבע מסיבות מקצועיות.
"כקונסטרקטור, עובדים עם מערכות מסורבלות של המדינה, ויש בזה תסכול. אתה רואה שאיפה לבינוניות, פשרות ענקיות בגלל שיטת המכרזים שמתנהלת לפי המציע הנמוך, מתפשרים על האיכות של המוצר כדי למקסם את הכסף הציבורי והביטחוני. לא כיף לעבוד מול קבלנים שמתנהלים דרך החור של הגרוש. יש מקרי קיצון שזה מגיע לסכנה לחיי אדם. יש עליך אחריות עצומה, מוסרית ואפילו פלילית. אתה השומר האחרון בשער וזה נורא קשה ומכביד נפשית".
לדבריו, המשכורות בתחום התכנון צנועות יותר בהשוואה לתחום הביצוע, אך "לביצוע יש מחירים בחיים האישיים. שעות ארוכות, עבודה עם אוכלוסייה קשה, לחצים גדולים. המהנדס הוא הראשון שבא לאתר ויוצא אחרון, משש בבוקר עד שבע בערב, עבודה עם קבלני משנה מכל הגוונים.
"בתחום התכנון השעות יותר נורמליות, אבל יש תחרות גדולה וכדי להישאר בחיים משרדים צריכים לקחת על עצמם הרבה יותר עבודה, המון פרויקטים בשכר טרחה נמוך יחסית וזה מוביל להמון שעות עבודה. אשתי בהייטק ועבדתי הרבה יותר קשה ממנה".
עניין נוסף הוא האתגר המקצועי. "התכנון הוא מטבעו שמרני מאוד, בגלל האחריות הגדולה יש רצון לא לנענע את הסירה, וזה מוביל לקיבעון בפתרונות. זו הייתה סיבה שרציתי לצאת לתחום של חדשנות. העלייה של המיזמים הטכנולוגיים פותחת אפיק להתקדם".
"במעבר להייטק היציבות לא היוותה שיקול, מפני שבמצב השוק של היום מהנדס עם ותק וניסיון כמו שלי יכול למצוא עבודה תוך יומיים".
הסיבות למחסור
● סגל בכיר מצומצם
● שכר נמוך
● שעות ארוכות ואחריות רבה
● שמרנות והיעדר טכנולוגיה