הפיגוע סמוך לנווה דניאל. למדינת ישראל אין כל עניין להגביר את המתח ולהפוך את הפיגועים הקשים לעילה לפעולה צבאית / צילום: דוברות זק''א
הכותב הוא חוקר ומרצה באוניברסיטת חיפה, לשעבר יועץ רה"מ לענייני ערבים וחבר בתנועת הביטחוניסטים
הפיגועים האחרונים מחזירים את אזרחי ישראל לימים שכולנו רצינו לשכוח. עם זאת, קיים הבדל משמעותי בין גלי הפיגועים לפני כעשרים שנה לבין אירועי הימים הללו. בשנים ההן היו ארגוני הטרור הפלסטינים האיום המשמעותי על ביטחונם של אזרחי ישראל ועל המאמצים להגיע להסדר מדיני במתכונת כזו או אחרת. היום, למרות הכאב הרב על הקורבנות, והתביעה של ישראלים רבים לפעולה נחרצת, אין זה הזמן להפנות מאמצים צבאיים ואף לא מדיניים לזירה הפלסטינית.
מדינת ישראל ניצבת מול איום אסטרטגי על עצם קיומה כמדינה עצמאית וריבונית. הוא מגיע מאיראן ומן הדיונים על הסכם גרעיני חדש. הוא מחייב גיוס כל המשאבים לצורך עימות אפשרי עם איראן המשוחררת ממגבלות בינלאומיות, פטורה מסנקציות ומתירה כל רסן ממשמרות המהפכה. נחוצה היום חשיבה מרחיקת ראות והכנת כל האמצעים לקראת איום גורלי.
עם זאת, אין להקל ראש בסכנה הפנימית הנובעת מחוגים קיצוניים בקרב ערביי ישראל והשוהים הבלתי חוקיים הנחושים בדעתם לפגוע באזרחי ישראל באשר הם. האירועים האחרונים ברחובות ישראל מתרחשים סביב יום האדמה. במועד זה, 30 במרץ 1976, בחרו ערביי ישראל והנהגתם למחות נגד תהליך "ייהוד הגליל". המחאה התפתחה לעימותים אלימים במהלכם נהרגו שישה ערבים אזרחי ישראל. מאז הפך יום זה ליום של ציון דרך לאומי באתוס של הפלסטינים בכלל ושל ערביי ישראל בפרט. במשך שנים הפך היום למפגן, בדרך כלל שקט, של מחאת אזרחי ישראל הערבים. הפגנות חוקיות במסגרת חופש הדיבור וההפגנה של אזרחי ישראל מעולם לא התאימו לארגוני המחבלים ולאויבי ישראל. הפיגועים האחרונים מיועדים ליצור מתח ולמנוע מחאה לגיטימית של ערביי ישראל.
למדינת ישראל אין כל עניין להגביר את המתח ולהפוך את הפיגועים הקשים לעילה לפעולה צבאית. בשלב הנוכחי, כל עוד מדובר באיום טקטי לעומת האיום האסטרטגי מצד איראן ראוי לנקוט בצעדים הגנתיים, אך מרחיקי לכת, בלא להפוך את זירת הטרור לאתגר הלאומי הראשון במעלה. מן הראוי להפסיק את תופעת השוהים הבלתי חוקיים, לשלול אזרחות מאזרחי ישראל הנוטלים חלק בפעילות טרור ולעבור מבית לבית בחיפוש אחר כלי נשק בלתי חוקיים.
זו השעה להקמת ממשלת אחדות לאומית. רק ממשלה כזו תוכל לגבש מדיניות לאומית ראויה מול הזירה המרכזית, איראן, ומול הזירה הכואבת והמדממת, אך הטקטית, של טרור המחבלים. רק הסכמה לאומית רחבה תאפשר צעדים קשים, ואולי בלתי פופולריים, אך נחוצים מאוד.