חייל מצלם את חברו ליד טנק רוסי הרוס בבוצ'ה, באזור קייב, שבת / צילום: Reuters, ZOHRA BENSEMRA
בשבוע השישי של מלחמת רוסיה באוקראינה ברור למדי שכל הצדדים המעורבים משלמים מחיר על מה שפסיכולוגים קוראים 'דיסוננס קוגנטיבי': ניסיון להתאים את המציאות לציפיותיהם, במקום להתאים את ציפיותיהם למציאות.
כולם טעו. כמובן, הרוסים טעו את הטעות הגדולה ביותר. היא הייתה רבת פנים. היא השפיעה על חישובים של מקום ושל זמן, על הקצאת יחידות, על תכניות קרב, על הכנות לוגיסטיות. גנרלים במערב מצביעים על טעויות כה בסיסיות בתהליך קבלת ההחלטות עד שמתעורר הרושם כי את הצבא הרוסי מנהלים דילטאנטים.
הרוסים גם טעו בהבנת הדמוקרטיות המערביות. שנים של ניסיון העניקו להם את הרושם, שהסכנה של מלחמה כללית באירופה תחדש את הדחף רב השנים לוותר לדיקטטורים. ולדימיר פוטין עשה כמיטב יכולתו להפחיד, כולל רמזים עבים על נכונותו להשתמש בנשק גרעיני ובטילים היפר־סוניים, אם "מישהו ינסה לעמוד בדרכנו".
אבל פוטין לא טעה בעניין חשוב אחד: חוסר יכולתה של אירופה להתגבר על תלותה בגז ובנפט מרוסיה. האירופים מדברים על הצורך לסיים את התלות, אבל אפילו פולין, הנמרצת ביותר בהתנגדותה לרוסיה, מעמידה את סוף השנה כתאריך היעד. גרמניה, שרוסיה ממלאת חצי מתצרוכת הגז שלה, הודיעה ש־2024 היא תאריך היעד. לשון אחר, האירופים יוסיפו לממן את מלחמת רוסיה באוקראינה עד סופה, המר או המתוק.
לסחוט את המדינות ה"לא־ידידותיות"
בשבוע שעבר, נשיא צרפת והקנצלר של גרמניה התלוננו על "סחטנותו" של פוטין בעקבות דרישתו, שמעכשיו ואילך "הארצות הלא־ידידותיות" יפרעו את חשבונות הדלק שלהן ברובלים. הם אמרו שלא יקום ולא יהיה.
אם אמנם רובלים יהיו אמצעי התשלום, האירופים יצטרכו לשאת שקי מזומנים אל דלפק הקבלה של הבנק המרכזי במוסקבה, להפציר בשוער שירשה להם להיכנס, ואז לשאת ולתת על שער חליפין. זה יעזור לרוסים לשמור את ערך הרובל, לפחות לזמן מה, לפחות למראית־עין. קצת קשה להאמין שמשהו מעין זה יקרה. אבל אם פוטין יעמוד על דעתו, האירופים יצטרכו לקבל החלטות גורליות, או לעקר את הסנקציות.
נכונותו של פוטין לקבל עליו את הסיכונים הכרוכים בדחיקת יריביו אל הפינה היא עוצרת נשימה. היא מתחילה להפקיע ציפיות רציונליות מהתנהגותו, אלא באותה מידה שהוא הפך את הלא־רציונלי לקרדום לחפור בו. זאת אומרת, הוא לא ויתר על ההיגיון הצרוף, אבל הוא מוכן להקניט את יריביו במהלכים הנראים על פניהם לא־רציונליים. הדרישה להמרת אירו לרובל כדי לקנות גז היא אחת; הרמזים על "הסלמה" של מלחמת אוקראינה הם הבאים בתור.
"רוסיה לא יכולה להרשות לעצמה 'להפסיד'"
בסוף השבוע התפרסם ראיון מעניין, מוזר ומצמרר עם איש המתואר מפעם לפעם כגורו אינטלקטואלי של פוטין, סרגיי קאראגאנוב. האיש הזה עומד בראש מכון מחקר לאומני במוסקבה, ולהשראתו מיוחסת 'דוקטרינת פוטין' על הסיוע לרוסים המתגוררים בחו"ל. כאן הכוונה, כנראה, אינה לאשקלון, אלא לאוקראינה, למדינות הבלטיות ולקזחסטן, ארצות שעצם קיומן העצמאי, לפחות בגבולותיהן הקיימים, הוא לצנינים בעיני רוסיה.
קאראגאנוב, שמראייניו מייחסים לו "הרבה מהרעיונות שהובילו למלחמת אוקראינה", אומר, "רוסיה אינה יכולה להרשות לעצמה 'להפסיד'... אם תהיה הרגשה שאנחנו מפסידים, או אז אני חושב שיש אפשרות ממשית של הסלמה... בשביל האליטה הרוסית המלחמה הזו היא קיומית".
הוא נשאל אם ב"הסלמה" הוא מתכוון להתנגשות ישירה בין רוסיה לנאט"ו. האלמנט המעניין ביותר בתשובתו אינו עצם ההנחה שהתנגשות כזאת תיתכן, אלא הנחה אחרת, מסוכנת להחריד. "בתור היסטוריון", הוא אומר, "אני יודע שלסעיף 5 באמנת נאט"ו אין כל ערך". סעיף 5 הוא זה המחייב את כל חברות נאט"ו לבוא זו להגנתה של זו והיה כי יותקפו. זו אבן הפינה של הברית. בלי סעיף 5 נאט"ו ריקה מתוכן.
"אז בואו נגיד ככה", אומר קאראגאנוב, "אם ארה"ב תתערב נגד ארץ גרעינית [רוסיה], אז הנשיא האמריקאי שיקבל החלטה כזאת הוא מטורף".
אם זה מה שחושב נשיא רוסיה, פירושו של דבר שהוא עלול לקבל עליו סיכונים שקשה אפילו להתחיל לכמת אותם. קאראגאנוב מודיע בעצם, כי אם רוסיה תרגיש שהיא מפסידה, היא תוותר על עכבות נוספות. עכבות קודמות הוסרו כאשר החליטה על עצם המלחמה. איזה קווים אדומים נוספים עלולים להיחצות? למשל, התקפה על שיירות אספקה לאוקראינה בשעה שהן יחצו את תחומי פולין, או רומניה, או סלובקיה; או התקפה ישירה על מטרות של נאט"ו.
האזהרה העיקרית הנובעת מדברי קאראגאנוב היא שהמערב מתחייב בנפשו, אם הוא מניח שיוכל להאריך את תוחלת החיים של התנגדות אוקראינה.
איפה הרובל ואיפה "החורבות"?
הגיונה של התגובה המערבית על פלישת רוסיה היה מלכתחילה כלכלי וצבאי־פוליטי. הוא נועד לחזק את האוקראינים - ולהחליש את הרוסים. הנשיא ג'ו ביידן היה מפורש לחלוטין בתחילת השבוע שעבר, כאשר תיאר את המחיר שהוא רוצה לגבות: "להזיק לכלכלת רוסיה", "למוטט את הרובל". הוא התפאר, שהרובל (ruble) "היה לחורבות" (rubble).
זה לא היה נכון אפילו כאשר המלים האלה בקעו מגרונו של הנשיא, או צויצו מחשבון הטוויטר שלו. זה נכון עוד פחות עכשיו. הרובל חזר אל שער החליפין שלו מלפני הסנקציות. זה קרה בזכות תושייתו של הבנק המרכזי, בזכות מניפולציה של השווקים, בזכות הגבלת הסחר במטבע חוץ. תהיה הסיבה אשר תהיה, הרובל לא התמוטט. אולי הוא עוד יתמוטט, אבל ברור שזה יצריך מאמץ ארוך ומרוכז, שיכלול סנקציות חדשות. מאז השבוע השני של המלחמה, הסנקציות המכאיבות התחילו להתמעט.
להשאיר ערוץ תשלום עבור גז
לא רק הרובל ניצל לפי שעה מפגיעתן הרעה של הסנקציות, אלא גם הבנקים ברוסיה. הם מסתדרים. אנשים חופשים למשוך מזומנים, אם גם לא לקנות ולמכור בשוקי המטבע. חנויות נסגרו, אבל רובן נשארו פתוחות, והחיים המסחריים נמשכים פחות או יותר. מה נשאר אפוא למערב לעשות? לסלק את כל הבנקים ברוסיה מ־SWIFT, מערכת הסליקה הבינלאומית. עד כה, רק שלושה בנקים סולקו. הסיבה העיקרית שלא כולם סולקו הייתה הצורך להשאיר ערוץ תשלום אירופי בשביל גז ונפט.
רוסיה גילתה את קווי התפר הרופפים של התגובה המערבית. היא יודעת מה "הארצות הלא־ידידותיות" אינן עומדות לעשות, בנסיבות הקיימות. זאת אומרת, היא יכולה להוסיף ולכתוש את ערי אוקראינה.
כרגע לא ברור איזה אקט רוסי יכול לזעזע את מצפון הדמוקרטיות המערביות במידה כזאת שהן יחליטו, כי הגיע הזמן להחמיר את הסנקציות מעבר להפקעת יאכטה של איזה אוליגרך. גילויים על פשעי מלחמה יכולים להניב תוצאה כזאת.
בעיר קטנה ליד קייב, בוצ'ה, שהאוקראינים חילצו בימים האחרונים מידי הצבא הרוסי הנסוג. התגלו 20 גוויות של אזרחים מתגוללות באחד הרחובות, עם ידי המתים קשורות מאחורי גוום. אולי הגילויים האלה ישנו את המשוואה. בהיעדר שינוי, נראה שהמערב מייסד את מדיניותו על הצלחתו להאריך את ייסוריה של רוסיה, גם אם פירושו של דבר שייסוריה של אוקראינה יהיו ארוכים ומכאיבים יותר.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny