היישוב להבים במבט אווירי. איננו חיים באוטופיה ולמרות המחיר הבעייתי של הקמת מרבדי ''בנה ביתך'' בזבזניים, זה בפירוש הרע במיעוטו / צילום: שירית אביטן כהן
הכותב הוא אדריכל ואיש תקשורת
נולדתי וגדלתי בדימונה. עד אמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, מהמוצלחות והמבטיחות שבערי הפיתוח בישראל. שילוב נדיר של אוכלוסיית עולים וישראלים ותיקים שיצרו יחד חיי ערך ותוכן מקורי ובועט. השקיעה החל במידה רבה עם הקמת יישובי הלוויין של באר שבע. לעומר הוותיקה הצטרפו להבים ומיתר. האמידים והמבוססים מקרב תושבי דימונה, באר שבע וערד העדיפו גג רעפים אדום בשיטת הקופי-פייסט ברחובות אנונימיים ושוממים ללא מוצא ועם שמות של פרחים שמעולם לא יפרחו בנגב.
שכונותיה החדשות של באר שבע שכונו משום מה, "ישובים" החלו להתפשט במרחב באופן אקראי תוך שהן מתמתגות כסמל הבורגני החדש של "איכות חיים". בישובים הוותיקים נותרה אוכלוסייה חלשה יותר ובאר שבע הפכה עד מהרה לנותנת השירות האזורית במובן הנמוך של המילה. אלה היו ימים רחוקים ויפים שבהם כבישי דימונה באר- שבע-ערד היו שוממים יחסית והנופים בראשיתיים למראה, למעט פה ושם מאהלי בדואים. התנועה היתה דלילה בכביש. מאז, זרמו מים בנחל באר שבע וניטש ויכוח מר. האם שכונות ה"בנה ביתך" שהטיח בהן כבר מתרופף מזמן והגגות האדומים מתפרקים, תרמו לחוסנו של הנגב או דווקא החלישו אותו. המצדדים טענו כי מדובר בהפרחת שממה לשמה שהותירה באזור את אוכלוסיית הנגב האמידה. המקטרגים יטענו כי מדובר בשכונות דלילות אוכלוסין, בזבזניות במשאבים, לא יעלות תחבורתית וחמור מהכל הפכו את תושבי הישובים הוותיקים לשואבי המים.
ויכוח חוזר
הוויכוח הזה חוזר ביתר שאת עם ההכרזה על הכוונה להקים נקודות ישוב חדשות בנגב יום למחרת הפיגוע הרצחני בבאר שבע. העיתוי לא מקרי. ישראל איבדה מזמן את הריבונות בנגב. אלימות הבדואים גואה ומסלימה. מרחבי הנגב הפכו למזבלת פחונים. אף ממשלה לא עצרה את ההפקרות. האם הקמת הישובים היא הפתרון? בעולם אוטופי של תאוריות תכנון עירוני נטולות הקשר, התשובה היא בפרוש, לא. מכל הסיבות שנמנו לעיל. בעולם מתוקן המדינה היתה מטפלת ביד קשה בפורעים, עוצרת את ההשתלטות על הקרקעות ומונעת בחוק את זכות העמידה של עורכי דין מתודלקים בכסף עמותות אירופאיות המקדמות אג'נדות פוסט ציוניות. אבל איננו חיים באוטופיה ולמרות המחיר הבעייתי של הקמת מרבדי "בנה ביתך" בזבזניים, זה בפירוש הרע במיעוטו.
צביון לאומי
נוכח אוזלת היד של רשויות החוק בכל הממשלות, אין פתרון הומאני אחר, בהנחה ששלטון צבאי אינו בא בחשבון. אפשר רק לקוות שהישובים החדשים יציעו יותר מצמודי קרקע דו משפחתיים ומועדון פיס גנרי. זה כמובן לא יקרה. רק בואו נעמיד דברים על דיוקם. הדיון הוא לא אקדמי במרומי המחלקות לגיאוגרפיה ותכנון אורבאני. הוא פוליטי גרידא. ההתנגדות להקמת הישובים מגיעה באופן גורף מצד ארגונים ועמותות שעסוקים בהטרלת מערכת המשפט הישראלית בכל פעם שמנסים להגיע להסדרה עם האוכלוסייה הבדואית. יש כאן ויכוח על צביונה הלאומי של המדינה ולכן הוא גם נגוע בצביעות של ארגונים מקומיים לאיכות הסביבה. הם נזעקים על הרס נופי הנגב בגלל הקמת ישובים חדשים אך נאלמים ומשתתקים נוכח השתלטות הבדואים על האדמות השוטטות ביוב זורם, בניה פיראטית ונהיגה לא מוסדרת המחסלת פשוטו כמשמעו את הצומח והחי.