יש צורך בחופשת לידה גם לאבות / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל
לאחרונה חזר לשיח הציבורי ולשולחן מקבלי ההחלטות הדיון סביב "חופשת הלידה" לאבות, או בשמה המדויק, תקופת הלידה וההורות. זוהי אינה הפעם הראשונה שהצעה שכזו מונחת על שולחן הממשלה, אך נראה כי הפעם, ככל שהממשלה תצליח לאשר את התקציב הקרוב, יש סיכוי של ממש להעבירה בהובלתן של השרה לשוויון חברתי מירב כהן, ושל שרת התחבורה מרב מיכאלי, העומדת גם בראש הקבינט לשוויון מגדרי.
על פניו, ניתן לתהות מדוע מי שאמונות על שוויון מגדרי וזכויות נשים בישראל, ממקדות מאמצים בהענקת זכות כספית ומהותית משמעותית לגברים - ובפרט שניתן לטעון כי לא תמה המלאכה לעניין ההגנות והזכויות המוענקות לנשים. התשובה נעוצה בהבדל שבין הטווח הקצר והארוך, ובהבדל שבין הצורך המיידי בהגנה על זכויותיהן של אימהות, ובין הצורך, ההכרח אפילו, לייצר שינוי עמוק בתפיסות המגדריות בשוק התעסוקה, שבלעדיו לא נוכל להגיע לשוויון אמיתי.
נתחיל מההתחלה: המצב הנוכחי בישראל אינו מאפשר לאבות לקחת חלק ב"חופשת הלידה", מבלי לגרוע מזכאות האימהות. זו אחת הסיבות (לצד פערי השכר הגבוהים) שהרוב המוחלט בוחרים שלא לעשות זאת. נכון להיום, פחות מאחוז מהאבות (כ-1,000 בלבד), בוחרים לממש את זכותם החלקית ל"חופשת הלידה". המספרים הנמוכים מראים כי המודל הקיים אינו עובד ואינו מביא לתוצאה הרצויה. אבות רבים לא זוכים לקחת חלק פעיל באבהות בתקופה הקריטית שלאחר הלידה.
השפעה ארוכת-טווח
מחקרים מהעולם מוכיחים כי מעורבות פעילה של אבות בתקופת הלידה הינה בעלת השפעה ארוכת-טווח על הקשר הרגשי בין האב לילד או הילדה, על תפיסת ההורות של האבות ועל חלוקת התפקידים בין ההורים. נמצא כי אבות טריים שלקחו חודש "תקופת הורות" לאחר שהאם חזרה לעבודה, ימשיכו לקחת חלק משמעותי בטיפול בילדים ובמטלות הבית גם שנים לאחר חזרתם לשוק העבודה. בנוסף, הענקת תקופה ייעודית לאבות מהווה שינוי עמוק של התפיסות הקיימות, ומחזקת את ההבנה שזכותו של האב להורות פעילה, והתרומה החברתית של מעורבות האבות בתא המשפחתי, חשובות בפני עצמן.
המשמעות היא שינוי יסודי בתפיסות המגדריות בשוק העבודה-ומעבר מעולם בו גברים נתפסים "מפרנסים ראשיים" ו"מטפלים משניים", ונשים נתפסות ראשית כאימהות ומטפלות ורק אח"כ כבעלות מקום בשוק התעסוקה - לעולם של בחירה חופשית של כל תא משפחתי לגבי אופן חלוקת התפקידים בו. בעולם העבודה הישראלי, בו פערי השכר הם עדיין כמעט 32%, שכרן של אימהות יורד בכ-28% לאחר לידת הילד הראשון, ומספר הנשים הבכירות במגזר הפרטי והציבורי רחוק מלהיות שוויוני-שינוי שכזה הוא צעד הכרחי, גם אם לא מספיק.
שנים מאחורי העולם
מעניין לראות שדווקא ישראל, שמובילה בשיעור הילודה במדינות המפותחות, נמצאת כבר שנים מאחור בקידום מדיניות עדכנית ושוויונית של תקופת לידה והורות. מדינות רבות בעולם ביניהן נורבגיה, גרמניה ופורטוגל כבר ביצעו רפורמות משמעותיות, ומנהיגות תקופת הורות ייעודית לאבות, שלא על חשבון חופשת הלידה של האם, וכוללת תמריצים כלכליים לניצולה. הסיבה פשוטה - השיטה הוכחה כיעילה. כאשר אבות מקבלים תגמול כספי ראוי עבור האפשרות לזמן הורות, אחוז ניצול הזכאות שלהם גדל משמעותית ושוק התעסוקה נראה אחרת.
בשבועות האחרונים פורסם על כוונתן של השרות מירב כהן ומרב מיכאלי לקדם מודל חדש של "חופשת לידה" לאבות. על פי המודל המוצע, אבות יוכלו לקחת תקופת הורות בת חודש, מיד בתום תקופת ההורות שלוקחת האם עפ"י זכאותה החוקית. נכון, זהו עדיין לא המודל האופטימלי. בהמשך ראוי כי תונהג בישראל תקופת הורות ארוכה, שוויונית ומתמרצת יותר לכולם ולכולן. אבל שינויים גדולים נעשים בצעדים קטנים. השינוי המוצע הוא צעד ראשון וחשוב לשינוי תפיסות ולקידום שוויון מגדרי אמיתי וארוך-טווח בחברה הישראלית.