יו''ר הרשימה המשותפת עודה, יו''ר רע''מ עבאס ורה''מ בנט / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12
רגע לפני שחוזרים למליאת הכנסת, ברע"מ מחשבים מסלול מחדש. ההחלטה על הקפאת חברותה של המפלגה בקואליציה ופעילותה הפרלמנטרית - לצד רשימת הדרישות שהציבה לראש הממשלה נפתלי בנט ורה"מ החליפי יאיר לפיד תמורת חזרתם - לא מתקדמת בקצב שציפו לו. וזאת, נוסף על העובדה כי ה"בייס" של רע"מ לא שבע רצון מהתנהלות הנהגת המפלגה והתנועה האסלאמית במשבר האחרון.
בנקודת הזמן הנוכחית, החשש הגדול בקרב הנהגת רע"מ הוא אינו בנוגע להפשרה או להקפאה, אלא ביחס לעתיד הקואליציה המתפוררת של בנט. בעקבות פרישתה של עידית סילמן, ברע"מ סבורים שהממשלה לא תשרוד במשך זמן רב - מה שמכניס אותם לפלונטר רציני.
האם נכון לשוב לקואליציה שתתפרק בעוד רגע? הדעות בתנועה ובמפלגה חלוקות בנוגע לתשובה. יש שסבורים כי החזרה לקואליציה תגרום לנזק תדמיתי וציבורי נוסף, במיוחד אם לא יקבלו מענה מלא ורשמי לרשימת הדרישות שהציבו. הנזק יחריף, לשיטתם, במידה ולאחר חזרתם תתפרק הקואליציה - וכך ברע"מ ייצאו קירחים משני הכיוונים: בראש ובראשונה, הם לא יוכלו להגיד בקמפיין הבחירות כי הם פירקו את הקואליציה על רקע אירועי מסגד אל־אקצא, ובנוסף הם יצטיירו כטירונים פוליטיים שביצעו צעד לא מחושב.
שנית, בהנהגת רע"מ מבינים כי ההזדמנות שנוצרה והובילה לכניסתה הראשונה של מפלגה ערבית לקואליציה בישראל, היא הזדמנות חד־פעמית שסביר להניח שלא תחזור על עצמה בקרוב. על כן, הפרישה מהקואליציה עלולה למוטט את מפעל חייו של מנסור עבאס ותומכיו, שחושבים שיש למצות את הצעד הזה עד הסוף.
לא ברור איזה צד יכריע את הוויכוח בסוף, אך ניכר שרע"מ לא נמצאים באותה עמדה שהיו בה בעבר לגבי ממשלת בנט־לפיד. הם רוצים לחזור מחדש למיתוג שלהם כפי שהיה בטרם הבחירות: "לא בכיס של אף אחד". או במילים פשוטות, הם מנסים לפתוח מחדש את הערוצים הישנים מול מפלגות האופוזיציה, מהליכוד ועד החרדים. זה יבוא לידי ביטוי גם באסטרטגיה תקשורתית חדשה שרע"מ תציג בעניינים שהואשמה בהם קודם על ידי הליכוד, כמו תמיכה בחמאס והעברת סיוע למשפחותיהם בעזה דרך כספי צדקה של עמותות התנועה האסלאמית. התובנה הפנימית הזאת ברע"מ מאשרת סופית שזמנה של הקואליציה הזאת תם, כשהם מתכננים את הצעד הבא שלהם מחוץ לקואליציה - ולא בתוכה.
האכזבה מלפיד ובנט היא סימטרית לחלוטין
מעניין לא פחות כי בשיחות הפנימיות האכזבה מלפיד ובנט היא סימטרית לחלוטין. במקרה של רה"מ החליפי, כיוון שהוא הרס להם את ההון הציבורי ששאפו לשאוב ממהלך הקפאת חברותם בממשלה במהלך המשבר האחרון (נזכיר: לפיד תדרך לתקשורת שההחלטה הייתה מהלך מתואם); ורה"מ, כיוון שלא הצליח לשמור על חברי מפלגתו ונכשל במשימה הפוליטית היחידה שהייתה לו: לשמור על מי שנשאר מחברי ימינה בקואליציה.
אם כך, ברע"מ מתכוננים לתסריט ההגיוני ביותר בשנה הקרובה: הקדמת הבחירות. מדובר בתזמון לא מחמיא במיוחד, כשברקע המתיחות בירושלים והמראות הקשים מרחבת מסגד אל־אקצא. מה עוד שאין בידם כרגע הישגים מספקים, כשהרוב המוחץ מתקציבי תכנית החומש הכלכלית לחברה הערבית עדיין לא הועבר לרשויות המקומיות הערביות.
חשש משיעורי הצבעה נמוכים בחברה הערבית
בחירות מוקדמות הן גם הזדמנות טובה עבור יריבי רע"מ לתקוף אותה, ולנסות לשכנע את הציבור הערבי שמיזם השתלבות הערבים בממשלה נכשל. עם זאת, יש לציין כי גורמים ברשימה המשותפת לא ממהרים ללכת לבחירות מוקדמות, בגלל האכזבה הגדולה בחברה הערבית משתי הרשימות הערביות, וההערכות בסקרים הפנימיים ששיעורי ההצבעה בבחירות מוקדמות יהיו נמוכים ביישובים הערביים.
גם אם עדיין מוקדם לדבר על שיעורי ההצבעה והבחירות בחברה הערבית, אין ספק שהסוגייה תעמוד במוקד הבחירות הבאות. אם הערבים הכריעו מי יהיה ראש ממשלה לאחר הבחירות האחרונות דרך הצבעתם האקטיבית, הפעם הם עשויים לקבוע מי יהיה ראש הממשלה דרך אי־הצבעתם. אם התחזיות יתאמו את המציאות ושיעורי ההצבעה יהיו נמוכים במיוחד, אחת משתי הרשימות לא תעבור את אחוז החסימה. המשמעות שלפחות ארבעה מנדטים יעברו מגוש המרכז־שמאל לגוש תומכי נתניהו. זה צריך להיות החשש העיקרי של בנט, לפיד, גנץ וסער. אם הקואליציה הנוכחית תתפרק בסימן כישלון ההשתתפות של רע"מ בה, כשגם הרשימה המשותפת נמצאת במצבה הנוכחי - זה יהיה הצעד הראשון לחזרת בנימין נתניהו לשלטון.