גלעד קריב, העבודה. המדד, רשת 13, 17.4.22 / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
האם יהודי ארה"ב מתרחקים מישראל, ומי אשם בכך? כשח"כ גלעד קריב נשאל על הסוגיה הייתה לו תשובה נחרצת, לפחות לגבי החלק השני שלה. "אני רוצה להזכיר לך שבמשך שש שנים ראש ממשלה ישראלי סירב לפגוש את המנהיגים של הזרמים הללו (הרפורמים והקונסרבטיבים)… ראש הממשלה בנט נפגש (איתם) לראשונה אחרי נתק של שש שנים".
אז האם נתניהו אכן החרים את הרפורמים כפי שטוען קריב? התשובה, מתברר, אינה כה פשוטה. ראשית, אין מחלוקת על כך שהנתק בין ממשלת ישראל לבין הרפורמים (מהתנועה הקונסרבטיבית לא קיבלנו התייחסות לנושא, והבדיקה אינה עוסקת בה) אירע לאחר שביוני 2017 הקפיא נתניהו את "מתווה הכותל", שאמור היה להציע פתרון מוסכם למאבק על מקום תפילה לקהילות שאינן אורתודוכסיות באתר. מאז חלפו קצת פחות מחמש שנים, ורק בארבע מתוכן נתניהו כיהן כראש ממשלה, כך שקריב לא דייק כשדיבר על שש שנים.
ומה לגבי העניין המהותי יותר, האם נתניהו אכן סירב לפגוש את מנהיגי התנועה? לפחות במבט ראשון נראה שכיוון החרם היה דווקא הפוך. כך, למשל, בדיון על סוגיית מתווה הכותל שנערך בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת בנובמבר 2017 הודיעה הרבה נעה סתת, נציגת התנועה הרפורמית בדיון, כי "(ב)תנועה הרפורמית קיבלנו החלטה להפסיק לפגוש את ראש הממשלה, שזאת החלטה מאוד חסרת תקדים מבחינתנו". גם כשפנינו לדוברות התנועה, ושאלנו במפורש אם הנתק היה ביוזמת הרפורמים נענינו ש"כעיקרון כן... אבל לא באמת תואמו פגישות כדי שיהיה ניתן לבטל אותן".
לאור זאת פנינו לח"כ קריב, שכיהן בעבר כמנכ"ל התנועה, כדי לברר עמו על מה נסמכת אמירתו. אלא שבמקום תגובה מקריב קיבלנו לפתע תגובה חדשה מהתנועה הרפורמית: "הובא לידיעתי שגלעד קריב כמנכ"ל התנועה כן פנה לראש הממשלה לבקש פגישות בתקופה הזו", מסרה לנו הדוברת. כשביקשנו לדעת מתי נשלחו בקשות אלו ולמתי תוכננו הפגישות, נאמר לנו כי המידע לא זמין.
מיד לאחר מכן נשלחה תגובה זהה מטעמו של קריב: "היו מספר ניסיונות של מנכ"ל התנועה הרפורמית דאז, מול לשכת ראש הממשלה נתניהו, כמו גם מול חברי כנסת בליכוד שניסו לסייע - לאחר מספר תשובות שליליות, הפסיקו לנסות". גם במקרה הזה בקשתנו לקבלת מידע על מועדי הפגישות המבוקשות או חברי הכנסת מהליכוד שתיווכו במגעים לא זכתה להתייחסות (בתגובת קריב המלאה, שמופיעה בסוף הטקסט, כן מוזכר בהקשר זה ח"כ צחי הנגבי).
במקביל, ביקשנו תגובה בנושא גם מנתניהו עצמו אך זו נותרה ללא מענה.
החלטנו להיעזר בעיתונאי שמואל רוזנר, מומחה ליחסי ישראל-יהדות ארה"ב ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי. רוזנר אישר כי "היה כעס גדול ביהדות ארה"ב כשמתווה הכותל אושר ואז בוטל על ידי ממשלת נתניהו, ואכן היו מנהיגים שסירבו לפגוש את נתניהו אחר כך, עד שהמתווה יאושר". אבל, לדבריו, "התהליך היה דו-צדדי. לרפורמים לא היה נוח עם נתניהו מאלף סיבות, לנתניהו לא היה נוח איתם מאלף סיבות, ומתווה הכותל נתן איזו לגיטימציה לשני הצדדים".
רוזנר הוסיף כי למרות ש"מתווה הכותל נותר כשהיה, היחס (של הארגונים בארה"ב) לראש הממשלה השתנה: אני לא מתרשם שהמנהיגים האלה מסרבים לפגוש את בנט, למרות שגם ממשלתו הבטיחה להעביר את מתווה הכותל, וגם אצלם מתווה הכותל לא מאושר. כלומר, כנראה שהיו סיבות נוספות שהקלו על מנהיגים בארה"ב לומר שדווקא את נתניהו הם לא כל כך רוצים לפגוש".
לכן, לדבריו "אפשר להצביע פה על איזושהי חוסר עקביות בטענות (של הארגונים), אם כי ממשלת נתניהו באמת אישרה ואז ביטלה, וזה היה מהלך יחסית בוטה".
זו התגובה המלאה והמועדכנת שהועברה לנו בסופו של דבר מטעמו של קריב: "כמנכ"ל התנועה הרפורמית קיים גלעד קריב מספר פגישות עם צחי הנגבי, בהן ביקש יחד עם נציגי התנועות בארץ ובעולם להיפגש עם ראש הממשלה. זאת החל ממספר חודשים לאחר ביטול מתווה הכותל ובמשך תקופה ארוכה, עד שהובן כי כמו שנתניהו הפר את הסיכום שלו ונסוג מהסכם הפשרה, כך אין בכוונתו לתת הסבר למנהיגי הזרמים הלא אורתודוקסים. גם בביקוריו של ראש הממשלה דאז נתניהו בארה"ב וביתר התפוצות הוא נמנע מלתאם ביקור עם מנהיגי הזרמים הליברלים".
בשורה התחתונה: דבריו של קריב חצי נכונים. במשך ארבע שנים - ולא שש כפי שנטען על ידו - היה נתק בין ראש הממשלה נתניהו לבין התנועה הרפורמית, אך מי שהכריז עליו בפומבי היו דווקא אנשי התנועה. יחד עם זאת, קריב, שכיהן כמנכ"ל התנועה, מסר לנו תגובה שלפיה הוא דווקא כן ניסה לתאם פגישות עם ראש הממשלה ,ולא נענה. לפי מומחה לנושא, החרם המדובר היה דו-צדדי ושירת את שני הצדדים.
תחקיר: אורי כהן