מכוניות חדשות חונות בנמל חיפה. השוק הישראלי קולט מותגי רכב חשמליים בסין במהירות יחסית / צילום: Shutterstock
לאורך ההיסטוריה נחשבה ישראל יעד מועדף ויוקרתי לכיבוש והשפעה עבור מעצמות זרות בזכות מיקומה האסטרטגי וחשיבותה הסמלית לדתות שונות. המצב הזה אינו שונה בהרבה גם בימינו אם כי השיטות השתנו מאד. במקום פרשים ולוחמים עם קשתות וחניתות, או טנקים ומטוסים, מבססות כיום המעצמות את שליטתן באזור באמצעות כלים וכבלים מורכבים של השפעה כלכלית ופוליטית.
המאבק הנוכחי על ההשפעה בישראל מתנהל כיום בין סין וארצות הברית והוא חלק בלתי נפרד מ"משחק השחמט" הגלובלי, שמנהלות שתי מעצמות העל בכל רחבי העולם. ארצות הברית מתייחסת לישראל כאל נכס אסטרטגי היסטורי באזור, ובתור "טריטוריה אמריקנית" מובהקת.
מנגד, הסינים רואים בישראל חלק בלתי נפרד מתוכנית "דרך המשי החדשה" שלהם או ONE BELT ONE ROAD כפי שהם מכנים אותה, שמטרתה לבסס את השפעתם במזרח התיכון, באירופה ובאפריקה באמצעות הקמת נתיבי סחר יבשתיים וימיים ופעילות כלכלית.
העימות בין המעצמות בזירה הישראלית מתרחש בשנים האחרונות בעיקר מאחורי הקלעים ורחוק מהעין הציבורית אם כי מדי פעם מגיעים לכותרות ניצחונות טקטיים של אחד הצדדים ב"משבצת" כזו או אחרת על "הלוח".
כך, למשל, רשמו הסינים ניצחון משמעותי עם הקמת נמל המפרץ החדש בחיפה, שעבר לניהול סיני למורת רוחה הגלויה של ארצות הברית. מבחינת סין זהו הישג כלכלי ופוליטי משמעותי, שמוזכר ללא הרף בהודעות רשמיות של הממשל ושהכניס את ישראל רשמית למה שהסינים מכנים "מעגל הידידים".
מהצד השני האמריקנים הצליחו לדחוק החוצה חברות סיניות ממכרזי תשתית אסטרטגיים וממהלכים לרכישת נכסים בישראל והם בוחנים בזכוכית מגדלת כל מהלך כלכלי של הסינים באזור.
אבל לפחות בזירה אחת - שוק הרכב הישראלי - נראה שהמאבק כבר הסתיים עם ניצחון בולט לצד הסיני. נזכיר, שבעבר לא מעט בכירי ממשל אמריקנים עשו מאמצים להגדיל את נוכחותה של תעשיית הרכב האמריקנית בישראל ואף נחלו בשנות ה-80' של המאה הקודמת הצלחה ביצירת רגולציה מועדפת לרכב אמריקני.
רכבים אמריקאים: רק 2.8% מהשוק ב-2021
אולם בשנים האחרונות הנוכחות של כלי הרכב האמריקנים בישראל דעכה בהדרגה ונראה, שתעשיית הרכב האמריקנית איבדה בנו עניין. בשנה שעברה הסתכמו מכירות כלי הרכב מתוצרת ארצות הברית בישראל ב-2.8% בלבד מהשוק. הנתון הזה לא כולל את המכירות החזקות של טסלה, שרשמה בשנה שעברה חדירה רשמית לישראל.
טסלה היא פורמלית מותג אמריקני לכל דבר, אבל כמעט כל כלי הרכב שמכרה בישראל בשנה שעברה היו מתוצרת סין כך שתרומתם לתל"ג האמריקני ולתעסוקה בארצות הברית הייתה מזערית.
לעומת זאת מותגי הרכב הסיניים זוכים בשנתיים האחרונות להצלחה מסחררת בישראל בגלל שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא רגולציית תקינה ידידותית, שנכנסה לתוקף בשלהי כהונתו של שר התחבורה ישראל כ"ץ, ומאפשרת לייבא לישראל כלי רכב מתוצרת סין, שאינם עומדים במלוא הדרישות של התקינה האירופאית.
הייבוא השנתי שלהם מוגבל למאות יחידות בלבד, אבל התקינה המקלה פתחה פתח חשוב מאוד לשוק הישראלי עבור מותגי רכב סיניים צעירים, שמשאביהם או לוח הזמנים שלהם אינם מאפשרים להם לעבור את התהליך המורכב והיקר של תקינה אירופאית מלאה.
ההזדמנות החשמלית של הסינים
הסיבה השנייה היא המעבר המואץ של הלקוחות בשוק הרכב הישראלי לכלי רכב חשמליים, שהסינים נחשבים בהם כרגע למובילים עולמיים בפער גדול. בוודאי כאשר מדובר בכלי רכב עממיים יחסית. גם אם מוציאים מהמשוואה את המכירות החזקות של כלי הרכב "הסיניים" של טסלה, שמתאפיינים ב"משבר זהות", מדובר בשינוי אסטרטגי, שעתיד לעצב בשנים הקרובות את שוק הרכב הישראלי.
כרגע מכירות כלי הרכב הסיניים בישראל מוגבלות בשל מחסור במלאי ושיבושים בשרשרת האספקה. אבל בישראל כבר יש נכון להיום נוכחות רשמית של 11 מותגי רכב פרטי מתוצרת סין, יותר מבכל מדינה מערבית אחרת. חלק מהמותגים הלו עדיין נוכחים כאן רק "על הנייר", והמכירות שלהם נמצאות בשלבי תכנון וגיבוש. עדיין, זה שיטפון חסר תקדים, שאף צפוי להתגבר בשנה הבאה עם לפחות עוד חמישה מותגים סיניים חדשים של כלי פרטיים. לאלה אפשר להוסיף נוכחות פעילה של למעלה מעשרה מותגי אוטובוסים סיניים, לא רק חשמליים, שמובילים את המכירות בשוק הזה ללא עוררין.
האמריקנים לא אמרו את המילה האחרונה
הציבור הישראלי העניק עד כה חיבוק חם ולא סלקטיבי לרוב המותגים הללו, שחלקם נחשבים קטנים ואנונימיים אפילו בסין. לפיכך די ברור, שככל ששוק הרכב הישראלי יהפוך להיות יותר "חשמלי", וככל שיפתחו צווארי הבקבוק של האספקה וייחתם הסכם הסחר החופשי בין ישראל לסין, מותגי הרכב הסיניים יהפכו למובילי שוק. אולי אפילו יאיימו על ההגמוניה של הקוריאנים, שכיום שולטים ביותר משליש משוק הרכב הישראלי. זה עשוי לקרות מהר יותר ממה שאנשים צופים.
עבור הסינים "הכיבוש" של שוק הרכב הישראלי הוא לא רק הישג כלכלי ומסחרי אלא הישג סמלי חשוב, שיש לו חשיבות לאומית ואסטרטגית במסגרת תוכנית העל של "דרך המשי". רק לאחרונה קרא הנספח הכלכלי הבכיר של שגרירות סין בתל אביב לעוד יצרניות רכב סיניות "לנצל את חלון ההזדמנויות" ולייצא כלי רכב לישראל תוך הבטחה למתן עידוד וסיוע פעיל "מלמעלה".
לכאורה, זהו מצב קלאסי של WIN WIN. אלפי לקוחות ישראלים זוכים לקבל כלי רכב חשמליים יעילים, מאובזרים ובעיקר נגישים מבחינת המחיר בהשוואה לאלטרנטיבות. הסינים מנגד משפרים את מאזן הסחר עם ישראל ומאפשרים למותגים חדשים להשתמש בשוק הרכב הישראלי בתור "אתר בטא" לקראת כניסה רחבה שלהם לשוק האירופאי.
בתמונה הרחבה, שבה ישראל נמצאת בתווך בין שתי מעצמות, שנאבקות על השגת השפעה באזור, סביר להניח שהאמריקנים לא יעמדו מהצד לאורך זמן. ספק רב אם יש ביכולתם להתערב בכוחות השוק העצמאי והחופשי ולהטות את הכף לטובת תעשיית הרכב האמריקנית, שמפגרת בהרבה אחרי הסינים בכל הנוגע למעבר לרכב חשמלי.
אבל בזירת המשחק הפוליטיקה הכלכלית של המעצמות יש הרבה שיטות לגבות מחיר משחקנים "סוררים" ולעכב התקדמות של מעצמות זרות. וכשמדובר ביחס כוחות כאלה למונח "עצמאות" תמיד נלווית הסיומת "על תנאי".