ענקית המשכנתאות “פאני מיי”. מחירי הנדל”ן טיפסו לשמיים נוכח הזרמה מסיבית של הבנק המרכזי וממשלת ארה''ב בצירוף שערי ריבית מעוותים / צילום: Associated Press
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון. כותב הספר "Brief A Money of History" ומקליט הפודקסט kanamerica.com
לראשונה הוטל סוג של מס על ירושה בשנת 1694 בבריטניה. במהלך המאה ה־20 נתפס המס לא רק כדרך לגיוס כספים למימון פעילות הממשלה אלא גם ככלי חברתי שמטרתו לצמצם את עושרם בן מאות השנים של משפחות האצולה והאריסטוקרטיה האנגליות. בשנת 1930 הועמד שיעור מס הירושה בבריטניה על 50% מהירושות שמעל 2 מיליון ליש"ט. לאחר מלחמת העולם השנייה, הועלה שיעור המס לכדי 80% והוחל על סכומים מעל מיליון ליש"ט. כיום עומד המס על שיעור של 40% והוא חל מעבר לסך פטור של 325,000 ליש"ט. בשנת 2020 הכניס מס הירושה לאוצר הבריטי קצת מעל 5 מיליארד ליש"ט, כ־2.5% מהכנסות המדינה ממס הכנסה, וקצת פחות מ 1% מכל הכנסותיה ממיסים ישירים ועקיפים.
בארה"ב מס הירושה המודרני נולד ב־1916. כיום עומד המס המקסימלי על שיעור של 40% עם פטור לירושות של עד כ־12 מיליון דולר ו־24 לזוג. בגין גודל העזבונות הממוסים, ביחד עם שורה של פטורים וכללי חישוב, בפועל רק מעטים משלמים מס זה.
בשנת 2020 רק כ־4,000 נישומים מתוך כ־2.8 מיליון שמתו הגישו דוחות מס ירושה ורק 1,900 מהם שילמו בפועל מס כזה - פחות מ 0.1% מהמתים. שיעור המס הנגבה גם הוא נמוך ביותר. בשנת 2020 גבה האוצר האמריקאי כ־17.6 מיליארד דולר ממסי ירושה. זאת לעומת כ־3.5 טריליון סך הכנסת האוצר האמריקאי ממיסים. כלומר, פחות מחצי אחוז.
לא כך היו פני הדברים בעבר
לפני שהממשלה הפדרלית גילתה שהיא יכולה להריץ גירעונות אינסופיים, ולפני שההמון נפל בפח האמונה שבזמן שהוא מגן על הסופר־עשירים הוא למעשה מגן על עצמו, היה מס הירושה בארה"ב ממשי וכבד גם בממשלים הדמוקרטיים וגם באלה הרפובליקאים. כך למשל בין השנים 1942־1976 עמד שיעור המס המקסימלי על 77% ורצפת הפטור על 600 אלף דולר (כ־5.5 מיליון דולר כיום). בשנת 1992 שעה שמלאו 12 שנים לכהונת הרפובליקאים רונלד רייגן וגורג' בוש האב, סך של 27,234 עזבונות מתוך 2.1 מיליון נפטרים שילמו מס ירושה - פי 15 ממספר המשלמים בשנת 2020. המס בין השנים 1987־1997 עמד על 55% ורצפת הפטור עמדה על כ־1.25 מיליון דולר בערכי היום, עשירית מרצפת הפטור כיום.
מס עיזבון אינו מיועד רק לגביית מיסים. התומכים בו רואים בו גם כלי חברתי. היה זה לא אחר מאשר שר האוצר השמרני, ווינסטון צ'רציל, שאמר לפרלמנט הבריטי כי "השיטה הנוכחית של מיסי עזבון היא ביטוח מסוים כנגד יצירת מעמד של עשירים בטלנים". אמירה זו של צ'רצ'יל מקבלת משנה תוקף כאשר ריכוז העושר נמצא בשיאו כיום.
האחוזון העליון באמריקה מחזיק יותר עושר מאשר 60% ממעמד הביניים ביחד, וה־400 העשירים ביותר באמריקה לבדם מחזיקים למעלה מפי עשרה מכל העושר שבידי חמשת העשירונים התחתונים ביחד. ריכוז כזה של עושר, כשהוא עובר מדור לדור, מייצר בעל כורחו מעמד קטן בעל כוח והשפעה עצומים אשר יהפכו את הדמוקרטיה לפלוטוקרטיה, כלומר לממשל שבו הכוח השלטוני נמצא בידיהם של בעלי ההון והוא פועל קודם כל למענם.
ריכוז העושר יזיק בעשורים הקרובים
ריכוז כזה של עושר יהיה חמור ומזיק במיוחד בעשורים הבאים, שעה שההתפתחויות הטכנולוגיות יחליפו עובדים ברובוטים ותוכנות, שיטו עוד יותר את הכוח, את ההשפעה ואת העושר אל בעלי ההון.
על פי מחקר של וולס-אקס (WEALTH-X) מדצמבר 2021, עד שנת 2030 צפויים כ־18 טריליון דולר לעבור בירושה ברחבי העולם מאנשים ששווי עיזבונם הוא מעל 5 מיליון דולר. כ־10.6 טריליון, שהם כ־60% מהסכום הכולל, יעברו בירושה בצפון אמריקה, וכמחצית מסך זה יגיע מעיזבונות ששוויים עולה על 100 מיליון דולר. 3.6 טריליון דולר יעברו בין ידיים אירופיות בתוך המשפחה עד 2030 - אלה מהווים 15% מכלל העושר המועבר.
ממספרים האלו עולה עובדה אחת ברורה: אם מס עזבון יוחל "ללא טריקים וללא שטיקים" בשיעור של 50%, על עזבונות של מעל חמישה מיליון דולר לאדם ועשרה מיליון לזוג, הממשלה הפדרלית בארה"ב תוכל לממן בקלות את החובות לביטוח הלאומי ומדיקר (ביטוח רפואי לתושבים מעל גיל 65) לפני פשיטת הרגל הצפויה עוד בעשור הזה. בכך הממשל ימנע חרפת רעב ומחנק רפואי מעשרות מיליוני אמריקאים מעל גיל 65.
מעט תקוה למי שנולד בצד הלא נכון
מועדון העשירים לדורותיהם אינו רק מסוכן לדמוקרטיה ולהרמוניה החברתית הוא גם כלי להנצחת פערים חברתיים קבועים ולהתפתחותה של חברה של אדונים ומשרתים ללא מוביליות חברתית ועם מעט תקווה למי שלא נולד בצד הנכון של חלוקת העושר.
בדיון הזה על עושר, יצירתו, חלוקתו ומיסויו חשוב ביותר להבין את מקור העושר. אם לא כן, השיח יחזור תמיד לתפיסות מיושנות־משהו אודות סוציאליזם וקפיטליזם, שכר ועונש, ואיך מעודדים יזמות ותפוקה. אלה מושגים שנולדו ושייכים לעולם של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, אך שייכותם לעניין הנדון קלושה ביותר.
בשנים 2020־2021 נמכרו בארה"ב בערך 4 טריליון דולר של נכסי נדל"ן למגורים. בערך 50% מהסך הזה מומן באשראי־משכנתאות.
כ־68% או 1.36 טריליון דולר, מסך המשכנתאות מקורם בהדפסות של הפדרל רזרב, אשר נתן למוסדות הפיננסיים את האמצעים למתן המימון במחיר קרוב לאפס - ריבית קבועה של כ־3% ומטה - לתקופה של 30 שנה. מימון ותמיכה מסיביים בשוק הנדל"ן באמצעות רכישת משכנתאות והזרמת כספים לבנקים המלווים ובאמצעות מניפולציה בשערי הריבית, אינו משהו חדש במדיניות הפד. במאזן הפד רשומים כ־2.73 טריליון דולר של אשראי שהבנק הנפיק למשכנתאות, כאשר הריבית הממוצעת ל־30 שנה בעשור האחרון עמדה על כ־3.6%.
הממשל האמריקאי מסייע לענף הנדל"ן
לאורך עשורים גם הממשלה הפדרלית סייעה מאד לענף הנדל"ן הן בדרך של חקיקת מיסוי מתעדפת, והן דרך אשראי נדיב באמצעות ענקיות המשכנתאות, הממשלתיות למחצה, "פאני מיי" ו"פרדי מק". נוכח ההזרמה המסיבית של הבנק המרכזי והממשלה בצירוף שערי הריבית המעוותים, ובפרט מאז 2009, לא יפלא כי מחירי הנדל"ן למגורים בארה"ב טיפסו לשמיים ביחס להכנסה.
כך למשל בשנת 1968 עמד היחס בין השכר של משק הבית החציוני בארה"ב לעומת עלות הבית החציוני על 2.6. כלומר, נדרשו 2.6 שנות הכנסה חציונית לרכישת הבית החציוני. מספר זה עלה לאזור ה־4 בעשור שבין 1991 ו־2001. בין 2011 ל־2019 הוא טיפס לאזור ה־5, ובשנת 2021 הוא קפץ לשיא שמעולם לא היה כמוהו של מעל 6.5.
כאשר מדובר במרכזים העירוניים התמונה גרועה עוד יותר. בניו יורק למשל עלו המחירים במאה הזו בערך פי 2.5; בסן פרנסיסקו ובמיאמי פי 3.6; ובלוס אנגלס כמעט פי 4. כך על פי מדד קייס־שילר.
בשנתיים האחרונות הדברים החריפו במיוחד. הזרמת 1.36 טריליון דולר כאשראי לדיור בתוך פרק זמן כה קצר, שעה שההיצע אינו יכול בשום דרך להתאים עצמו לזמינות האשראי הזה, הביאה לקפיצה ממוצעת של כ־30% במחירי הבתים בשנתיים האחרונות ובמרכזים מבוקשים אפילו ב־50 וב־80 אחוזים.
"90% מהמיליונרים התעשרו דרך נדל"ן"
עליות מחירים אלו בנדלן היו למקור עושרם העיקרי של בני דור הבומרס - אנשים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה בין ינואר 1946 ל־31 בדצמבר 1964. זה חלק ממשי מהעושר הצפוי לעבור בירושות לדורות הבאים. בהקשר זה אפשר להיזכר באמירתו של המיליארדר אנדרו קארנגי (1835־1919) שאמר כי 90% מהמיליונרים התעשרו דרך נדל"ן.
על פי תשעה יועצים בפורום של מנכ"לים מובילים, האורקלס, האמירה הזו עדיין רלוונטית לימינו. על פי חברת יועצים פיננסיים מניו יורק, 35%־60% מתיק הנכסים של לקוח מיליונר טיפוסי מורכב מהשקעות בנדל"ן. לא יפלא איפוא כי בין 2010 ל־2020 כ־71% מעליית הערך בעושר הנדל"ן למגורים בארצות הברית נוצר לבעלי ההכנסות הגבוהות - כך על פי מחקר של איגוד סוכני הנדלן שצוטט ב"וול סטריט ג'ורנל".
סך ערך הבתים בארה"ב גדל בעשור הזה בכמעט 9 טריליון דולר. ועושר הנדל"ן של משקי הבית המרוויחים יותר מ־200% מהשכר החציוני של איזור מגוריהם, קפץ מ־28% ל־42.6% מסך עושר הנדל"ן באמריקה. בהתאמה, מאז שנת 2000 גדל באופן מתמשך גם חלקם של רוכשי הנדל"ן למגורים להשקעה. כך, ב־2020 הוא עמד על 6% מסך כל רוכשי הבתים, בשנת 2010 המספר חצה לראשונה את קו ה־10%. ממש לפני הקורונה כ־14% מרוכשי הבתים היו משקיעים וברבעון השלישי של 2021 עמד המספר על שיא של 18.2% - כך על פי חברת "רדפיין" שניתחה את הנתונים והרישומים במחוזות.
זמינות האשראי הפכה את בית המגורים לנכס פיננסי כמו מניה או תעודת סל, והמרוויחים הגדולים היו בעלי האמצעים. גם חוקי המס השונים, כולל דרך חישובו של מס ירושה, מטיב מאד עם בעלי הנדל"ן.
מכל האמור לעיל עולה עובדה אחת פשוטה. העושר העצום שהצמיח שוק הנדל"ן באמריקה היה ברובו עושר פיננסי, שנוצר כתוצאה ישירה וכמעט בלעדית מפעילות הממשלה והפדרל רזרב. עושר חדש זה הלך רובו ככולו לעשירים ולבומרס - להם היה גם אשראי זמין וגם עיתוי נכון. אין בין עושר זה שכולו "תוצרת הפד", ובין יזמות, חריצות, וחדשנות דבר וחצי דבר.
רוח גבית מהפדרל ריזרב
מקור העושר השני של העיזבונות הוא שוק המניות. עושר זה גדל ריאלית, בניכוי האינפלציה, פי שישה מאז 1987. אלא שגם עושר זה, החייב את גדילתו המטאורית למדיניות הפד, התרכז בידי העשירים.
בסוף 2021 54% משוק המניות בארה"ב, המוחזק בידי פרטים, היה בידי ה־1% העליון, ו־89% ממנו היו בידי ה־10% העליונים (האחוזון העליון בהם). עם רוח גבית כזו של הפד לא יפלא כי בשנתיים מאז פרוץ הקורונה גדל עושרו של האחוזון העליון באמריקה ב־12 טריליון דולר, כלומר נוסף שליש לסף העושר שלו - כך על פי דוח של הפדרל רזרב. יותר ממחצית הגידול הזה בעושר נבע מקפיצות המחירים בשוק המניות.
בניגוד למיתוסים והאידאולוגיות השייכים לעולם המושגים של תחילת המאה הקודמת, רוב רובו של העושר שהצטבר בידי האלפיון, האחוזון והעשירון העליון נובעים לא מכישרון מיוחד, השכלה או עבודה קשה, אלא לפני הכול מהגיל, זמינות האשראי, מכונת הדפוס של הפדרל רזרב, גירעונות הממשלה הפדרלית, ומדיניות הריבית. ובשל כך, המעשה הנכון והמוסרי יהיה לספוג חלק ממשי מעושר זה לשם כיסוי חלק מחובותיה והתחייבויותיה העצומות של הממשלה .
טריליוני הדולרים החסרים בקופת הביטוח הלאומי ומדיקר חשובים ומוסריים הרבה יותר מזכותם של צעירים לקבל בירושה 100% מעיזבון בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, שאין להם שום חלק ביצירתו. כששמים את כל אלה בהקשר רחב יותר אפשר לומר שמס עזבון הוא לא יותר מאשר התאמה של האימרה "הפד נתן, הפד לקח", אבל רק חצי, ויהי שם הפד מבורך.