מירי ראודניץ, בעלת בית ספר לריקודים סלוניים / צילום: יח''צ
לפני 26 שנים החליטה מירי ראודניץ להפוך תחביב למקצוע ובחרה בפלטפורמה הגדולה בעולם לשם כך. בשנת 1996 הקימה את ביה"ס לריקודים סלוניים ארתור מארי, והפכה לזכיינית ובעלים של אחד מ-300 סניפי הרשת העולמית היוקרתית והגדולה בתחום הריקודים הסלוניים.
מירי אומרת שלתפישתה "כל אחד בעולם, בכל גיל, יכול וצריך לרקוד. עובדה, מגיל קטן אנו רוקדים בטבעיות בהישמע מוזיקה ואין זה מקרה שמאז ומתמיד תפס הריקוד מקום מרכזי מאוד בחיי קהילה. הייחוד של ארתור מאריי ראשית בשיטת הלימוד המאפשרת לכל אחד ואחת ללמוד לרקוד - מבוסס על שיטה שפיתח המייסד ארתור מאריי לפני למעלה מ-100 שנה. בנוסף, אנו רואים בריקוד הרבה יותר מסדרת צעדים. הריקוד הזוגי הינו סט של ערכים כמו הקשבה, הובלה, שמירה על מרחב אישי, שיתוף פעולה, יכולת הבעה, בטחון עצמי והתחשבות בזולת. מתוך גישה זו, אנו מלמדים לרקוד ריקודים סלוניים זוגות ויחידים, בהתאמה אישית".
מירי אומרת כי "אין ספק שהרגולציה בישראל מכבידה, כמו גם חוקי העסקה, דיני עבודה ועלות האשראי. נקודת אור בזמן הקורונה הייתה המחלקה העסקית בבנק לאומי סניף רמת השרון, שהתעניינו, קיצרו תהליכים ותמכו מאוד להחזיק את העסק חי".
לדבריה, "האתגר העיקרי הוא גיוס כוח אדם מוכשר ואיכותי. הסינון הוא קפדני והסטנדרט גבוה כך שמאתגר למצוא מורים טובים לריקוד אשר גם מתאימים באישיותם להשתלב בסטודיו ולפתח קריירה המאפשרת התפתחות עד כדי ניהול סניף בזכיינות משנה כפי שנהוג ברשת העולמית".
"הקורונה שיתקה את הסטודיו לחלוטין", היא מספרת "כל המורים יצאו לחל"ת. חודשים ארוכים היו הדלתות נעולות בהוראת ממשלה ולא התקיימה פעילות כלל. זו הייתה מכה כלכלית קשה וכמו כן מכה מנטלית קשה לא פחות אם לא יותר, לתלמידים ולצוות כאחד. ניתן לדמיין איך אנשים שרגילים לחיי חברה ולשגרת פעילות שנקטעת ברגע עלולים להגיב. ומאחר שריקודים סלונים קשה ללמד בזום, נותר היה לנו להמתין לחידוש הפעילות".
"התמודדות היומיומית הייתה קשה", היא משתפת "עם החשבונות שהמשיכו להגיע וחוסר הוודאות הביאה גם למחשבות על סגירת העסק. מה שהכריע את הכף היה בעיקר הדאגה לפרנסתם של חברי הצוות הנפלאים והמוכשרים שבמהלך הקורונה חשו קרובים מתמיד אחד לשני, לתלמידים ולסטודיו. ניתן היה לראות בין הסגרים יוזמות מחממות לב למען שמירה על הקשר מצד המדריכים המסורים וכמו כן מצד התלמידים, שעבור חלקם הסטודיו מהווה בית שני".
"השיא היה כשהבירוקרטיה הממשלתית עיכבה את המענקים בחמישה חודשים ונאלצנו לקחת הלוואות כדי לשרוד", היא אומרת "אבל נראה שהקורונה כמעט מאחורינו והתלמידים שמחים יותר מתמיד לשוב לרקוד. למעשה, תקופת הסגרים גרמה לרבים מהם להבין עד כמה פעילות בסטודיו חשובה להם. זה לא רק לדעת לרקוד, זה עצם האינטראקציה עם אנשים, הבילוי, והחוויות המשותפות באירועים שלנו".
"אנחנו נמצאים בימים של ביקוש הולך וגובר לשיעורים", אומת מירי לסיכום "אנו מקווים לנצל את המומנטום, להחזיר את חובות הקורונה, ובהקדם לצמוח ולפתוח סניף נוסף".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il