נועם טויסטר / צילום: איל יצהר
אישי: בן 40, נשוי לשולי ואב לשניים, גר בתל אביב
מקצועי: מייסד משותף ומנכ"ל הסטארט-אפ Bookaway
אני: "יזם שלומד וקם בחזרה מהר על הרגליים".
משפחה וילדות: "ההורים שלי חיו במשך שנים בקיבוץ יזרעאל, אבל קצת לפני שנולדתי החליטו שקשה להם עם אורח החיים הזה ועברו למבשרת ציון. שם נולדתי וגדלתי. אני בא ממשפחה של עובדי מדינה: אמא מורה, ואבא שהיה מורה ועבר לעבוד במשרד ממשלתי. יש לי שני אחים גדולים ממני. גדלתי בבית לא יזמי בעליל. לא הכרתי את התחום ובכלל ולא ידעתי איך זה עובד. כילד לא היו בי שום ניצוצות יזמיים, אף אחד לא היה יכול לנחש שזה מה שיקרה איתי".
לימודים: "בצבא הייתי חובש קרבי בחיל התותחנים. יצאתי משם בתחושה שאני רוצה לעסוק במקצוע טיפולי והלכתי ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה בשילוב עם מינהל עסקים, באוניברסיטת בן גוריון. במהלך הלימודים הרגשתי שפסיכולוגיה היא לא מקצוע לעסוק בו ביום יום. במקביל, התקבלתי לתוכנית מצטיינים לתואר שני במנהל עסקים".
יזמות: "בקורס ליזמות באוניברסיטה היה לי מרצה מצוין, שהחליט שנקים חברה כחלק מהלימודים. שם הבנתי לראשונה שאפשר לבוא עם רעיון, לגייס לו כסף ולפתח אותו. אחרי התואר לקחנו את התוכנית העסקית שבנינו, הכנו לה מצגת והשתתפנו בתחרות סטארט־אפים על פרס בשווי 100 אלף דולר. הגענו מקום שלישי ולא קיבלנו את הכסף, אבל משקיעים רבים באו ואמרו לנו: בואו נדבר".
אכזבה: "ב-2012 הקמתי את ורדטה, סטארט־אפ שפיתח טכנולוגיה לפרסום מבוסס מיקום. החברה עבדה במשך ארבע שנים, העסיקה 10 עובדים בשיאה, הכניסה כסף, אבל לא הפכה להיות אחד מהסטארט־אפים המטורפים שנמכרים במיליארד דולר ומשנים את העולם. היא הייתה פשוט עסק שניהלתי וסיפק פתרון לכל מיני חברות. באיזשהו שלב זה פשוט הפסיק לעניין אותי וסגרתי".
מנהל בלי מקצוע: "ב-2014, אחרי סגירת ורדטה, לא היה לי כל כך מה לעשות. לימדתי את עצמי לתכנת והתראיינתי לכל מיני תפקידים בהייטק: מנהל מוצר, מנהל מכירות, מנהל פיתוח עסקי. הבעיה עם מנהלים לשעבר של סטארט־אפים, שאין להם באמת מקצוע ולרוב החברות מן הסתם כבר יש מנהל. לא קיבלתי שום תפקיד".
תפנית: "ב-2016 התחתנתי עם שולי, אשתי היקרה, וטסנו לירח דבש בפיליפינים. הכרנו דרך חברים, היא מנהלת מוצר בחברה טכנולוגית. כשרצינו להגיע ליעד תיירות סופר פופולרי בפיליפינים, טרסות אורז מדהימות מצפון למנילה, התברר לנו שאין דרך להזמין כרטיס אוטובוס חוץ מלנסוע במונית לתחנת האוטובוס, לקנות ולחזור שוב במונית. זה שעתיים לכל כיוון ופקקים אדירים, פשוט הולך לך יום על קניית כרטיס אוטובוס".
גילוי: "כשחזרתי לארץ יצרתי קשר עם סוכן נסיעות בפיליפינים, ביקשתי ממנו לקנות כרטיסים בתחנת האוטובוס ולצלם לי, כדי שאמכור באינטרנט. זה עבד. מכרנו במאות דולרים כבר בשבוע הראשון. הרחבתי את הניסיון לעשרה יעדים שונים, גם בתאילנד - והכל נמכר. זיהיתי צורך והשאלה הייתה רק עד כמה הוא גדול. חקרתי וגיליתי עולם מטורף - שוק של 150 מיליארד דולר שרובו נמכר בתחנות האוטובוסים, רכבות, מעבורות והסעות פרטיות".
אתגר: "95%-90% מענף התחבורה היבשתי לא מקוון, חוץ מבארה"ב, שם 80% מהשוק באונליין. האתגר של להביא את החברות האלו לאינטרנט לא פשוט. בניגוד לעולם התעופה, בתחבורה אין סטנדרט. לכל חברה יש מערכות אחרות וצריך להתחבר לכל אחת מהן בנפרד. זה לא סתם שלבוקינג, שנתקלת באותן בעיות בעולם האירוח, יש עשרת אלפים מפתחים".
Bookaway: "אצלנו מקבלים תמונות, ביקורות של תיירים ומידע חיוני שעוזר לך להבין איך לבנות את מסלול הנסיעה. אנחנו רוצים להיות הבוקינג.קום של עולם התחבורה, ויודעים שאפשר לבנות בעולם הזה חברה של 10 מיליארד דולר. גייסנו עד היום כ-81 מיליון דולר ואנחנו על המסלול להנפקה. את סבב הגיוס האחרון, שעליו הודענו במאי השנה, הובילה Red Dot Capital והשתתפו בו מנורה מבטחים ו-Tenere Capital. שום דבר לא בא לנו בקלות, קיבלנו המון דחיות ממשקיעים שאמרו לנו שאנחנו משוגעים להתחיל לעבוד עם חברות אוטובוסים בתאילנד. כיום אנחנו 270 עובדים, מהם 70 בישראל, 100 בדרום אמריקה, 30 באירופה והשאר באסיה".
מתחרים: "יש כיום 2-3 חברות גלובליות שמתחרות מולנו על ההובלה של השוק. ויש גם כמה חברות אזוריות, שממוקדות במדינה או אזור מסוים".
לקוחות: "50% מהלקוחות שלנו אירופיים וכ-20% אמריקאים. אנחנו מוכרים מאות אלפי כרטיסים ביום, ועדיין יש לקוחות שמשיגים את המספר שלי, מתקשרים ומתלוננים שהאוטובוס מאחר בחמש דקות".
קורונה: "המגפה פגעה בנו הכי קשה שאפשר, המכירות צנחו ב-99% ונאלצנו לפטר אנשים מוקדם. ידענו שאם לא נעשה משהו קיצוני, לא נהיה יותר. גייסנו כסף וקנינו ארבע חברות מתחרות דווקא בעיצומו של המשבר. שכנענו מתחרים, שפעלו באזורים שונים של העולם, ליצור יחד חברה יותר גדולה, כדי להוביל את השוק אחרי הקורונה. כיום אנחנו עובדים עם יותר מ-6,000 חברות תחבורה ברחבי העולם. עכשיו כבר הכל חוזר והחברה נכנסת למאני-טיים".
המלצה: "לטייל בקזבגי בגאורגיה - יש שם נופים מדהימים והמון מסלולי הליכה. התשתית התיירותית שם מפותחת אבל עדיין לא מדי, כך שההרגשה אותנטית. כדאי גם לנפוש באל נידו והאיים הסמוכים בפליפינים - המקום שמצלמים בו את "הישרדות". יש שם חופים יפהפיים שעדיין לא מפותחים כמו בתאילנד".