מימין: נטלי ברטלר, איילת זוסמן, דריה אטמנוב / צילום: איל יצהר
ביקור אצל:
נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית
משתתפות בשיחה:
1.נטלי ברטלר, בת 36, נשואה ואם לשניים, הפיזיותרפיסטית הראשית. 6 שנים בנבחרת
2. איילת זוסמן, בת 43, המאמנת הלאומית של הנבחרת, מכהנת בתפקיד מאז ספטמבר 2021
3. דריה אטמנוב, בת 16, מתעמלת אישית בקבוצת הסניור (בוגרות). 3 שנים בנבחרת
על מה מדברים?
איפה אנחנו? במכון וינגייט, באוהל האימונים של נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית. הנבחרת מתחלקת לדרגת ג'וניור (בנות 13־14), וסניור (15־16), למתחרות אישיות ולנבחרת קבוצתית. בראש עומדת המאמנת הראשית איילת זוסמן, המוכרת כמאמנת של לינוי אשרם, זוכת האולימפיאדה שבעצמה הצטרפה לאחרונה לצוות המאמנות.
מאיפה באתן? דריה, מתעמלת בדרגת סניור, החלה בגיל 7, ונחשבת לכוכבת עולה המתהדרת במדליות מאליפויות בעולם. גם איילת החלה כמתעמלת, וב-25 השנים האחרונות היא מאמנת. נטלי, הפיזיותרפיסטית, הצטרפה לנבחרת בגיל 14, עד שנפצעה. זה הוביל אותה לצד הטיפולי: "כדי לאפשר לכל ספורטאי להגיע ליעד. זה בליבי".
אימונים: דריה מתגוררת במעונות הנבחרת בווינגייט, ובסופי שבוע חוזרת הביתה לראשל"צ. סדר היום שלה מורכב מאימונים: "מ־7 וחצי עד 8 אני בבריכה, ואז ארוחת בוקר. האימון הראשון בין 9 ל־1 וחצי, והשני מ-3 וחצי - עד מתי שצריך. בעשר אנחנו ישנות". איפשהו בלו"ז היא מכניסה גם בגרויות ולימודי נהיגה, "אבל בגרויות אפשר להשלים, התעמלות זה עכשיו או בכלל לא". על בילויים אין מה לדבר: "אין מסיבות, ואני לא מעלה כלום לאינסטגרם. אין זמן".
הכנה לתחרויות: הלו"ז של הצוות מורכב גם מ־10־15 שעות אימונים ביום. "תמיד מתאמנים לקראת משהו", אומרת איילת. "השבוע יש גביע העולם בספרד, אנחנו טסות למחרת לפורטוגל, ואז חוזרות לאימונים לאליפות אירופה שאנחנו מארחות ביוני". הלו"ז הצפוף, היא מספרת, מצריך ליווי צמוד. "הבנות מבלות איתנו יותר מהמשפחה".
שברי מאמץ: את הערב מעבירה נטלי עם המתעמלות, שמתמודדות עם פציעות. "הכי נפוץ זה שברי מאמץ בכפות הרגליים", מסבירה נטלי ומוסיפה: "אני מכירה את הגוף של כל מתעמלת מרגע היוולדה, כולל דלקות האוזניים שהיו לה בגיל 3".
תזונה: דריה מבקשת לנפץ סטיגמה על הענף: "אף אחד לא עומד לנו מעל הצלחת. אבל אם את רוצה להתקדם, להיראות טוב ולא להיפצע - את צריכה לדעת: בבוקר סלט, יוגורט, לחם עם גבינה וביצה. בצהריים - עוף עם אורז וסלט, והערב כמו הבוקר".
הפודיום: דריה מספרת כי לפני תחרות "אין לחץ. אני רק מנסה לעשות את התרגיל בכיף, כי אם אהנה אז גם הקהל ייהנה וגם השופטים וגם איילת". למרות שגרפה מדליות חשובות, היא מסתייגת: "ברגע שאת יורדת מהפודיום צריך לעבוד כאילו לא זכית. אסור שזה יעלה לראש". ובכל זאת, היא אומרת בזהירות: "החלום זה אולימפיאדה כמו לינוי".
הזהב: איילת מכירה מקרוב את הלחץ הכרוך בכיבוש החלום, כמאמנת האישית של אשרם. "לפני המשחקים האולימפיים היה לחץ מאוד גדול וציפייה מכולם להישג", היא משחזרת את הימים המתוחים. "היום אני מרגישה יותר רגועה: הגעתי לשיא בגיל צעיר כמאמנת האישה הראשונה שהביאה מדליית זהב לישראל. ועכשיו יש דור חדש שצריך לאמן".
המאני טיים: עם זאת, המתח תמיד ברקע. "אם לא תתאמני 10 שעות ביום - לא תהיי מספיק טובה", מצהירה איילת. "השאלה מי מגיעה למאני טיים ויודעת להתמודד עם מצבי לחץ". כדי להכין את הבנות לכך "אנחנו עורכות להן תחרויות מבחן, כי מספיק שהאצבע לא במקום ויורידו נקודות. אני צריכה להביא אותן למצב של שלמות".