שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: יניב נדב, דוברות הכנסת
עיצומו של המשבר הפוליטי, שר האוצר אביגדור ליברמן נחוש להעביר את תקציב המדינה לשנת 2023 ובצדו חוק ההסדרים.
משרד האוצר מתכנן להעביר בצמוד לתקציב המדינה חוק הסדרים שמכיל לפי הטיוטה העדכנית כ-30 רפורמות, אבל לא הרבה בשורות חדשות. על רבות מהתוכניות כבר שמענו שוב ושוב בעבר אך מעולם לא יושמו, כמו למשל הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות, חזון מיליון ישראלים בהייטק או מס נסועה שיחליף את הבלו על הדלק. אין ערובה שהתוכניות יעברו דווקא הפעם, כשהמצב הפוליטי השברירי מעמיד את אישור התקציב כולו תחת סימן שאלה גדול.
הדרמות המרכזיות בתוכנית הכלכלית לשנת התקציב הבאה הן בתחום הנדל"ן, כגון הקמת קרן שתתמרץ רשויות מקומיות לקלוט תושבים חדשים. בשאר התחומים, כפי שפורסם בגלובס לפני שבועיים, מדובר בחוק הסדרים נטול מהפכות.
היו באוצר מי שאמרו כי השנה חוק ההסדרים לא יהיה משמעותי במיוחד, ובוודאי אל מול קודמו לתקציב 2021-2022, שהיה עשיר ברפורמות "דגל" כגון הקלת הייבוא, העלאת גיל הפרישה לנשים, ביטול אג"ח מיועדות ועוד.
הפלונטר הפוליטי יכריע
במשרד האוצר שואפים לאשר את התקציב ואת חוק ההסדרים בממשלה ב-17 ביוני. לאחר מכן יועברו הרפורמות לקריאות בכנסת ולהכנה בוועדות. כרגע, כשהקואליציה מתקשה להעביר בכנסת גם חוקים שאמור להיות עליהם קונצנזוס כמו "ממדים ללימודים" עבור חיילי צה"ל, ספק אם יצליחו להגיע להסכמות לגבי התקציב. גם אם הממשלה תצליח לסחוב עד ספטמבר, המועד המתוכנן לאישור הסופי של התקציב במליאה, סביר להניח שעד אז עוד ייעשו שינויים בנוסח הסופי של חוק ההסדרים.
באופן מסורתי, באוצר מכניסים לטיוטת הרפורמות גם "עזים", שמוקרבות במהלך המשא ומתן עם הגורמים השונים. החוקים שמפוצלים מהחוק נותרים לרוב על רצפת חדר הדיונים, אבל לפעמים גם חוזרים לסיבוב שני. כך למשל, חלק מהמהלכים למאבק בהון השחור, שנפלו מחוק ההסדרים הקודם, מופיעים גם הפעם, וזאת בהמשך להמלצות הוועדה בינמשרדית שפורסמה השבוע.
ניסוח כללי ומעורפל
רפורמות אחרות שנשמעות מוכרות מופיעות באחד הפרקים היותר מעניינים בחוק ההסדרים, זה שעוסק בהפחתת הריכוזיות והגברת התחרותיות בשוק מוצרי המזון. הצעת החוק קובעת איסור על הסכמי הפצה בלעדיים של ספקים גדולים, וחיובם בקבלת אישור הממונה על התחרות במיזוג עם כל ספק מזון אחר. מדובר בצעדים עליהם הכריז שר האוצר אביגדור ליברמן כבר בחודש מרץ ושהדיון הציבורי עליהם החל עוד בשנה שעברה.
ברמת הכותרות מדובר בהמשך המאבק של ליברמן ביצרני ויבואני המזון החזקים ששולטים בשוק הריכוזי. אבל כרגע הטיוטה מנוסחת באופן כללי, ועד שהצעות המחליטים לא יתורגמו לתקנות, אין בהן "בשר" וקשה לדעת עד כמה הן יחייבו את הספקים.
ראו למשל כיצד מנוסחת ההחלטה המרכזית הזו: "קביעת איסור על ספק גדול מאוד להתקשר בהסדרי בלעדיות עם יצרן או ספק טובין במדינת חוץ וקביעת הוראת מעבר לשנתיים בהן ניתן יהיה לבצע התאמות להסכמים קיימים". ספק גדול מאוד מוגדר ככזה בעל מחזור של 100 מיליון שקל לפחות. האם המשמעות היא שכל הסדרי ההפצה הבלעדיים הקיימים יבוטלו? האם יחוייב כל מותג בשני ערוצי הפצה לפחות? ואיך בדיוק יעשו זאת מבלי לפגוע בזכות הקניין של היבואנים החזקים, שבוודאי עוד יפעילו לחצים נגד הכוונה?
דיוק של הנוסח הסופי והתקנות שיתוקנו בעקבותיו יש חשיבות מכרעת בהצלחת התוכנית. לראייה, רפורמה מקבילה שנערכת כיום בחוק התחרות, איסור הפגיעה בייבוא מקביל, היא בעצם גרסה משופרת לחוקי מהעבר שנכשלו במבחן הזמן. עוד ב-2018 נקבע איסור פגיעה ביבואן מקביל כהוראת שעה, שתוקפה פג ולא חודש. בדיעבד, נוסח החוק הקודם היה ערטילאי מדי ואיפשר לחברות לעקוף אותו. רק פעם אחת נעשה ניסיון להפעיל החוק, נגד היבואנית שסטוביץ, בעלת הזיכיון לקולגייט, שפעלה כנגד ייבוא מקביל של משחת השיניים.
איך מוותרים על הבלו
תחת הכותרת של "חיזוק מנועי הצמיחה של המשק" מאוגדים מספר צעדים בתחום התשתיות. ביניהם, הרחבת ההגדרה של פרויקטי תשתית לאומיים ובעיקר בתחום התחבורה, זירוז צה"ל בפינוי שדות מוקשים, הקלת הרגולציה על תשתיות חשמל מסוימות, היערכות פיננסית להקמת המטרו בגוש דן, תוכנית "לקידום החדשנות", והצעד הבולט ביותר בפרק זה - "היערכות המשק למעבר לתחבורה פרטית חשמלית".
המשמעות בפועל היא מעבר לתשלום מס לפי נסועה, במקום מס הבלו המוטל כיום על הדלק. זאת, בשל החשש באוצר שהחדירה המואצת של המכוניות החשמליות תייבש את הפרה החולבת של המדינה, כאשר הבלו לבדו הכניס לקופת המדינה כ-20 מיליארד שקל בשנה החולפת.
פרק נוסף בחוק מציע, כי בנק בעל היקף פעילות קטן יהיה רשאי לשלוט גם בתאגיד שהוא סוכן ביטוח שעיסוקו בביטוח כללי.
פרק אחר עוסק ב"צמצום פערים חברתיים". בפרק תוכנית להגדלת מספר התלמידים החרדיים בלימודי אנגלית, מתמטיקה ועברית. מוסדות הלימוד החרדיים יזכו מהמדינה לתמריצים תקציביים לפי הישגים. אלא שהתוכנית תהיה תקפה רק למוסדות לימוד לבנים, ולא לבנות. אחד הנימוקים לכך הוא שהמדינה מעוניינת לעודד בעיקר תעסוקה של גברים חרדיים, ששיעור העובדים ביניהם נמוך בהרבה לעומת נשים חרדיות.
חוק ההסדרים: נדל"ן |אריק מירובסקי
לתמרץ רשויות להקים דירות, להרחיב התחדשות עירונית גם לצמודי קרקע
תמרוץ הרשויות המקומיות להקים יותר דירות מאשר שטחי תעסוקה, ייעול עבודת הוועדות המחוזיות, הקלות תכנון בקרקעות מרובות בעלים והכללת מבנים צמודי קרקע בתוכניות התחדשות עירונית - אלו צעדי הנדל"ן העיקריים שמוצעים במסגרת התוכנית הכלכלית הממשלתית בתחום הנדל"ן ל-2023, כפי שעולה מטיוטת התוכנית.
בממשלה איתרו מספר חסמים עיקריים להגדלת היקפי הבנייה, שמצויים ברשויות המקומיות, בוועדות התכנון והבנייה, בחקיקה ובנורמות קיימות. אחת מההצעות הבולטות היא ויסות תקבולי ארנונה עסקית לטובת היתרי בנייה למגורים, והעברת כספים מרשויות עתירות בתעסוקה לרשויות שעתירות במגורים. כיום, לרשויות המקומיות יש תמריץ שלילי לבנייה למגורים ותמרוץ יתר לתכנון שטחי תעסוקה ומסחר, וזאת עקב תעריפי הארנונה של שטחי תעסוקה שגבוהים לעתים במאות אחוזים על אלה של מגורים.
התוכנית להתמודד עם הבעיה: 2,000 שקל לרשויות מקומיות עבור כל יחידת דיור שתקבל היתר בנייה בשטחן, וזאת כמענק להאצת דיור. המענק יחולק מקופה ייעודית שתוקם - כך שרשות שמגדילה באופן משמעותי את הכנסותיה מארנונה עסקית, תשלם יותר לקרן הייעודית והכסף יועבר לרשויות המקומיות שאצלן מתקיימת בנייה רבה למגורים.
עוד צעד בתחום הארנונה: העלאת ארנונה לדירות שמושכרות לטווח קצר בנוסח Airbnb לרמה של בתי מלון.
עוד מוצע, כי תוכנית הכוללת תוספת של עד 30 יחידות דיור ועד 3,000 מ"ר למגורים תהיה תוכנית בסמכות של כל ועדה מקומית.
לפי חוק התכנון והבנייה, בתכנון בקרקע פרטית הכוללת ריבוי בעלים, נדרשת הסכמה של לפחות 75% מהבעלים לתכנן אותן. כעת, מוצע להפחית את רף ההסכמה ל-51% ולראות את מי שלא התנגד באופן אקטיבי כמי שמסכים להגשת התוכנית.
עניין אחר הוא רישוי הבנייה, שבישראל אורך לעתים שנתיים ויותר. בעבר כבר אושר להקים מסלול רישוי מקביל למסלול הרגיל, במסגרתו אדריכל שיוסמך כמורשה להיתר יוכל לתת היתר בנייה במקום רשות הרישוי. לגבי ועדות מקומיות שבהן הליך הרישוי מתארך באופן משמעותי ביחס לממוצע, מוצע לאפשר הוצאת היתר בנייה במתחמי בנייה הכוללים מעל 40 יחידות דיור, לרשות רישוי ארצית אשר תתבסס על ועדת המשנה של המועצה הארצית, ותהווה סמכות רישוי מקבילה.
ולבסוף - כיום העיסוק בהתחדשות העירונית כולל בעיקר תוכניות בשטחים שיש בהם בנייה רוויה. הוגי התוכנית הממשלתית אומרים, כי כעת הבשילה העת לקידום צעד משלים לטובת קידום מאסיבי של פרויקטים גם ביחידות צמודות קרקע.
חוק ההסדרים - תחבורה | אסף זגריזק
שרת התחבורה תקבע את המודל: הפתרון של האוצר להקמת הרשויות המטרופוליניות
בטיוטת חוק ההסדרים הנוכחית, האוצר מוביל להקמת רשויות מטרופוליניות בגרסה מרוככת אמנם - אך כזו שתחייב את הקמתן. זאת, בניגוד לעמדת משרד התחבורה שתומך בהקמת רשויות "וולונטריות". בחוק ההסדרים הקודם, ההצעה להקמת רשויות מטרופוליניות ירדה מהפרק בעקבות התנגדות משרד התחבורה והשרה הממונה מרב מיכאלי.
והנה, בטיוטה הנוכחית חזרה ההצעה, בגרסה שמעניקה יותר עצמאות לשרת התחבורה בקביעת המודל, אך עדיין מחייבת הקמת רשויות כאלו בתוך שנתיים מכניסת החוק.
רפורמה נוספת היא חוק תשתיות לאומיות שמהווה מעין חוק מטרו רזה ל-10 פרויקטי תשתית שייבחרו להכלל בו, ויהיה להם מסלול מהיר מול חברות תשתית.
רפורמה נוספת תסדיר היטל מימון המטרו על בעלי נכסים: כל בעל נכס, למעט בעליהם של דירת מגורים אחת, ישלם מס במשך 40 שנה. עיקר הנושאים בעול יהיו בעליהם של משרדי תעסוקה, ושטחי מסחר - הנהנים העיקריים מתועלותיה הכלכליות של מערכת התחבורה.
לגבי שאלת הסיכויים להעברת הרפורמות - הרי שמרבית רפורמות התחבורה שבטיוטת חוק ההסדרים הנוכחית נשרו מחוק ההסדרים הקודם וכלל לא בטוח שלממשלה יהיה רוב להעביר את תקציב המדינה, וגם אם כן - כל רפורמה שתתקל בהתנגדות של מי מחברות הקואליציה עלולה לרדת מהפרק. לכן, אם במשרדי האוצר והתחבורה לא יגיעו לנוסח מוסכם על הקמת הרשויות המטרופוליניות בחוק ההסדרים הקרוב ספק אם הרפורמה בתחבורה תעבור.
חרף העובדה שתעדוף הפרויקטים הלאומים היא מטרה חשובה, גם היא תגרור התנגדויות משמעותיות ובעיקר מלובי ראשי הערים שה"שוט" ילקח מהם בקידום פרויקטי תשתית ובוודאי תתקל בהתנגדות של גופים כמו המשרד להגנת הסביבה ורשות העתיקות.