ד''ר רבקה קרייטמן, מנהלת החדשנות של נוירלייט / צילום: יונתן בלום
חברת טבע, שהייתה עם השנים לענקית תרופות גנריות, היא גם חברת התרופות האינובטיביות המשמעותית ביותר שהייתה לישראל. היא היחידה שפיתחה מוצר אינובטיבי מצליח ששווק על ידיה, והיחידה שפיתחה יותר ממוצר אינובטיבי אחד. הדילמות שהיא התמודדה איתן הן אותן דילמות שאיתן יתמודדו החברות הקטנות של היום, כשיהיו גדולות.
אלא בשלב מסוים לאורך הדרך, משהו השתבש במחלקה האינובטיבית של טבע. ד"ר רבקה קרייטמן, שעשתה קריירה ארוכה בחברה והייתה בין היתר מנהלת המו"פ הגלובלית שלה, מדברת לראשונה על ימיה שם ומנסה לסמן את המקום שבו הכול החל להידרדר מבחינת המחלקה האינובטיבית. מאז פרשה לפנסיה, היא שבה וגויסה לניהול החדשנות בחברת נוירלייט, שפיתחה מערכת המציעה שיטה פשוטה לאבחון נוירולוגי באמצעות תנועות עיניים. המערכת הזאת אמורה לעזור לחברות כמו טבע לבצע ניסויים קליניים באופן קל ופשוט יותר.
ללמוד מכישלון הדור הבא של הקופקסון
"הגעתי לטבע אחרי קריירה אקדמית במכון ויצמן ובבית הספר לרפואה בתל אביב, כסקאוטרית של פרויקטים מהאקדמיה", מספרת קרייטמן. טבע הגנרית, אז בראשותו של אלי הורביץ, בדיוק רכשה את הזכויות לקופקסון ממכון ויצמן וחיפשה מוצרים אינובטיביים נוספים באופן פעיל. "ב-1993, ביקשו ממני להתגייס לפענח את המנגנון של הקופקסון. נשמעו נגדנו אז טענות שהמנגנון שהוצע לא סביר, והתברר שיש ביקורת על האופן שבו נעשו חלק מהמחקרים במוצר. אם לא מבינים איך מוצר עובד, הרבה יותר קשה לרשום אותו מול ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי). בסופו של דבר הצלחנו להבין את המנגנון רק בערך, אבל התוצאות בניסויים בבני אדם היו טובות, ולכן המוצר אושר".
באותה תקופה לא היו כמעט מוצרים לטיפול משמעותי בטרשת נפוצה, והקופסון עשה שינוי משמעותי במהלך המחלה.
עד היום לא יודעים מה הוא עושה?
"ה-Cop1, החומר הפעיל בקופקסון, בעצם דומה למיילין, חומר הבידוד שמגן על העצבים כמו עטיפת פלסטיק של כבל חשמלי. כנראה, כשמזריקים אותו נוצרים תאי T שיודעים להתחבר לחלבון המיילין. הם נכנסים למוח, מעוררים את מערכת החיסון, והיא יוצרת תגובה אנטי-דלקתית נגד הדלקת שמכוונת למיילין".
ללא הבנה מלאה של המנגנון, אבל עם מערך שיווק רעב ונלהב בארה"ב, הקופקסון הפך לרב מכר של טבע, ונמכר בשיא במיליארדי דולרים בשנה. קרייטמן גוייסה לנהל את הצוות שפיתח את הדור הבא - קופקסון בבליעה שנקרא לקווינימוד.
ה-FDA השתנה בינתיים, וגם שוק הטרשת הנפוצה. היא כבר לא הייתה מחלה יתומה ללא מוצרים בכלל. לכן נדרש כעת ניסוי ב-1,800 חולים, בהשוואה ל-250 בניסוי המקורי לקופקסון, והחברה נדרשה לעמוד בתנאים מחמירים יותר.
לדברי קרייטמן, המדד בניסוי - שאלוני תפקוד לחולים - לא היה מספיק רגיש ולא זיהה את התועלת של המוצר. לקווינימוד נכשל בניסוי, והחוויה הזאת מלווה אותה בתפקידה הנוכחי.
בהדרגה, היא קיבלה אחריות לניהול הניסויים גם עבור המוצר אזילקט לפרקינסון, וזו כבר הייתה הצלחה. "טבע ניהלה את כל הניסויים לבד, ללא קבלן משנה ברוב המקומות, ועשינו את זה מאוד ביעילות - הכי מהירים והכי זולים. יש תנועת מטוטלת כזאת שקורית לפעמים. במשך כמה שנים עשינו הכול במיקור חוץ, כי זו הייתה האופנה".
כשמונתה למנהלת המו"פ הגלובלית, כבר היו במחלקה 700 איש. בנוסף לקופקסון ואזילקט, פיתחה החברה מוצרים בתחום הסרטן, מערכת הנשימה ובריאות האישה, וגם בתחום הביו-סימילרז. ומשם, יש אומרים, החלה הירידה.
כשהמו"פ האינובטיבי עבר לארה"ב
"ב-2011, תחת ניהולו של שלמה ינאי, טבע רכשה את חברת ספלון שהתמחתה בסרטן כדי לחזק את הפורטפוליו האינובטיבי שלה. הרכישה יצרה כוח משיכה להעברת המו"פ האינובטיבי לארה"ב והכללתו תחת המטרייה של ספלון. מינו את לסלי ראסל מספלון למנהלת גלובלית, ותפרו לי תפקיד שבו אני כפופה לה אבל 90% מהמו"פ תחתיי. אמרתי להם, 'לכו תחפשו'. היה להם מוזר שאמרתי 'לא'. כשעובדים בחברה הרבה זמן, לוקחים אותך כמובן מאליו".
קרייטמן אומרת שסירבה כי לא האמינה ביכולתה של ראסל לנהל את המו"פ האינובטיבי. היא קיבלה תפקיד אחר: "מנהלת השיווק של תחומים שלא ידעו מה לעשות איתם, כמו מוצרי בריאות האישה שקיבלנו כשרכשנו את חברת באר. למדתי המון אז על נקודת המבט של השוק, לגבי מוצרים שעד אז הכרתי רק מנקודת המבט של הפיתוח, אבל אחרי שנה הבנתי שאני עדיין רוצה מו"פ". כך חזרה קרייטמן לנהל את הסקאוטינג עבור טבע, תפקיד דומה לזה שבו התחילה, אבל בחברה שמעמדה היה אחר לגמרי. "זה היה מרתק. בניתי מחלקה שהעסיקה בסוף 13 איש, תחת פרופ' מייקל היידן, והבאנו את אג'ובי למיגרנה ואת אוסטדו לטיפול בדיסקינזיה מאוחרת". היום המוצרים הללו יחד הם כ-10% מהכנסות החברה, יותר מהקופקסון.
"ואז הגיעה אותה רכישה אומללה של אקטביס, שהובילה לירידת ערך וחובות וקיצוצים שביניהם חיסול המחלקה האינובטיבית", אומרת קרייטמן. במשך תקופה קצרה היא הועסקה כמנהלת המחלקה הרגולטורית בטבע הפצועה, ובסופו של דבר עזבה.
בדיעבד, הסימנים לבעייתיות של עסקת אקטביס היו ברורים לפני השלמת הרכישה?
"מאוד קשה לדעת. זו תמיד הייתה שאלה של סיכוי מול סיכון והקולות השמרנים בטבע רצו להישאר בגנריקה, חשבו שזה יציב, אבל בסופו של דבר אפילו יציב זה לא היה. אני מאמינה, והיום אין דרך לבדוק את זה, שלו היו משקיעים יותר באינובציה ולא עושים את עסקת הגנריקה, טבע הייתה פורחת. נכון שלא היה עוד קופקסון, אבל היו מוצרים חדשים טובים והיינו יכולים להביא עוד מוצרים טובים, שהיו סוגרים את הפער כשהקופסון הפך גנרי".
השפעת העזיבה של ג'רמי לוין
ג'רמי לוין הציע מיקוד בשני תחומים, סרטן ונוירולוגיה, וביטל פרויקטים אינובטיביים אחרים. זו הייתה הדרך בעינייך?
"אני מאמינה שאם ג'רמי היה נשאר לנהל את טבע, היא הייתה היום במקום אחר. אני מאמינה במיקוד בניהול חברה אינובטיבית. מי שלא ממוקד, יכולים לסבן אותו מאוד בקלות. מי שלא מכיר תחום לעומק, אפילו לא יודע מה לשאול. כשאני מסתכלת על גרף מניסוי בטרשת נפוצה, בשנייה אוכל לומר לך מה המוצר שווה, ואיזה מוצר לא שווה גם אם אחרים מתפעלים ממנו.
"אני חושבת שהעזיבה של ג'רמי הייתה נקודת מפנה הרבה יותר שלילית מאשר רכישת ספלון. היו בספלון כמה פרויקטים מעניינים. עם המינוי הלא מתאים של לסלי היה אפשר להתמודד, אך לא עם משבר ההנהגה".
טבע לא הפכה למובילה בתחום הביוסימילארז.
"לא היינו מספיק תחרותיים עם הפרויקטים שלנו בתחום הזה, וסגרנו אותם. זה תחום מאוד קשה ומסובך, שדורש הרבה הבנה - מצד אחד של הביולוגיה, מצד שני של השוק. אפשר לומר שזה אפילו קשה יותר מפיתוח של מוצר אינובטיבי. המוצר חייב לעמוד בסטנדרט הקשוח הקיים, והמחיר הוא לא כמו גנריקה, אבל גם לא כמו מוצר חדש, ואז השאלה היא כמה אתה מרוויח כשהשוק נהיה תחרותי. אמנם יש חברות שיש להן היום מוצרי ביוסימילר, אבל אף אחד לא באמת פיצח אותו עד היום".
המוצר שמנסה להאיץ ניסויים נוירולוגיים
אחרי הפרישה החלה קרייטמן בקריירת ייעוץ, עד שקיבלה את ההצעה להצטרף לחברת ניורלייט, העוסקת באבחון נוירולוגי באמצעות תנועות עיניים. היא מונתה תחילה לחברה בוועדה המייעצת, ואחר כך למנהלת החדשנות. "התכוונתי לצאת לפנסיה אבל אז הגיעה הקורונה,והשתעממתי". החברה מסיימת בימים אלה גיוס של 25 מיליון דולר.
על פניו, נשמע כאילו מדובר ברפואה אלטרנטיבית מאוד, אבל קרייטמן, שכאמור מגיעה עם ידע עמוק בתחום, מוכנה לשים את השם שלה מאחורי המדע של החברה. "מחקרי מעבדה הראו שאפשר לאבחן כך טרשת נפוצה, פרקינסון, הנטינגטון, אלצהיימר ו-ALS. אנחנו מבקשים מהמטופל לעקוב בעיניו אחרי נקודה זהה, ומצלמים את תגובות העיניים שלו. ברגע שיש לי סרט כזה, שנרכש במצלמה פשוטה, בעתיד אפילו בסמארטפון, אנחנו מצליחים לנתח יותר מ-100 סוגים שונים של תנועות עיניים. אנחנו יכולים לראות תוך כמה זמן העין מתחילה לנוע, כמה מהר היא זזה, מה הדיוק בתזוזה, מה אחוזי הטעות והאם המטופל מתקן אחרי טעות. אנחנו רואים גם את התרחבות והצטמצמות האישונים".
מיכה ברקסטון, מנכ"ל החברה, אומר שהמדע של תנועות העיניים כבר מוכר, אבל קפיצת המדרגה התקבלה בזכות יכולות ניתוח התמונה של החברה, שאפשרו לקבל את המידע בלי לאזוק את הראש של המטופל למכשיר, ובלי לשלוט בתאורה של החדר. "אנחנו צריכים רק מסך ומצלמה. בעתיד נוכל לעשות זאת גם מהבית, באמצעות טלפון".
כך, העיניים הופכות להיות חלון למוח, אך לפחות בשלב הראשון, לא לשם לאבחון של מצב רפואי חדש, אלא של ניטור ניסויים קליניים.
"ככל שיש פחות רעש במדידה, אפשר להפחית את מספר החולים המגויסים לניסוי, וכך גם לקצר את משכו", אומרת קרייטמן. "אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים להוריד את הרעש. אפשר גם להבחין בין סוגים שונים של אותה מחלה. למשל, אדם שרועד בגלל פרקינסון לעומת אדם שרועד מסיבות אחרות. אנחנו רוצים בניסוי רק את חולי הפרקינסון. ככל שאוכלוסיית החולים אחידה, הרעש פוחת ושוב אפשר לצמצם את גודל ומשך הניסוי ועדיין להראות תוצאות".
בתחום האלצהיימר, החברה מעריכה שתוכל להבדיל בין חמישה סוגי חולים. אולי חלקם מגיבים לתרופות מסוימות טוב יותר מאחרים. "נוכל להגיע לרפואה מדייקת שאין לנו בכלל בתחום הנוירולוגיה", מתלהבת קרייטמן. "השוק של מוצרים שעוזרים לדייק את הניסויים הקליניים מגלגל היום מיליארדים בתחום האונקולוגיה. בנוירולוגיה השוק לא קיים. אבל הפוטנציאל קיים".
התוכניות של נוירלייט אחרי גיוס של 25 מיליון דולר
חברת נוירלייט הוקמה על ידי מיכה ברקסטון, שמשמש היום כמנכ"ל שלה. מאחוריו כמה חברות סטארט-אפ שהקים בארה"ב, ובהן חברת התוכנה Chorus.AI שנמכרה ב-575 מיליון דולר ל-Zoominfo. בעבר היה ברקסטון ראש תחום ה-NLP הסטטיסטי באינטל, לאחר שרכשה חברה בבעלותו. שותפו בנוירלייט וממציא הטכנולוגיה הוא אדי בן-עמי, מומחה לעיבוד אותות, שהקים את הסטארט אפ Bugatone ושימש כ"יזם הבית" בחברת טאבולה. עד היום גייסה החברה 5.5 מיליון דולר וכעת היא סוגרת סבב של 25 מיליון דולר נוספים. אליהם הצטרף היזם-משקיע גיל שקלרסקי, בעבר ה-CTO של חברת המידע הרפואי המצליחה FlatIron. בין המשקיעים שהצטרפו בסבב הזה נמצאים גופי כמו קרן KDT, סמסונג נקסט, פריור קפיטל, בכירים בחברת Viz.AI, ועוד.
כיום החברה עורכת ניסויים במתנדבים בריאים, כדי לייצב את המערכת לקראת אבחון החולים, ובמקביל מנהלת חמישה ניסויים בבתי חולים, במימון חלקי או מלא של בית החולים או עמותות רפואיות. כלומר, עדיין יש סיכון מסוים שהמוצר לא יצליח לאבחן את מה שהוא מתיימר לאבחן. בכל זאת, בימים אלה היא חותמת על הסכם ראשון להשתלב בניסוי של חברת ALS, אם כי לא מהגדולות, ומתקיים מו"מ עם חברות נוספות. המוצרים יוגשו לאישור FDA, כדי לקבל גושפנקה שהם יכולים לשמש כמדד בפני עצמו בניסויים קליניים. תהליך כזה יכול לקחת כמה שנים, אבל בינתיים התקווה היא לשלב את המוצר בניסוי לצד מדדים נוספים שה-FDA מכיר בהם.
לדברי ברקסטון, אחוזי הנשירה מניסויים נוירולוגיים הם גבוהים במיוחד, משום שכרגע רוב התרופות נכשלות והמוטיבציה של המטופלים נמוכה. ייתכן שמוצר שיוכל בעתיד לבצע חלק גדול מתהליך הניסוי מהבית יוכל לעזור למנוע את הנשירה.
ד"ר רבקה קרייטמן
אישי: דוקטורט בביוכימיה ממכון ויצמן ופוסט-דוקטורט בביולוגיה מולקולרית מפרינסטון
מקצועי: מנהלת החדשנות בנוירלייט, המפתחת כלי אבחון באמצעות תנועות עיניים. הייתה בטבע 26 שנה, שבהן מילאה שורה של תפקידים, ובהם מנהלת מו"פ גלובלית
עוד משהו: "מאז שפרשתי מטבע אני מציירת ויוצרת פסיפסים. כל עוד עבדתי קשה, רק סרגתי"