בטקס פרישתו מכס השיפוט הטיל הבוקר (א') שופט בית המשפט העליון ג'ורג' קרא פצצה על הנאשמים והמורשעים בהליכים פליליים, כאשר קבע כי נאשם שהורשע בפלילים, ונכסיו חולטו, לא יוכל לנכות את סכום החילוט כהוצאה מוכרת לצורכי הפחתת חבות המס בגין ההכנסות שהפיק מביצוע העבירה.
בכך קיבל בית המשפט את ערעורה של רשות המסים על פסק דינו התקדימי של השופט שופט בית המשפט המחוזי תל אביב (מסים) הרי קירש, שקבע כי כספים שהופקו מפעילות עבריינית ואשר חולטו על-ידי המדינה מכוח חוק איסור הלבנת הון - יותרו כהוצאה.
השאלה שנדונה בפסק הדין הייתה כאמור האם יש להתיר לעבריין מורשע שרכושו חולט לנכות את סכום החילוט מהמס שהוטל על הכנסתו החייבת? השופט קרא, בהסכמת השופט דוד מינץ ובניגוד לדעת המיעוט של השופט שאול שוחט, השיב לשאלה זו בשלילה. "חילוט אינו בגדר הוצאה המותרת בניכוי... לא מדובר בהוצאה שיצאה כולה בייצור הכנסה, אלא בהוצאה שנכפתה על המשיב אגב הליך פלילי, בעקבות מעשיו הבלתי חוקיים, ולאחר שעסקו הבלתי חוקי חדל מלפעול, קרי 'במצב שלאחר הייצור'".
● השופט הזה העתיק פסק דין ונתפס. כעת הוא עשה זאת שוב ונמצא בסכנת הדחה
● העליון: רשות המסים תשיב לנאשם כ-3.3 מיליון שקל שנתפסו בביטקוין
ההחלטה התקדימית ניתנה בערעור שהגישה רשות המסים על "הלכת רועי חיון". הסיפור של רועי חיון, גאון השקעות שגרף מיליונים באמצעות השקעה במניות חברות אנרגיה, היה אחד הסיפורים המדהימים של שוק ההון בעשור הקודם. משקיע צעיר בשנות ה-20 לחייו, שהפך השקעה של 100 אלף דולר באופציות של הכשרה אנרגיה ל-5 מיליון דולר, ותוך זמן קצר מצא את עצמו בליבו של הליך פלילי. זמן קצר אחר כך הוא הודה והורשע בשותפות לארגון הימורים לא חוקיים באינטרנט בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, בהשתתפות בהימורים, בעבירות על חוק איסור הלבנת הון ובעבירות מס. חיון נשלח לכלא, שילם קנס בסך 2 מיליון שקל, והכספים שהשיג בעבירה - בהיקף 5 מיליון שקל - חולטו על-ידי המדינה.
סאגה מול רשות המסים
בתום ההליך הפלילי החלה סאגה אזרחית של חיון מול רשות המסים, לאחר שהוצאה לחיון שומת מס על ההכנסות שהפיק בעת ביצוע העבירות. לאחר דיונים מול רשות המסים, נקבע כי חיון הפיק בשנות המס 2015-2010 הכנסות שעליהן לא דיווח לרשות המסים בסך כ-6.8 מיליון שקל. ההכנסות נפרסו על-פי ההסכם בחלקים שווים על פני שש שנות השומה (הכנסות בגובה של כ-1.149 מיליון שקל בכל אחת מן השנים). הוסכם כי סכום המס לתשלום בערכים ריאליים ליום ההסכם יעמוד על סך 4.68 מיליון שקל, וכי שומה זו תהא סופית. הסכום שחולט בהליך הפלילי הגיע לכדי 74% מסך תוספת ההכנסה שיוחסה לחיון בשומה.
חיון שילם את מלוא המס, אך במקביל העלה טענה ייחודית בנוגע למס ההכנסה על הכנסות אלה. לטענתו, כיוון שחילוט הכספים על-ידי המדינה היווה חלק ממקורות התשלום של המס, יש להפחית סכום זה מההכנסה או לראות בחילוט הוצאה מוכרת (ולהתיר לנכות אותה מתשלום המס).
על בסיס טענה זו הגיש חיון השגה על שומות המס, ומשזו נדחתה על-ידי פקיד השומה ביחידה הארצית לשומה - הגיש חיון ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
הערעור נגע לשאלה האם יש לחיון זכות להפחית את הכנסתו החייבת בסכום החילוט - או בדרך הפחתת היקף ה"הכנסה" בידיו, או בדרך של התרת ניכוי הוצאה בחישוב ה"הכנסה החייבת". על כף המאזניים עמד הצורך לאיזון בין הרצון שלא ליטול את העוקץ מהחילוט לרצון להטיל מס אך ורק על התעשרותו האמיתית של האזרח.
המדינה, באמצעות עו"ד חן אבידוב מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה ועו"ד מורן סילס מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), טענה כי דינו של חילוט כדין קנס, ועל כן אין להתירו בניכוי. לטענת המדינה, ככל שתותר בניכוי הוצאה בשל החילוט, יהיה בכך כדי לעקר את הסנקציה שהמחוקק התכוון להטיל ולכרסם במאמצי הציבור להילחם בפשיעה.
מנגד טען חיון, באמצעות באי-כוחו עו"ד (רו"ח) משה מזרחי ועו"ד עמית קריגל ממשרד משה מזרחי, נח קריגל, כי המדינה מקפידה בהליכים הפליליים בהם מתבצע חילוט לטעון כי החילוט איננו עונש ואיננו קנס, אלא הוצאת ההתעשרות שהפיק העבריין ממעשי העבירה. לכן, טען חיון, משניטלה ממנו ההתעשרות לטובת אוצר המדינה, לא ניתן לחייב אותו במס בגין ההתעשרות שלא התעשר.
הלכה תקדימית
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת באי-כוחו של חיון וקבע כי יש להבדיל בין חילוט לקנס ולקבוע כי משניטלה מהעבריין ההתעשרות עצמה - לא ניתן למסות אותה.
בפסק הדין שניתן לטובת חיון הוציא בית המשפט המחוזי הלכה תקדימית ובעלת השלכות רוחב על כלל הנאשמים הפליליים שכספם חולט, לפיה כספים שהופקו מפעילות עבריינית ואשר חולטו על-ידי המדינה מכוח חוק איסור הלבנת הון - יותרו כהוצאה. זאת, מאחר שכספים אלה ניטלו מהעבריין ולא מהווים התעשרות לצורך דיני המס.
ואולם המדינה ערערה על החלטה זו, וכאמור ניצחה היום, כאשר שופט בית המשפט העליון ג'ורג' קרא, בדעת רוב, ביטל את פסק הדין המחוזי וקבע כי אין להכיר בחילוט כהוצאה מוכרת, ולא ניתן להפחית את חיוב המס בשל כך.
שופט העליון הפורש קרא ציין בפסק הדין כי "לשון חוק איסור הלבנת הון אינה מלמדת בהכרח כי החילוט אינו אמצעי עונשי", וכי החילוט נועד לתכלית הרתעתית, תכלית קניינית, מניעתית וגם עונשית. לגישתו, "התרת הניכוי תביא לפגיעה של ממש באינטרס הציבור, לפגיעה בשלטון החוק ולסטייה מעיקרון היסוד לפיו 'לא יהא חוטא נשכר'".
קרא הוסיף וציין כי "אין כל קושי, משפטי או מוסרי, בכך שהכנסתו הבלתי חוקית של המשיב תמוסה, ואילו הוצאתו בשל החילוט לא תותר בניכוי, ואף שיש בכך פגיעה מסוימת בעיקרון 'שומת אמת' שבדיני המס, גוברים בעניין שיקולים הנוגעים לשמירה על ערכיות החוק ולהימנעות ממתן הכשר לפעולה בלתי חוקית או להנאה שצמחה ממנה".
"השופט הפך ארבע הלכות פסוקות"
עורכי הדין משה מזרחי ועמית קריגל, שייצגו את רועי חיון, מסרו בתגובה לפסק הדין: "אנו מצרים על ההחלטה שקבע השופט ג'ורג' קרא בבית המשפט העליון. לטעמנו פסק הדין של השופט קירש בבית המשפט המחוזי היה ראוי, נכון ומדויק, ובעיקר מנע מצב בו נישום שלא נוצרה בידיו התעשרות - ימוסה, בהתאם להיגיון הבסיסי של דיני המס.
"כדי להגיע לתוצאה נדרש השופט קרא להפוך לא פחות מארבע הלכות פסוקות של בית המשפט העליון, לרבות את הלכת הירשזון, שנדונה בהרכב מורחב, וטרם יבשה עליה הדיו, ואת התפיסה המושרשת של בית המשפט העליון בשלל הלכות כי חילוט של התעשרות מעבירה איננו עונש. התוצאה אליה הגיעה דעת הרוב איננה צודקת, ועמדת המיעוט של השופט שאול שוחט היא הנכונה.
"ראוי לציין כי פסק הדין עומד בסתירה לעמדת המדינה במשך למעלה מ-20 שנה בהליכים פליליים, כי חילוט איננו עונש, ועל כן אין בחילוט להפחית מרכיבי הענישה האחרים. בהקשר זה הניצחון בדיני המס עוד יתברר כניצחון פירוס בהקשר הפלילי. משנקבע כי יש לראות בחילוט עונש על-פי מהותו, לא ניתן יהיה לנתקו מהתוצאות הנלוות בדין הפלילי.
"למקרא פסק הדין אנו סבורים כי הוא ראוי לבחינה מחודשת במסגרת דיון נוסף".
"אבן-דרך חשובה באכיפה המשולבת"
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "בפסק הדין האחרון של כבוד השופט קרא שניתן היום, בית המשפט העליון קיבל את ערעור הפרקליטות, שייצגה את רשות המסים, וקבע כי כספים שחולטו במסגרת הליך פלילי אינם מותרים בניכוי כהוצאה לצורכי מס. בכך צעד בית המשפט בעקבות פסיקה דומה במדינות אחרות כדוגמת ארצות-הברית וקנדה.
"פסק הדין הוא אבן-דרך חשובה באכיפה המשולבת, הפלילית והאזרחית, בהתמודדות עם פשיעה כלכלית. משמעותו היא כי סנקציות שהוטלו במסגרת גזר דין פלילי אינן יכולות להפחית את חבות המס של הנישום, באופן שיקהה את עוקצן, על חשבון הקופה הציבורית".
