קיבוץ עמיעד. 75% מהקיבוצים נמצאים בפריפריה, 100 מהם חיים ממש על גבולות המדינה / צילום: איל יצהר
הכותבת היא המשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית
זה היה בשלהי שנת 2014. חברי קיבוץ ארז השוכן על גבול עזה נאספו לדיון חברים על עתיד הקיבוץ וחלופת האגודה, שם שניתן למהלך לאומי בחסות הממשלה שעתיד היה להבטיח לקיבוצים את היכולת להרחיב את הבנייה ולקלוט משפחות נוספות. זה היה כמה חודשים אחרי צוק איתן, כשרעשי הרקע מאזעקות צבע אדום ופגזים עדיין צרובים בראשם ונפשם של חברי הקיבוץ.
"ספסרי קרקעות" קרא להם דרור מרמור במאמר שפורסם לאחרונה בגלובס, בעוד התקפה חריפה נגד הקיבוצניקים, והציג אותם כמי שמנסים לעשות רווח כלכלי על חשבון הציבור וקרקעות המדינה. קיבוץ ארז יחד עם 15 מתוך 20 קיבוצים בעוטף עזה יצאו בשנים האחרונות להסדרת הקרקעות עליהם בנויים הבתים שלהם בהליך שנקרא חלופת האגודה. זהו תהליך הסדרה שקבעה המדינה ולפיו הקיבוץ יכול לרכוש זכויות חכירה למגורים בשטחו במשותף ובבת אחת, כולל קרקעות לבניה עתידית בשטח הקיבוץ. דרך הרכישה הזאת משמרת את אופיו של הקיבוץ ומונעת סכסוכים פנימיים ולכן היא מועדפת על ידי חלק מהקיבוצים. מתוך 70 קיבוצים שבחרו בחלופה הזו רק 16% הם קיבוצים שאינם באזור עדיפות לאומית ונמצאים במרכז הארץ. רוב הקיבוצים לא מרוויחים מהמהלך, הם לא מתעשרים מזה, הם רוצים לבנות ולהתרחב ולקלוט עוד משפחות לקיבוץ- וכן, להישאר קיבוץ, צורת חיים ייחודית שמתאימה לחיים בפריפריה.
הגנה על הגבולות
75% מהקיבוצים נמצאים בפריפריה, 100 מהם חיים ממש על גבולות המדינה בעוטף עזה, בערבה, ברמת הגולן, בגבול הצפון ובקו התפר. הקיבוצים האלה צריכים יציבות. הם לא עסוקים בהתעשרות מהקרקע, הם עסוקים בלבנות את עצמם, בלקלוט אוכלוסייה חדשה, בלהצמיח את הפריפריה מבחינה דמוגרפית וכלכלית. אגב, בזכות ההחלטה להתקדם בהסדרת הבנייה בקיבוצים העשירה המדינה את קופתה בקרוב לחצי מילארד שקלים בשנתיים האחרונות מההליך שעברו הקיבוצים- בניגוד לטענות שאנחנו מקבלים זאת בחינם.
גם הטענות על הרצון של הקיבוצים להתעשר במסגרת הפקעת הקרקעות בוותמ"לים נובע ככל הנראה מחוסר הכרות עם האופי הקיבוצי. הקיבוצים, כולם, משתמשים בקרקעות המדוברות לצורך החקלאות שמהווה את הבסיס לביטחון התזונתי של מדינת ישראל, או לצרכי תעסוקה דומים. הם מתפרנסים מהחקלאות. הפקעת הקרקעות פוגעת בפרנסת הקיבוצים וכמו בכל מקום אחר במדינה, הפקעת קרקע דורשת פיצוי לחקלאים. במדינה הקפיטליסטית בה אנו חיים, כן, גם לקיבוצים פיצוי (אם כי מבחינתנו, הוותמ"ל עצמו הוא הבעיה ולא גובה הפיצוי). אגב, הוותמ"לים הדורסניים פגעו לאחרונה גם הם בקיבוצי עוטף עזה, כך הופקעה קרקע בשער הנגב לקיבוץ ניר עם, דבר הפוגע אנושות ביכולתו של הקיבוץ- אחד המאוימים במדינה- להתפרנס בכבוד. הקיבוצים רואים את צרכי הערים הסמוכות ומעוניינים בדיאלוג והגעה להסכמות, אך הוותמ"לים יוצרים מהלכים חד צדדיים שדורסים את הקיבוצים ואת המרחב הכפרי כולו.
הקיבוץ משתנה
הקיבוץ משתנה בשנים האחרונות ולצד הגידול הדמוגרפי בישראל הוא זקוק כמו כל צורת ישוב אחרת במדינה לפתרונות וחלופות. הקיבוצים רוצים להרחיב את הקהילות ולקלוט תושבים לתחומם. רק השנה הגיעו מאות משפחות מאוקראינה ורוסיה לקיבוצים. אנחנו רוצים לקלוט אותם. אין לנו איפה. כמו ההחלטה על הקמת ישובים בנגב, תוכניות מחיר למשתכן, דירה בהגרלה, הסדרת הבנייה במגזר הבדואי ועוד, כך גם הקיבוצים מבקשים להסדיר את נושא המגורים שלהם. הכעס הגדול שיוצא מופנה לקיבוצים בני 100 שנה ויותר, שהשקיעו את מרצם, זמנם וכספם בפיתוח הקרקעות והבאתם למצב בו הן אטרקטיביות ושוות כסף. גם זאת יש לזכור כשמנקים את הפופוליזם מהשיח הציבורי. אז כן, גם לקיבוצים יש זכויות, גם הקיבוצניקים הם אזרחי מדינת ישראל.
עייפנו מהביטויים המעליבים כלפי הקיבוצים, מהניסיונות להפוך אותנו לרודפי בצע רק כי נוח, לספסרי קרקעות. אנחנו לא מבקשים טובות אלא את זכויותינו הטבעיות והברורות. אנחנו מבקשים בדיוק מה שכל אזרח במדינה זקוק לו. בית. וכן, אנחנו גם משלמים עליו, כמו כולם.