הדמיה של ישיבה עסקית של אווטארים במציאות מדומה
הכותב הוא מנכ"ל anyverse, מרצה ומומחה בינלאומי לחדשנות וטכנולוגיה
בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, מתהווה אל מול עינינו האינטרנט החדש, יש שיקראו לו מטאוורס ואחרים יעדיפו לכנות אותו Web3.0.
● פתוח, יצירתי, חדשני ומחובר: כך ייראה השלב הבא באבולוציה של האינטרנט
בטור הקודם בסדרה עסקנו בתמונת המצב של שלושה רכיבים מרכזיים שלו (מציאות רבודה, מציאות מדומה ותשתיות מבוזרות), והפעם נעסוק בשלושת הרכיבים הנותרים, ומצבם נכון להיום: בינה מלאכותית, תשתיות תומכות ורגולציה.
בינה מלאכותית: הסרת חסמים משמעותיים
בינה מלאכותית היא שם רחב מאוד ליכולת של מחשבים לחקות פעולות של בני אדם, ולבצע "חשיבה". הבסיס שלה הוא אי שם בשנות ה-50, אולם בשנים האחרונות נרשמו פריצות הדרך המשמעותיות של הלמידה העמוקה (Deep Learning) ועיבוד השפה הטבעי (NLP).
שתי אלה מביאות אותנו למקום שבו מחשבים וקוד יודעים לבצע פעולות שבני אדם לא יודעים וגם לא יכולים לדעת: תחזיות מורכבות, עיבוד וסיכום של כמויות אדירות של טקסטים, ניתוח תמונות מורכבות ברמת דיוק מרשימה ועוד.
זה לא אומר שמחשבים יותר חכמים מבני אדם באופן גורף, שכן חסרה להם עדיין לוגיקה, אבל זה ללא ספק אומר שהבינה המלאכותית הופכת מיום ליום לגורם שמאפשר הרבה יותר חדשנות, וכזה שפותח לנו עולמות חדשים של יכולת.
הדבר, כמובן, נכון גם בכל הנוגע לאינטרנט החדש. חסמים משמעותיים, כמו היכולת לייצר אווטארים ריאליסטיים, היכולת לנהל בו זמנית מספר רב של משתמשים בסביבה וירטואלית אחת, לייצר סביבות וירטואליות שמתנהגות כמו מציאותיות (פיזיקלית, התנהגות אור וכו') ואפילו היכולת של אלמנטים חומרתיים כמו משקפי AR או VR לעבד מידע או להשלים מידע חסר בזמן מהיר - מגיעים לכדי פתרון, בין היתר בזכות ההתקדמות המשמעותית שכבר נעשתה בבינה המלאכותית, וזו שבוודאי תבוא בשנים הקרובות.
תשתיות תומכות: כבל תת ימי זה מספיק?
לצד האלמנטים החדשים, שהם משמעותיים מאוד לייצור אינטרנט מסוג אחר, חשוב לזכור שיש גם "עולם ישן" שחייב להתאים את עצמו, כך שכל החדשנות הזו "תנגן כמו שצריך".
ב"עולם ישן" הכוונה היא בעיקר לתשתיות האינטרנט הקיימות. אם נסתכל על ההיסטוריה של האינטרנט ניזכר שהוא במקור לא נבנה כדי להעביר כל כך הרבה מידע בין מדינות ובין משתמשים לשרתים ברחבי העולם, אלא כדי להעביר בעיקר מידע טקסטואלי.
עם השנים, הוא אומנם התאים את עצמו להעברת תמונות, לאחר מכן וידאו וכך הלאה, אך כעת אנחנו מבקשים פחות או יותר מאותן תשתיות - כבלים תת ימיים, ראוטרים, אנטנות וכו' - להעביר אובייקטים תלת ממדיים ריאליסטיים באיכות מצוינת, בזמן אמת (אחרת לא נרגיש נוכחים) ובהיקפים אדירים. זה כבר סיפור אחר לגמרי, או כמו שאמריקאים נוהגים לומר It’s a new ball game.
נכון שיש לא מעט שדרוגים בשנים האחרונות כמו סיבים אופטיים, 5G ופתרונות אחרים לאינטרנט מהיר. אבל אם נחזור שנתיים אחורה לתחילת הקורונה, וניזכר בעומס הרב שהיה על תשתית האינטרנט בגלל ריבוי הזומים וצריכת שירותי הסטרימינג - עד למצב שנטפליקס ואפליקציות וידאו אחרות היו חייבות להוריד איכות, כדי שהאינטרנט העולמי "יצליח לסחוב" - נבין שהתשתית היום רחוקה ממה שאנחנו צריכים.
בגזרה הזו של תשתיות האינטרנט נראה שיש כרגע חסם משמעותי בדרך לאינטרנט הימרסיבי (כזה שנרגיש שאנחנו נוכחים בתוכו ושהוא נוכח סביבנו) כמו שאנחנו מדמיינים אותו. כנראה שהתשתיות הקיימות לא יספיקו על מנת להביא אותנו ליעד הנכסף, אבל מצד שני, גם שם החדשנות לא שוקטת.
יש לא מעט ניסיונות לייצר פריצת דרך, ממיזמים לפריסת אינטרנט באמצעות לוויינים נמוכים כמו Starlink של SpaceX (חברת החלל של אילון מאסק) דרך פרויקטי אינטרנט באמצעות בלונים ועד דיבורים של חברות טלקום שונות בנוגע ל-6G מעבר לאופק (באזור 2030).
גזרת התשתיות שיאפשרו את האינטרנט החדש היא לכאורה פחות אטרקטיבית, ולכן לא מקבלת בדרך כלל הרבה חשיפה, אבל היא חשובה מאין כמותה - שכן האינטרנט החדש אמור לשבת על התשתיות הקיימות, מבלי שמישהו טרח לעדכן אותן שנדרש מהן כל כך הרבה.
רגולציה: קודם להבין את השוק
נראה שמאז ומעולם הרגולציה במערב - גם החברתית (הסטנדרטים והמוסכמות שלנו כחברה), וגם הממשלתית-חוקית - מפספסת את החדשנות. עד שהרגולטורים מבינים מה קורה, הסוסים כבר עוזבים את האורווה, והדברים נהיים כמעט בלתי הפיכים.
דוגמה מצוינת לכך ניתן לראות במה שהתרחש בשניים-שלושה העשורים האחרונים בנושא הפרטיות. הטכנולוגיה התקדמה, וחברות ענק כמו פייסבוק, גוגל ואחרות הרוויחו מאות מיליארדי דולרים על ידי שימוש בדאטה של משתמשים.
ראינו גם בחירות שלכאורה 'נגנבו' או הוטו במדינות שונות (כולל ארה"ב) בין היתר באמצעות דאטה של משתמשים שנעשה בו שימוש ומניפולציות ללא ידיעתם. רק עכשיו, בשנים האחרונות, הרגולטורים נזכרו להתעורר עם חוקים כמו GDPR באירופה או CCPA בקליפורניה ועוד.
דבר דומה קרה עם תופעת הרשתות החברתיות, שפרחה ב-15 השנים האחרונות - עבר זמן עד שעלו שאלות בנוגע להשפעה שלהן, לצורך להגביל בגיל או בזמן, לפקח וכן הלאה. אמנם יש יתרונות ברגולציה שלא שמה מקלות בגלגלים של החדשנות, אבל כשמדברים על זהויות וירטואליות, על אינטרנט עם נוכחות מקסימלית ועם סוג של מיקס בין מציאות לבין דמיון - אין ספק שנדרשת מעורבות של רגולטור, ויפה שעה אחת קודם.
כרגע נראה שהרגולטורים בעולם מביעים נכונות להיות מעורבים, להבין את השינוי ולהגיב מהר, אבל הניסיון מראה שבדרך כלל כניסה מוקדמת כזו מלווה בחוסר הבנה והיעדר ידע. אלה מובילים לאגרסיביות בהחלטות או להחלטות שרירותיות, שפוגעות ביכולת לייצר חדשנות. במילים אחרות, גבולות גזרה וכללי "עשה ואל תעשה" באינטרנט החדש הם הכרחיים, ורצוי שייקבעו על ידי רגולטורים ומוסדות בינלאומיים ומדינתיים, אבל אסור שזה ייעשה בלי הבנה או בכוחניות גדולה מדי, ויגרום לשפיכה של התינוק עם המים.
העתיד: להגיע לרמה הנדרשת
כאמור, לאינטרנט החדש יש שישה חלקים מרכזיים. חלקם במצב מתקדם יחסית, ואחרים דורשים עוד פריצות דרך או התקדמות. על פניו, במוקדם או במאוחר - בין אם זה 3, 5 או 10 שנים - נראה שכולם יצליחו להגיע לרמה הנדרשת כדי לאפשר את הדור הבא של האינטרנט.
לאחר שסיכמנו את תמונת המצב הנוכחית בדור השלישי של האינטרנט, בטורים הבאים נעסוק בהערכות לגבי האופן שבו הוא צפוי להיראות, ובעיקר במה שהוא יכול להביא עמו - על הפוטנציאל העצום, ועל הסכנות האפשריות.