אני תומך בעמדות ימין כלכלי דווקא כי אני ערבי
הכותב הוא מהנדס אלקטרוניקה ופעיל חברתי
השאלה הכי נפוצה שאני נשאל ביום יום שלי היא: איך יכול להיות שערבי כמוך תומך בפחות התערבות בכלכלה ובחברה מצד המדינה?
זו שאלה מצוינת. התשובה לשאלה טמונה במספרים. המספרים של משרדי הממשלה לא משקרים. הערבים בישראל מקבלים פחות, גם בתקציבים וגם בהקשבה.
אחת התלונות הכי חוזרות ונשנות של ראשי רשויות בחברה העברית היא שאין מספיק מענה ממשרדי הממשלה והתקציבים שהחברה הערבית אמורה לקבל רק לצורך גישור על הפער של עשרות שנים של הזנחה לא ממהרים להגיע. הטענה של חברי כנסת מרע"ם היא שפקידים במשרדים השונים תוקעים את זה. זה אך טבעי, יש חוסר משמועתי במשרתי ציבור ערבים במשרדי הממשלה השונים במדינת ישראל.
את חוסר השוויון הזה יהיה מאוד קשה לשנות, לדאבוני זה בלתי אפשרי. ודווקא מהמקום שלי, כערבי שמבין שזה כנראה לא ישתנה בקרוב וחוסר השוויון רק יקצין, אני מפנים שדרושה תוכנית אחרת, יותר יצריתית ופחות פופוליסטית: להתערב פחות ולאפשר יותר חופש כלכלי, לתת לאנשים ולשוק יותר עצמאות.
תהליכים לוקחים זמן
אולי אחד הדברים היותר מאפיינים את החברה הערבית היא שהיא שונה במובנים רבים מהחברה היהודית, תהליכים לוקחים יותר זמן וצריך לאפשר לחברה להתפתח בצורה הדרגתית ולא בהנחתות מלמעלה על ידי המדינה. החברה הערבית מגיבה בצורה יותר חיובית כאשר התהליך מתרחש באופן חופשי ולא בכפיה מהמדינה. מהיכרותי את החברה הערבית, המדינה צריכה לעבוד בצורה של עידוד ולא בכפיה.
אחד הדברים הבולטים לעין במדדים הכלכליים בחברה הערבית, אם זה בתחום השכר הממוצע או כמות העסקים, זה שהם בעליעה מתמדת. דוגמה לכמות העסקים ההולכת וגדלה אפשר לראות ברחוב אחד בכפר קאסם, במשך עשרות שנים היה רק בית קפה אחד ברחוב הזה, היום יש ארבעה. רשתות האופנה הארציות מוצאות את עצמן פותחות סניפים בתוך הערים הערביות, כמות מסעדות האוכל היוקרתיות והאוכל המהיר גדלות בקצב מרשים, בעצם אפשר להרגיש את ההתפתחות הכלכלית בכל רובד בחיים שלנו.
התפתחות זו נגרמה בעיקר בגלל השכבה הערבית הצעירה, שהיא יותר מערבית מההורים שלהם. אם בעבר ערבים היו שותים קפה שחור, היום אספרסו זה הדבר, אם בעבר ערבים היו אוכלים מאכלים מסורתיים, היום ההמבורגר שולט. אם לפני 15 שנה טיול לחו"ל היה פריבלגיה של מעטים, היום זה חלק מהתרבות. השכבה הצעירה הזו היא התקווה גם לקידמה ולליברליזם בישראל. המדינה צריכה לעזור לאותם צעירים במיגור הפשיעה והאלימות ולגבי השאר? בכל השאר היא צריכה לתת להם את החופש ואת היכולת להתפתח ולפתח את זה לבד.
קורה כאן דבר מדהים, בעיקר בגלל חוסר הטיפול של המדינה בחברה הערבית וחוסר האכיפה - נוצר ואקום שנתן לציבור הערבי דווקא לפרוח ולשגשג. וכאן אולי טמונה התשובה לשאלה שאני נשאל הכי הרבה, אולי הפתרון הוא דווקא פחות תקציבים אבל גם פחות התערבות של המדינה?
אני לא קובע נחרצות איזו דרך עדיפה. אני כן חושב שאיפה שהמדינה הרפתה, לא בכוונה, הציבור הערבי התפתח. כלכלית, חברתית, ובעיקר השכלתית.
ההתפתחות הכלכלית של הציבור הערבי הביאה איתה המון אתגרים חדשים, הבולט ביותר זה הפשע והפרוטקשן. אלה דברים שמחייבים התערבות מצד המדינה כדי לאפשר שוק חופשי אמיתי, כי בסוף האזרח הפשוט ישלם את מחיר הפשע. גם כלכלית.
אתגר השוק השחור
האתגר הפחות בולט, אם כי הוא מאוד מורגש, זה השוק השחור. זהו אתגר בפני עצמו, אבל זה גם מהווה הזדמנות. חוסר הטיפול של המדינה גרם לכך שיהיה יותר כסף בכיס של האזרחים, וזה תדלק עוד יותר את קצב פתיחת העסקים וההתפתחות העסקית. כמובן שזו לא דרך לגיטמית, אבל יש כאן הזדמנות לחשיבה מחודשת של הממשלה, אם נוריד מיסים הכסף הזה יכול לחזור לקופת המדינה בצורה עקיפה והרבה יותר יעילה.
הציבור הערבי עובר מהפכה. הכלכלה פורחת, עסקים רבים נפתחים, מספר הערבים בהייטק מזנק, שלא לדבר על מערכת הבריאות שהערבים בה הם אבן יסוד מהותית. הדרך היחידה לגרום לציבור הערבי להמשיך להתפתח תהיה פחות להתערב. יותר לאפשר. פחות רוגלציות. יותר שוק חופשי. יותר עצמאות כלכלית.
