עונת הסקרים / איור: גיל ג'יבלי
מוטי הוא חבר במועדון אקסקלוסיבי ובעל השפעה מיוחדת בתקופת הבחירות. הוא לא בעל הון, לא מנהיג חברתי וגם לא עסקן מקושר. הוא בסך הכל נרשם לפאנל אינטרנטי של אחד ממכוני הסקרים הגדולים ומקבל סכושם כסף צנוע בכל פעם שהוא משתתף בסקרי הבחירות שמתפרסמים בכלי התקשורת חדשות לבקרים.
פאנלים כאלה הם הבסיס המרכזי לסקרים כיום. כ-500 איש נדגמים לצורך סקר במהדורות המרכזיות. לכל אחד מהנסקרים יש בידיים כרבע מנדט. בשלב זה של הבחירות רשומות כ-13 מפלגות שונות שרצות עצמאית, כמחציתן נעות סביב אחוז החסימה. לכן, התלבטות הפרטית של מוטי בין תקווה חדשה לבין ימינה עשויה לתת לציבור תמונה מי מהן נכנסת לכנסת ומי נשארת בחוץ.
בצד השני של המפה הפוליטית, אם מרצ תקבל 12 קולות בסקר שבנוי על אותם 500 נדגמים, הכותרות ינבאו שהמפלגה לא עוברת את אחוז החסימה, בעוד ש-13 קולות כבר יקנו לה את ארבעת המנדטים הנדרשים ומקום בכנסת.
לתחשיב נוספת מפלגת רע"ם של מנסור עבאס, שסוקרים מודים שאת כוחה קשה במיוחד לאמוד. אבל על כך נפרט בהמשך.
סימן שאלה ראשון: מהו שיעור המתלבטים
הימים הקרובים ואלו שיבואו בהמשך יעמדו אם כן בסימן סקרי הבחירות לכנסת, והם יילכו ויתגברו לקראת תאריך היעד שנקבע -1 בנובמבר. הם ימלאו את מהדורות החדשות, אתרי האינטרנט והעיתונים ויתיימרו לתת לציבור תמונה מהימנה של המציאות. עד כמה הם מדויקים? הצצה לאחורי הקלעים של תעשיית הסקרים חושפת כי המדגמים השונים מלאים בחורים. לעתים, ההטיות השונות מובילות לתגובת שרשרת בקרב מפלגות, גוררות שינויים בקמפיין או אפילו פרישה של מתמודדים מהמירוץ או מהחיים הפוליטיים.
צופים במהדורת החדשות ניזונים מהפילוח הסופי והמעובד של הסקרים. לא מוצג להם התהליך המלא. הם לא מודעים להתאמות הסטטיסטיות ולהגדרות הפנימיות שמתקיימות מאחורי הקלעים. לא מדובר רק בעובדה שקול אחד לכאן או לשם מציג תמונה פוליטית שונה בתכלית, שלפיה יתפרו הפרשנים תיאוריות שלמות.
אם חשבתם שסקר עורך חישוב פשוט של סך בחירות הנשאלים בחלוקה ל-120 מנדטים, הרי שבמציאות נוספות לשקלול התאמות סטטיסטיות פנימיות הנעלמות מעיני הצופה. למשל, מרבית הסקרים לא מגלים לציבור את שיעור המתלבטים. אם קבוצת המדגם כוללת רבים שעוד לא החליטו למי יצביעו, אם בכלל יצביעו, רמת הדיוק של הסקר פוחתת. הרצון להאכיל את צרכני התקשורת בתמונת מצב לעוסה ומסודרת מסתיר מאחורי את חוסר הוודאות ואת הפרגמנטים שעליהם בנויות התוצאות.
מפעילים משקולות: מנסים לנרמל את הנתונים
"אני מאמין שכל סוקר עושה נירמול לנתונים כי אין ברירה אחרת. הסקר לא יכול להיות מנותק מהדיון הרווח ומנתונים שאנחנו יודעים מהעבר", אומר לגלובס ד"ר אמנון כוורי המתמחה בפוליטיקה אמריקאית ועוסק רבות בסקרים במסגרת המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי. "אם לקחתי קבוצה של נסקרים ואני מגלה שהיא לא מייצגת את המגוון של האוכלוסייה הישראלית, אני מפעיל משקולות. למשל, אם היו לי פחות מידי חרדים בסקר, אז אני אתן משקל יותר גבוה לכל חרדי שנמצא בסקר כדי לתקן. יש סף מסוים שעד אליו אפשר לתקן, אחריו זה כבר הופך להיות סתם מספרים. כולם עושים את זה".
הבעיה היא שהדרישה של כלי התקשורת לפרסום סקרים מהירים, מיד אחרי כל התפתחות בכרוניקה הפוליטית, מאלצת את הסוקרים להתפשר וללחוץ על המשקולות קצת יותר מדי. "אנחנו עושים יותר מדי סקרים - ופחות מדי טובים", מדגיש כוורי. "אומרים לנו שסטיית התקן היא 3%-4%. זה נכון לסקר בינארי על שאלה של כן או לא, אבל לא נכון לעניין חלוקת מנדטים. כשצריך להשליך מסקר של 500 אנשים על מיליונים באוכלוסייה, נוצר מצב שכל נסקר שההתנהגות שלו קצת שונה מהכלל יכול להטות את התוצאות. סקר של 1,500 או 2,000 הוא כבר יותר מדויק, אבל לא עושים את זה כי לדגום כמות כזאת של אנשים זה איטי ויקר. רוצים את התחזיות כבר היום, כי את מי זה יעניין בעוד שלושה ימים.
"בגלל הצורך הזה, המשקולות שאנחנו מפעילים הן כבדות יותר. אנחנו מנסים להשתמש במה שידוע לנו על החברה כדי לתקן את הסקר, ואז אנחנו בעצם שוחקים מגמות קיימות. הדבר הזה הורס את היכולת שלנו ללמוד משהו מהסקרים. אם היינו קצת עושים פחות סקרים, ועושים אותם יותר גדולים, נכון שזה היה פחות מהיר אבל זה היה יותר מדוייק. אבל זה מאוד לא תקשורתי. זה לא מה שערוצי הטלוויזיה ירצו ואני מבין אותם, אבל צריך להבין שזאת המציאות. אני מאמין שסקר שעשוי טוב מסוגל לנבא באופן לא רע את עמדות הציבור תחת מגבלות. הבעיה שיש לנו היום היא שתעשיית הסקרים נמצאת במצב מאוד קשה". כוורי, המשמש כראש המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, חוקר את תופעת הסקרים וגם עורך אותם בעצמו, אבל הוא נמנע מעשיית סקרי בחירות וסקרים אחרים המסתמכים על קבוצות מדגם מצומצמות.
ערפל קרב: קושי באיתור תתי־מגמות חדשות
הסקרים טובים בניבוי דברים שאנחנו כבר יודעים מארבע מערכות הבחירות הקודמות. ניתן להניח שהליכוד היא המפלגה עם מספר המנדטים הגדול ביותר, ומובן שבחלוקה הסופית לגושים נגיע לתוצאה צמודה. אבל כמעט בכל מערכת בחירות יש תתי-מגמות חדשות, בין אם מפלגות אווירה חדשות שקמות, תרחישים תקדימיים כמו רע"ם הערבית שהצטרפה לקואליציה, או רמטכ"לים לשעבר שמצטרפים למערכת הפוליטית.
את כל אלה מתקשים הסקרים לנבא, בגלל שאין להם נקודת עבר להיאחז בה ולהשוות אליה בשלב נירמול הנתונים. דוגמה אפשרית לכך היא המקרה של משה פייגלין, שהסקרים ניבאו למפלגתו "זהות" גבוהות ונצורות בבחירות הראשונות של 2019, אבל לבסוף מצא את עצמו מתחת לאחוז החסימה. או הדוגמה ההפוכה, מפלגת הגימלאים של רפי איתן, שהפתיעה בבחירות 2006 עם שבעה מנדטים כשנהנתה מהצבעת מחאה של הציבור נגד המפלגות הגדולות.
בהקשר זה של מגמות חדשות, אחת הנקודות שמטרידה את הסוקרים בבחירות הקרובות היא מה יהיה עם מנסור עבאס. לסוקרים היו חיים הרבה יותר קלים כשכל הסיעות הערביות רצו ברשימה אחת משותפת. ברגע שהחברה הערבית מפוצלת פוליטית עם עמדות מאוד שונות - האחת רוצה לעבוד עם קואליציה והשנייה להישאר באופוזיציה - רק בבחירות הקרובות נדע לראשונה את תוצאות הניסוי בקלפי. כיוון שאין מידע קודם ללמוד ממנו ולתקן את הסקרים לפיו, וגם לא יודעים כמה יהודים יצביעו לו, הסוקרים חוששים מפער שעלול להיווצר בין המדגמים לבין תוצאות האמת.
חוסר אמינות: איך מאתרים את "השקרנים"
הסוקרת הוותיקה ד"ר מינה צמח הייתה מהראשונים בארץ להכניס שיטות תיקון לסקר בחירות. בשיחה עם גלובס היא מספרת שפיתחה את השיטה שלה בבחירות המהפך ב-1977, בהן עלו לשלטון מנחם בגין והליכוד. "אולי זה לא יפה להתגאות, אבל ב-77’ הייתי היחידה שחזיתי נכון את תוצאות הבחירות. פרופ’ אשר אריאן עלה כבר אז על זה שמצביעי מחל לא רצו להשתתף בסקרים. או שפחדו לענות, או שענו שהם לא רוצים לגלות, או שלא השתתפו בכלל בסקרים. ראיתי שהמדגמים שלנו לא מייצגים נכון את מה שהיה בקלפי ואז נתתי שקלול מתאים. זה מה שעושים עכשיו כולם".
צמח מצביעה על תופעה דומה בקרב מצביעי ש"ס. "הדבר שהכי חשוב לי במדגם בחירות הוא שיהיה ייצוג של מצביעי כל המפלגות השונות. אבל ההיענות לסקרים היא לא שווה בכל המפלגות. מצביעי ש"ס למשל פחות משתתפים בסקרים. אז איך אנחנו בודקים האם המדגם נכון ואיך מתקנים אותו? אנחנו שואלים תמיד כל נסקר למי הוא הצביע בבחירות האחרונות. ואז, משווים את ההתפלגות שיש לנו במדגם עם מה שהיה בתוצאות האמת בבחירות הקודמות. מה שעשיתי זה לתקן את המדגם שלי כדי שהוא יהיה מייצג לפי התפלגות המצביעים האמיתית". למשל, מסבירה צמח, "אם רק שני אחוזים מהנסקרים הם מצביעי ימינה, אבל אני יודעת שבבחירות הקודמות היו להם 4%, אז אני לוקחת את הבחירות החדשות שלהם ומכפילה להן את המשקל".
מחקרים שונים מצביעים שתופעת חוסר האחידות בין מצביעי מפלגות שונות מבחינת שיתוף פעולה עם סקרים היא בין לאומית. דוגמה לכך היא בחירות 2020 בארצות הברית. באופן יחסי, מצביעי טראמפ הרפובליקני נמנעו יותר מלענות לסקרים מאשר מצביעי ביידן הדמוקרטי. זאת ניתן היה לגלות בדיעבד, עם השוואת פילוח ההצבעה לפי אזורים אל מול האזורים בהם השיבו נסקרים שהם לא מעוניינים לחשוף את הבחירה שלהם. אחד המחקרים בנושא, שפירסם ד"ר כוורי, מראה שמי שעונה לסקרים הם אנשים עם עמדות הרבה יותר מוצקות. זה גורם לסקרים להיראות כאילו הציבור האמריקאי יותר מקוטב מכפי שהוא באמת.
צמח לא מסכימה עם הטענה שהקצב התקשורתי המהיר הרודף אחרי האירועים הוא זה שגורם למדגמים מצומצמים יותר. "בסקרים אינטרנטיים אין בעיה לדגום גם אלף איש ביום. זה יותר שאלה של מחיר ושל תועלת. צריך לזכור שבכל אמריקה הגדולה מראיינים בדרך כלל כ-2,000 אנשים בסקר, לא יותר".
"הבעיה האמיתית היא פיצוח המתלבטים ואלה שלא רוצים לענות", טוענת צמח. כמה אחוזים מהנשאלים בסקר הם מתלבטים? "יש עקומה למתלבטים", היא מסבירה, "ככל שמתקרבים לבחירות עד מרחק מסוים שיעור המתלבטים עולה, ואחר כך הוא יורד עד יום הבחירות. במדגם האחרון שלפני הבחירות, לפחות 10% יענו בסקר שהם לא יודעים למי יצביעו או שאינם רוצים לענות".
רוב מכוני הסקרים עובדים אותו הדבר ונבדלים ביניהם בשיטות פיצוח הקולות הצפים. לצורך כך יש שאלות עזר, כמו למשל השאלה מי מהמועמדים מתאים יותר להיות ראש ממשלה. מעבר לסטטיסטיקה, יש כאן גם סוציולוגיה ופסיכולוגיה. למשל, כשאתה משקלל סקר, יש מכונים שמתקנים את הממצאים לא רק לפי הצבעה בעבר אלא גם לפי רמת הדתיות. בסך הכל הסקרים בארץ נותנים תחזיות טובות. כשאתה בודק את הסקרים בשבוע האחרון לפני בחירות, הם בדרך כלל טובים". צמח עובדת במכון מדגם שעורך את סקרי הבחירות לערוץ 12, אבל פרשה מהעיסוק בסקרים פוליטיים מאז הבחירות הראשונות של 2019, שבהן טענה להטעייה מכוונת מצד מצביעי ליכוד.
מנוע לפעולה: סקרים מאיצים פרישה או שינוי בקמפיין
אין חידוש בכך שהסקרים טובים רק נכון לשעה שבה הם נערכו, וגם זה בספק. יש מספיק דוגמאות מהעבר שבהן הסקרים פספסו. יש המכנים את ה-17 במרץ 2015, יום הבחירות לכנסת העשרים, "יום הכיפורים" של הסוקרים. אז ניבאו המדגמים הסופיים קרב צמוד בין הליכוד של בנימין נתניהו למחנה הציוני של יצחק הרצוג. למחרת בבוקר, מצאו את עצמם הסוקרים מתרצים באולפנים איך החמיצו את ניצחון הליכוד בפער מובהק של 6 מנדטים. חלקם ייחסו את הפער לקמפיין "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" של נתניהו ברגע האחרון, אחרים טענו שמצביעי הליכוד שיקרו במדגמים.
חרף הקושי הברור בהסתמכות על הסקרים, הם נותרים מחולל פוליטי כבד משקל. הספורט התקשורתי של הסקרים הוא חביב ומעניין, אבל עולה השאלה כיצד הם מצליחים להשפיע הן על הציבור והן על הפוליטיקאים, גם אם ברור לכולם שלא תמיד הם משקפים את המצב בשטח.
ראש הממשלה היוצא, נפתלי בנט, הודיע ביום רביעי על פרישה מהחיים הפוליטיים (כמו הסקרים, גם הצהרה זאת נכונה רק לאותה השעה). הפרישה הגיעה אחרי שראה בסקרים שהוא מתקשה לעבור את אחוז החסימה והעדיף להישאר בחוץ. פחות משעה לאחר ההודעה של בנט, אגב, כבר פרסמו חדשות ערוץ 12 סקר מנדטים עדכני עם איילת שקד בראשות ימינה, מתוך סקר שהכינו מראש לתרחיש שכזה. אז נכון, סביר להניח שבנט לא הסתמך בהחלטתו על הסקרים בתקשורת בלבד. פוליטיקאים עורכים גם סקרים פנימיים, רציניים יותר או פחות, אבל אלה לרוב נותרים חסויים בעיני הציבור. רק המחמיאים שביניהם יוצאים החוצה.
שינוי דפוסי הצבעה: נבואה שמגשימה את עצמה
הסקרים יכולים להיות נבואה שמגשימה את עצמה. לא פעם, מפלגות שהסקרים מנבאים להן שלא יעברו את אחוז החסימה, גורמות למצביעים פוטנציאליים להעדיף מפלגות אחרות, מחשש שהקול שלהם יירד לטימיון. דוגמה כזאת מהבחירות האחרונות היא המפלגה הכלכלית של ירון זליכה, שקיבלה כ-0.8% בלבד מהקולות ולא נכנסה לכנסת. או רון חולדאי, שפרש באמצע המירוץ כשראה שהוא לא מצליח להתרומם בסקרים.
מקרים הפוכים הם נבואות שעצם פרסומן מביא לשינוי במגמות המצביעים. הסקרים בבחירות הקודמות העלו חשש בקרב גוש "לא נתניהו" שמרצ וכחול-לבן לא יעברו את אחוז החסימה. זה דווקא השתלם לבני גנץ וניצן הורוביץ, שזכו לתמיכה גבוהה ברגע האחרון וקיבלו לבסוף יותר מנדטים מכפי שציפו. תימוכין לכך ניתן למצוא במחקר של ד"ר מעוז רוזנטל מאוניברסיטת רייכמן, המראה שהציבור הישראלי יודע להפעיל שיקולים אסטרטגיים בבחירות, בהעדפות של מפלגות שהציבור מעוניין שיעברו את אחוז החסימה.
הקמפיינרים מגיבים באופן שוטף לסקרים הפומביים שמתפרסמים. לא פעם זה לצורך קמפיין "גוועלד" שקורא לציבור להציל את המפלגה. צורה אחרת לתגובה לסקרים היא הזהירות שמגלה כיום ראש הממשלה הנכנס, יאיר לפיד, אל מול מרצ, מחשש שתקרוס ותאבד לגוש עשרות אלפי קולות. לבסוף, גם אם יש בציבור נטייה לזלזל בסקרים, אין להם תחליף טוב יותר. הם מספקים לנו תחושה של התמצאות במרחב הפוליטי הסבוך, גם אם לא מראים את התמונה במלואה.
המרדף אחר דעת הקהל: המפלגות רוצות סוקרים מהטלוויזיה
למפלגות יש אינטרס לעבוד עם הסוקרים הקבועים של ערוצי הטלוויזיה והעיתונים. "ברגע שאת מזמינה סקר מסוקר שעובד בטלוויזיה, רואים שיפור בסקרים שמתפרסמים בערוצים. לא מדובר במעשה רמייה. סקרים זה דבר דינמי, פשוט מחליטים למי מרימים רבע מנדט - ומצבך משתפר פלאים. לכן, באחת ממערכות הבחירות האחרונות ביקשתי שנעשה סקר אחד עם מנו גבע וסקר אחד עם קמיל פוקס", מודה באוזניי יועץ פוליטי.
שוק הסקרים הרותח נהנה מהיעדר רגולציה או כללים מנחים. כל סוקר יכול להחליט עם מי הוא עובד מתי שהוא רוצה: גם עם העיתונות וגם עם הגורמים המסוקרים, המפלגות. בסופו של דבר מדובר בסטטיסטיקה, במספרים, אך גם בשאלה מי הנדגמים ובעיקר מה השאלות שנשאלות בסקר, והן יכולות להטות את הסקרים לשביעות רצון הגורם המממן. במהלך השנים עבדו המפלגות הוותיקות עם גורמים שונים בשוק. כך למשל, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן עבד עם שווקים פנורמה של יוסי ודנה, הליכוד ומפלגת העבודה הזמינו סקרים מרפי סמית, וימינה בגלגולה הראשון מדיירקט פולס של שלמה פילבר. יש עתיד עובדת מול מכון הגל החדש.
"למפלגות חשוב מה יכתבו עליהן"
כאשר גם הסוקרים המסורתיים של הערוצים הגדולים זוכים מעת לעת לסקרים מוזמנים מטעם המפלגות - כמו מנו גבע של חדשות 12, שערך סקרים גם עבור גדעון סער וכחול לבן; מכון קנטר שעובד עם כאן 11; וקמיל פוקס שעובד עם חדשות 13 וערך סקרים למפלגות שהזמינו ממנו גם כן. "למפלגות יותר חשוב מה יגידו עליהן בתקשורת יותר מאשר מהם המספרים האמיתיים, ולכן הם עובדים עם סוקרים שעובדים עם הערוצים", אומר גורם אחר בשוק הסקרים. לדבריו, יש מעין מוסכמה לפיה סוקרים עובדים עם מפלגה אחת, עיתון אחד ואתר אחד, "אבל אין שום רגולציה וזה בנוי על מוניטין בלבד".
לעתים, מי שעומד בראש המפלגה מזמין את הסקרים ועובד מול מכון המחקר או הסוקר, ולעיתים עושה זאת יועץ התקשורת שנשכר לקמפיין.
בחודשים הקרובים ייערכו פריימריז בשלוש מפלגות: הליכוד, העבודה ומרצ. החברות הגדולות של ערוצי הטלוויזיה לא סוקרות עבור מתמודדי הפריימריז, אך סוקרים אחרים צפויים לעבוד שעות נוספות עבור מי מבין המתמודדים שגם מחזיק באמצעים לממן אותם. בין היתר נמצאים ב"פול" מערכות הסוקרים: דיירקט פולס, רפי סמית, מאגר מוחות, פאנלס פוליטיקס של מנחם לזר, הגל החדש, גאוקרטוגרפיה של אבי דגני ועוד.
ערוצי הטלוויזיה נאמנים לסוקרים
עבור חדשות 12 יערכו את הסקרים מנו גבע ומכון מדגם. גבע הוא הסוקר של החברה מאז הבחירות לכנסת ה-20 שנערכו בשנת 2015, לאחר שנים שהסקרים נערכו על ידי מינה צמח.
חדשות 13 ממשיכה עם הצוות שלה בראשות פרופ’ קמיל פוקס, יחד עם פרויקט המדגם של פרופ אריאל איילון והסוקר במגזר הערבי-ישראלי יוסוף מקלדה. כאן 11 יעבדו עם הסוקר דודי חסיד ומכון קנטר סקרים שמלווים את התאגיד ממערכת הבחירות באפריל 2019 - ארבע מערכות בחירות.
שירית אביטן כהן וענת ביין־לובוביץ’