נחמן שי, העבודה בוקר טוב ישראל, גל”צ, 28.6.22 / צילום: איל יצהר
שוב חוזרות הבחירות ואיתן השאלה הנצחית של השמאל הישראלי: האם מפלגת העבודה ומרצ צריכות להתאחד? לשר נחמן שי מהעבודה היה הסבר נחרץ מדוע הוא מתנגד למהלך: "עשינו את הניסיון הזה בפעם הקודמת. רצנו עם מרצ, עם אורלי לוי, התוצאה הייתה 6 מנדטים (הכוונה כנראה לחלקן של העבודה ומרצ, א' כ')... אנחנו לבד הבאנו 7 מנדטים… אני חושב שכרגע איחוד עם מרצ לא תורם לנו שום דבר", הוא אמר בראיון בגל"צ. עד כאן, מבחינה עובדתית, שי דייק. אבל אז הוא הוסיף: "אגב, אם תיקח את זה למדרגה יותר גבוהה, איחוד בין שתי מפלגות בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, מביא פחות. זה לא אחד פלוס אחד מביא שלושה, זה אחד פלוס אחד מביא אחד וחצי".
זאת כבר אמירה גורפת יותר. האם תמיד, או כמעט תמיד, איחודים כאלה מביאים לירידה בכוחן של המפלגות שמתאחדות? מטעמו של שי הסבירו לנו כי השר לא התכוון לדבר "באופן גורף ומתכלל", וכיוון בדבריו בעיקר אל חיבורים שאירעו בעשור האחרון בגוש השמאל-מרכז. אז הנה דוגמה מהעשור האחרון בגוש השמאל-מרכז ששי דווקא אמור להכיר היטב. בבחירות לכנסת ה-19 השיגה מפלגת העבודה 15 מנדטים בעוד "התנועה" בראשות ציפי לבני זכתה בשישה. לקראת הבחירות לכנסת ה-20, שנערכו ב-2015, התאחדו המפלגות תחת יו"ר העבודה החדש, יצחק הרצוג, למפלגה בשם "המחנה הציוני". זו זכתה ב-24 מנדטים והוכיחה כי השלם דווקא יכול להיות גדול מסכום חלקיו (שי כיהן כח"כ מטעם העבודה בשתי הכנסות). באותן בחירות נרשם איחוד פוליטי מוצלח נוסף מצד שמאל של המפה הפוליטית: איחודן של ארבע רשימות ערביות למפלגה אחת, "הרשימה המשותפת", הגדיל את כוחן מ-11 מנדטים ל-13. גם מרצ עצמה, איתה מסרב שי להתאחד כעת, היא דוגמה, אמנם מהעבר הרחוק יותר, לשלם הגדול מסכום חלקיו: שלוש המפלגות שהרכיבו אותה - רצ, מפ"ם ושינוי - זכו בכנסת ה-12 לעשרה מנדטים יחד, ולאחר שהתאחדו לרשימה אחת זו הגדילה את כוחה ב-20%, כשזכתה בבחירות 1992 ל-12 מנדטים.
יש כמובן גם דוגמאות רבות אחרות שמתאימות לתזה של שי (מלבד האיחוד האחרון בין העבודה למרצ שכבר הוזכר על ידיו). הבולטת שבהן מהעשור האחרון מגיעה דווקא מצד ימין של המפה הפוליטית. לקראת בחירות 2013 החליטו הליכוד וישראל ביתנו, שמנו יחד 42 מנדטים באותה כנסת, להתאחד לרשימה משותפת. החיבור של שתי המפלגות הניב ירידה משמעותית בכוחן, כשבבחירות השיגה הרשימה המאוחדת 31 מנדטים בלבד.
אז האם יש כלל גורף? מן הסתם קשה לקבוע כזה, וחשוב גם לציין שישנם משתנים נוספים שמביאים לשינוי בכוחן של מפלגות שמתאחדות, מלבד עצם החיבור. אבל אם נתמקד בשבעת האיחודים המרכזיים שנעשו בעשור האחרון, הרי שמתוכם בארבעה מקרים לאחר האיחוד גדל כוחה של הרשימה המאוחדת, בעוד שבשלושה נרשמה ירידה.
בשורה התחתונה: דבריו של שי לא נכונים ברובם. לא נראה כי ישנו "כלל היסטורי" שלפיו איחודי מפלגות מביאים דווקא לירידה בכוחן של המפלגות המתאחדות, וגם אם נתמקד רק בעשור האחרון, ובמפלגות שמשתייכות ל"גוש השמאל-מרכז", נוכל למצוא דוגמאות שסותרות את דבריו של שי.
תחקיר: אורי כהן