רכב של עיריית ירושלים חוסם מדרכה / צילום: ''ארגון ברחובות שלנו''
אראל גולדנר גר ברחוב בן זכאי בירושלים שבו מותרת חניה על המדרכה. אראל חי עם שיתוק מוחין ומתנייד בכיסא חשמלי ממונע. אמו איריס מסבירה כי הדרך לבית הספר, לביקור אצל הסבתא או לתפילה בבית הכנסת בשבת רצופה מכשולים עבורו.
לדבריה, "בכיסא ממונע המשמעות היא שאי-אפשר לרדת מהמדרכה ולעלות חזרה. כשרכב חונה על המדרכה, אראל צריך לחזור אחורה ולחפש ירידה לכביש ולבצע את כל הדרך על הכביש. העירייה אינה שולחת פקח אם לא מדובר באמצע השבוע ואם החניה לא חוסמת את המדרכה כולה, והיא גם לא מבצעת אכיפה יזומה".
כמו אראל, הולכי רגל רבים בכל הארץ נאלצים לרדת לכביש פעמים רבות, משום שהמדרכה שנבנתה עבורם - חסומה על-ידי רכב חונה. מצב זה כמובן מסכן אותם ובפרט אנשים מעל גיל 65, אנשים עם מוגבלות, הורים עם עגלות וילדים.
עקב תופעה זו הוקם ארגון "ברחובות שלנו", שעותר כעת לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים נגד עיריית ירושלים. הארגון, באמצעות עו"ד יותם שלמה מהקליניקה לרגולציה סביבתית באוניברסיטת בר-אילן, מבקש להורות לעירייה לבטל חניות רכבים שסומנו על מדרכות כאשר המעבר להולכי הרגל קטן מ-2 מטר, ולבטל 20 מקטעי חניה בעיר שאינם מאפשרים מעבר להולכי רגל.
הסימון מנוגד לחוק העזר העירוני
לפי העתירה, העירייה סימנה מקומות חניה על המדרכות בניגוד לחוק העזר העירוני, הקובע כי יישאר מרווח מינימלי של 2 מטר עבור הולכי הרגל; ובניגוד לתקנות התעבורה, המחייבות את העירייה להותיר מעבר כזה גם לאנשים הנעזרים בכיסאות גלגלים; וגם בניגוד להנחיות תכנוניות המציבות סטנדרט של 1.30 מטר למעבר.
מעבר ל-20 המוקדים שבהם נקבו העותרים, הם מציינים כי לפי מערכת המידע התכנוני של משרד התחבורה ניתן לאתר 1,449 מקומות שבהם מותרת חניה של ארבעה גלגלים על המדרכה ו-2,496 מקומות שבהם הוסדרו שני גלגלים על המדרכה.
מאז פברואר 2021 ניסו העותרים לקבל תשובות מהעירייה, אולם רק שנה מאוחר יותר הגיבה העירייה כי אכן חלק מההסדרים לא הולמים את החוק משום שמדובר בשכונות ותיקות בעיר. "עיריית ירושלים מבצעת בימים אלה חידוש רחובות, וזאת הן בממד ריבוד הכביש והן בממד המדרכות והחניות ברחוב. אין חולק כי באופן מדורג, אם כי שיטתי וסדור, כל ההסדרים שהיו בעבר יותאמו למצב החוקי העדכני".
יוסי סעידוב, מייסד ומנהל עמותת "ברחובות שלנו", טוען כי "טענת העירייה לפיה מדובר ברחובות ותיקים - איננה נכונה. שכונות ירושלים נבנו לאחר בניית מרכז ראשון לציון ולאחר שכונות רבות בתל אביב שבהן אין עבריינות מדרכה. זו רק מדיניות קלוקלת. ראש העיר משה ליאון קידם שעת חניה חינם - בניגוד לעמדת כל המומחים ותמיד מעדיף את נהגי ה'פרייבטים' על פני רוב תושבי העיר נטולי רישיון הנהיגה".
יו"ר העמותה, פרופ' איתי פישהנדלר, אומר כי "עיריית ירושלים פועלת בשיטתיות נגד ילדים, נגד מבוגרים ונגד אנשים עם מוגבלויות, מאלצת אותם לסכן את חייהם או להיות סוגרים בבתיהם. זו עירייה שאיבדה את שיקול-הדעת שלה והפקירה את המרחבים הציבוריים".
טענות העותרים מתיישבות עם מאמר שכתבו אמיר ברודנר, דוקטורנט בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, ומאיר יגוד, אדריכל ומתכנן עירוני. לפי המאמר, "בירושלים סך יחידות הדיור הוא כ-19 מיליון מ"ר, בעוד סך שטח החניה הוא בין 5 ל-7 מיליון מ"ר. בסך-הכול מדובר בשטח הגדול פי 25 משטחו של גן סאקר בעיר. כלומר בירושלים, בעוד שכל אדם מסתפק במרחב מגורים צנוע העומד על כ-22 מ"ר בממוצע, זוכים כלי רכב נייחים במרחב מחיה של כ-25-30 מ"ר בממוצע (וזאת בלי שחישבנו את שטח הכבישים)".
החוקרים מציעים דרכים להתמודד עם הסוגיה ומתארים אותה כמצוקה בניהול החניה ולא מצוקה במקומות החניה, שכן המדרכות עמוסות בכלי רכב, והחניונים בתשלום כמעט ריקים. לכן, לדבריהם, יש לתמחר את מחיר החניה ולהפוך אותו לגמיש, לתמחר את החניה גם בעבור תושבי האזור, לסמן היכן מותר לחנות ולא היכן אסור, להפעיל אמצעי פיקוח יעילים והוגנים ולנקוט צעדים נוספים.
"הליכה היא הבסיס לעירוניות"
מתכנן התחבורה יונתן רוזין, חבר בוועד המנהל של איגוד המתכננים, מסביר כי "נקודת המוצא שלנו צריכה להיות, לדעתי, שאין למכוניות מקום על המדרכה, רק להולכי רגל. מעבר לעובדה שהליכה היא הבסיס לעירוניות, ושהולכי הרגל הם משתמשי הרחוב הכי פגיעים, בסופו של דבר כולנו הולכי רגל - גם נהגים צריכים ללכת בין המכונית ליעד שלהם - והמינימום הנדרש זו מדרכה פנויה ממכשולים.
"יש שתי דרכים להתמודד עם התופעה: מחסומים פיזיים כמו עמודונים - או אכיפה נוקשה. הפתרון הראשון בעייתי כי הוא גם פוגע מעט בנגישות של הולכי הרגל, והפתרון השני בעייתי בגלל מגבלות כוח-אדם. לכן כנראה שצריך גם וגם. ולגבי התמודדות עם לחץ מצד תושבים - אין פתרון קסם. זה דורש אומץ פוליטי ועור עבה מצד פוליטיקאים".
עיריית ירושלים מסרה בתגובה כי "אנו לומדים את פרטי העתירה, ועמדת העירייה תימסר לבית המשפט כמקובל".