פרופ' אבי שמחון. מייצר מצג שווא / צילום: שלומי יוסף
הכותב הוא חבר סגל בכיר בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב ובעלים של קרן השקעות
הפרופסור לכלכלה אבי שמחון בראיון לפני כשמונה חודשים: "המאבק במחירי הנדל"ן זה לא מאבק שיורים במפלצת והורגים אותה. זה מאבק סיזיפי". פרופ' שמחון בשבוע שעבר: "אפשר להוריד את מחירי הדיור בתוך חודשים ספורים בלבד". האם בשמונת החודשים שחלפו הגיחו לעולם תיאוריה או מודל כלכליים חדשים להתמודדות מהירה עם משבר מחירי דיור? למרבה הצער לא. האם יכול להיות ששינוי הדעה הקיצוני והפניית העורף לידע הכלכלי קשורים להצטרפות הרשמית של פרופ' שמחון לפוליטיקה ולבחירות הקרובות? למרבה הצער כן.
המקרה של פרופ' שמחון צורם במיוחד, כיוון שבכובעו כפוליטיקאי, כאשר הוא מדבר על פתרון מהיר למשבר מחירי הדיור, הוא מייצר מצג שווא שהציבור צריך לסמוך על מה שהוא אומר כיוון שהוא פרופסור לכלכלה, בשעה שבדיוק בגלל שהוא פרופסור לכלכלה, הוא יודע היטב שמה שאמר הוא שטות מוחלטת. אולם, הלוואי שתופעת פרופ' שמחון הייתה הבעיה היחידה. בעיניי, הבעיה החמורה יותר היא שנדמה שהציבור השלים עם כך שפוליטיקאים בתקופת בחירות מפזרים הבטחות וסיסמאות ללא כיסוי, מקיימים דיון שברוב הזמן הינו רדוד ומתאימים את המציאות לצרכי הקמפיין שלהם. נראה כאילו הציבור מחפש רק כותרות וסאונד-בייטס והפוליטיקאים בשיתוף פעולה של התקשורת (שלא מאתגרת מספיק את רדידות השיח של הפוליטיקאים) מנצלים זאת.
קמפיין תמידי
יהיו שיטענו שתקופת קמפיין היא תקופת קמפיין ומה שחשוב הוא מה שהפוליטיקאים עושים בפועל אחרי הבחירות. הבעיה שרוב הפוליטיקאים ברוב המקרים נמצאים למעשה בקמפיין מתמשך והפעולות שלהם בפועל אמורות לעזור להם להיבחר לקדנציה נוספת. לכן, "אסטרטגיית הפופוליזם" של תקופת הבחירות הופכת מיד גם לאסטרטגיה נפוצה אחרי הבחירות. כלומר, נקיטת פעולות שמספקות פירות בטווח הקצר בלבד על חשבון פתרון אמיתי לטווח ארוך. לדוגמה, הגרלות מחיר למשתכן של שר האוצר בזמנו משה כחלון. תוכנית שמיתנה את מחירי הדירות לזמן קצר, כיוון שהשהתה ביקושים, אך האפקט שלה לזמן ארוך כמו שכולנו יודעים לא תרם להורדת מחירים.
אז אולי די עם זה. אולי אנחנו הציבור נתעורר ונבהיר לפוליטיקאים שנצביע רק למפלגה שתציג את המורכבות האמיתית שקיימת ב"חיים עצמם". מפלגה שפשוט תגיד לנו את האמת. למשל, מפלגה שתגיד שבקדנציה הקרובה היא תעשה הכול על מנת שיבנו עוד ועוד דירות חדשות ולצידן תשתיות מתאימות. הבנייה הזו סביר שלא תאפשר את הורדת מחירי הדירות בצורה משמעותית במהלך הקדנציה, אבל לאורך זמן, אם יתמידו בה, היא תביא להורדת המחירים. הסיבה שקדנציה אחת לא תספיק היא שנדרשת בנייה רבה על מנת להדביק את הביקוש לדיור שכל הזמן נמצא בעלייה, בשל הגידול הטבעי של האוכלוסייה בארץ.
ואם נעבור למחירי הדלק, מה לעשות וההתייקרות החדה בחצי השנה האחרונה לא קשורה לישראל. כוחות עולמיים גרמו לה ורק כוחות עולמיים יוכלו להפוך את הקערה. נכון, מרכיב נכבד ממחיר הדלק הוא מס (בלו+מע"מ, כיום מתוך מחיר של 8.08 שקלים לליטר הבלו מהווה כ- 2.75 שקלים לליטר), אז באופן תיאורטי אפשר היה לבטל את המס הזה. אולם, השמיכה קצרה; המס הזה הוא נדבך מרכזי בהכנסות המדינה ובלעדיו יהיה חסר הרבה כסף בקופה. כך שהפוליטיקאי הלא פופוליסט יאמר לנו שאפשר אולי לשקול הפחתה מסוימת במס (שתצטרף אגב לזו שכבר קיימת בגובה של חצי שקלים לליטר), אך מחירי הדלק ירדו משמעותית רק כתוצאה מהשפעות עולמיות.
צעדים בכיוון הנכון
ומהדלק אפשר לעבור ליוקר המחיה בכלל. גם כאן האמת היא שאפשר להבטיח רק צעדים שיובילו אותנו לכיוון הנכון, אך לא יפתרו את כל הבעיה בקדנציה אחת. הסרת חסמי רגולציה והורדת מכסים שיאפשרו ייבוא קל יותר, רשות תחרות שתפעיל יותר שיניים מול הרשתות החזקות בארץ ויותר שקיפות מחירים - אלו למשל צעדים שבמצטבר יעשו את העבודה. אולם, צריך להגיד ביושר, יש קבוצות לחץ שמתנגדות לכל צעד שכזה ובמבנה הפוליטי הנוכחי הקבוצות הללו מספיק חזקות. לפיכך, הצעדים שיעברו יהיו אחרי פשרות ומרוככים ורק במצטבר ולאורך זמן יוכלו לייצר אפקט משמעותי.
לסיכום, בקדנציה אחת אפשר לעשות הרבה צעדים בכיוון הנכון שלאורך זמן ישפרו את החיים שלנו כאן. זה לגמרי לא מעט. אז בואו, אנחנו הציבור, נדרוש מהפוליטיקאים שיספקו את זה - מדיניות שהיא ריצה למרחקים ארוכים ולא ספרינט לפריימריז.