המשרד להגנת הסביבה פנה היום (ב') למשרדי האנרגיה והפנים בדרישה למנוע קידום תוכניות חדשות של טורבינות רוח למשך 5 שנים, כדי לבדוק את ההשפעה המצטברת של הטורבינות על בעלי הכנף והמערכת האקולוגית בישראל. זאת, לאחר שתוכניות להקמת טורבינות אושרו בישראל באזורים בעלי רגישות אקולוגית גבוהה, למרות מחסור בידע לגבי היעילות של משטרי ההפעלה למניעת פגיעה בבעלי כנף.
השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, הסתמכה על עמדת אנשי המקצוע של משרדה בפנייה למשרדים האחרים, והדגישה כי בעוד שתרומתה של אנרגיית הרוח בישראל היא זניחה יחסית למשק האנרגיה המתחדשת, עלולות להיות לה משמעויות קשות על המערכות האקולוגיות.
"כדי לצמצם את אחוז גזי החממה באטמוספרה ולמנוע את המשך ההתחממות, מלבד צמצום הפליטות המעשית, יש לוודא שאנחנו לא פוגעים בגורם שסופח את הפליטות, שהוא הטבע. מסיבה זו ועוד, המשבר האקלימי והמשבר האקולוגי מחוברים יחדיו, ולא ניתן להפריד ביניהם. פתרון שנועד לפתור בעיה אחת על-ידי יצירת בעיות אחרות, אינו פתרון אמיתי. בוודאי כך, כשפוטנציאל אנרגיית הרוח בישראל זניח יחסית, לעומת פוטנציאל הפגיעה בטבע, שהוא גבוה", כתבה זנדברג.
בישראל פועלות כיום מספר חוות טורבינות רוח: חווה ברמת סירין ובה 14 טורבינות בגובה כ-75 מטר; וחווה במעלה גלבוע ובה 17 טורבינות בגובה כ-65 מטר. חווה נוספת היא חוות עמק הבכא, שבה כ-35 טורבינות בגובה של כ 136 מטר, והיא פעילה מינואר 2022. בנוסף מתוכננים לקום עוד כ-15 מתחמי טורבינות רוח בינוניות וגדולות הכוללות כ-200 טורבינות, העתידות לספק כ 600 MW על שטח של כ-1,150 דונם. הטורבינות המתוכננות היום, רוח בראשית ועמק הרוחות, מגיעות לגובה של עד כ-180 עד 200 מטר.
על-פי היעד הממשלתי שנקבע ל 730 מגה-וואט, כבר היום התוכניות הקיימות והמקודמות מהוות מעל 80% מפוטנציאל אנרגיית הרוח בישראל.
מחיר אקולוגי
אך להפעלת הטורבינות יש מחיר אקולוגי. ישראל ממוקמת באזור גיאוגרפי של נדידת מגוון גדול של ציפורים לאורך השנה ומהווה צוואר בקבוק של אחד מצירי הנדידה החשובים בעולם, ובעלי כנף משלמים בחייהם כשהטורבינות פועלות ומייצרות חשמל נקי.
מאז החלה פעילותן של החוות בשנת 2016, הצטברו נתונים המלמדים על פגיעה בבעלי כנף רבים אשר חורגים מערכי הסף שנקבעו בתמ"א 41 (תיקון 9 של תמ"א 1) כתוצאה מפעילות הטורבינות, ביניהם מינים הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה בישראל וברמה העולמית. לצד זאת, מצטברות עדויות גם לפגיעה בבעלי חיים אחרים כגון יונקים תת-קרקעיים ודו-חיים.
במשרד להגנת הסביבה מבהירים כי לצד ההשפעות האקולוגיות, ישנן גם השפעות בריאותיות וסביבתיות נוספות להפעלת הטורבינות. כך למשל, רעש וריצוד הנגרמים בעת פעילות הטורבינות. טורבינות גדולות יוצרות רעש ממוצע של כ-35-40 דציבל במרחק של מאות מטרים, דבר העלול להוות מטרד עבור התושבים המתגוררים באזור. תופעת הריצוד נוצרת כאשר להבי הטורבינה מטילים צל על אזור מסוים.
במשרד להגנת הסביבה סבורים כי לצורך שמירה על עיקרון הזהירות המונעת, וטרם המשך קידום תוכניות חדשות לייצור אנרגיה מטורבינות רוח, יש לאסוף ולנתח מידע לאורך תקופה משמעותית של חוות הטורבינות שכבר הוקמו. לשם כך, לפי אנשי המקצוע במשרד, נדרשת הפסקת תכנון של 5 שנים בתחום. בפרק הזמן הזה יש צורך לבצע ניטורים בכל החוות המוקמות, תוך בחינה מעמיקה של ההשפעות של טורבינות רוח, ולבסס את הידע שיצטבר על היעילות של משטרי הפעלה במניעת הפגיעה בבעלי כנף, ובכלל זה בחינת ההשפעות המצטברות במרחב על מצבן של אוכלוסיות בעלי כנף והמערכות האקולוגיות. כל זאת, טרם ההחלטה על קידומן של תוכניות חדשות.
ממשרד האנרגיה נמסר: "ייצור חשמל מאנרגיית רוח מהווה אנרגיה נקייה, שאינה מזהמת, אינה מתכלה, תורמת לגיוון תמהיל האנרגיה לייצור חשמל בישראל, מקטינה את פליטת הפחמן הדו-חמצני, תורמת משמעותית לשיפור איכות האוויר בארץ ומחזקת את הביטחון האנרגטי של ישראל. התוכניות שבתכנון צפויות להוסיף למשק האנרגיה עשרות מגה-וואט של חשמל נקי, על-מנת להגיע ליעדים אותם קבעה הממשלה (והמשרד להגנת הסביבה בתוכה) של ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2030. אנרגית הרוח בישראל מהווה אנרגיה משלימה לאנרגיה הסולארית, כיוון שהיא מייצרת חשמל בזמנים שאין שמש, ובהם צריכת החשמל גבוהה. מדובר בצעד הכרחי בדרך לעמידה של ישראל ביעדי ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות ב-2030 ו-2050".
