רכבת ישראל / צילום: איל יצהר
החל מהיום ועד לסוף השבוע אין שירות רכבתי רציף בין חיפה ותל אביב כדי לבצע עבודות להקמת המסילה המזרחית שתחבר את חדרה ולוד בתוואי סמוך לכביש 6 החל משנת 2026. במסגרת העבודות, הופסקה התנועה בין נתניה לבנימינה.
הרכבת נערכה מבחינתה באופן ראוי לציון: הסגירה הכרחית לקידום הפרויקט ולכן הוחלט לבצעה במהלך חודש יולי אז התנועה בארץ יורדת באופן משמעותי, ומידע עליו נמסר חודש מראש, מופעלים שאטלים חינמיים (עד השעה 21:00 בלבד) בין בנימינה ובית יהושע ומשרד התחבורה מתגבר אוטובוסים.
ועדיין, שוב, מדובר במענה פרטני ולא הוליסטי. הקווים שתוגברו נתקעו הבוקר בפקקים יחד עם כלי הרכב הפרטיים בכביש החוף. נתיב פלוס שמאפשר תעדוף לאוטובוסים מתחיל רק מנתניה לכיוון תל אביב ופקקים איומים, גם בחודש יולי ה"ריק" יחסית, נרשמו עוד קודם לכן באזור קיסריה. כך, נוסעים מדווחים על נסיעה של למעלה משעתיים בקו רכבת שנסיעה בו אורכת מחצית מהזמן שהנוסעים בילו היום על הכביש. כשאין יתרון משמעותי לתחבורה הציבורית - אין סיבה שאנשים יבחרו בה.
נתיב תחבורה ציבורית - גם במקטעים של שני נתיבים בלבד
מה ניתן היה לעשות אחרת? ראשית, לייצר חלופה - לא רק כזו שתהיה קיימת על הנייר, אלא חלופה אמיתית, אטרקטיבית ותחרותית לרכב הפרטי, כמו למשל צביעה של נתיב תחבורה ציבורית רציף לכל אורכו של כביש החוף, כן גם במקטע שבו הכביש כולל שני נתיבים בלבד, ואפילו באופן זמני לתקופת הסגירה. אגב, נתיב כזה הכרחי גם בשגרה. כך אוטובוסים מתוגברים לא היו נתקלים בצווארי הבקבוק ובפקקים שבהם עומדים מכוניות משום שאין הסבר רציונאלי לעובדה שאדם שנוסע ברכב פרטי, מזהר ויקר לבדו זכאי לעבור בתור לפני אוטובוס ובו 60 אנשים. אבל במשרד התחבורה עדיין מפחדים לעצבן את נהגי הרכב הפרטי גם במחיר של פגיעה באמון הציבור בתחבורה הציבורית. הרי עצם הסגירה נועדה כדי לייצר מסילה חלופית לציר הפופולארי ביותר ברכבת - כלומר, כדי לשפר את התחבורה הציבורית. אבל בנתיים המדינה משדרת לנוסעים מסר ולפיו אין לסמוך על השירות. אם אין רכבת - תעמדו בפקק. כך, התנהלות משרד התחבורה בזמן העבודות חותרת תחת המטרה שלשמן הן נוצרות - לשפר את איכות חיינו.
שנית, לייצר מערך של תחבורה ציבורית חינמית בזמן הסגירה. גם בדנמרק מנצלים את ימי הקיץ לעבודות לתחזוקה ולפיתוח של המסילות במדינה. שפ הומלץ לציבור להסתמך יותר על אוטובוסים בתקופה זו והנוסעים בהם יוכלו להנות מתחבורה ציבורית חינמית כמעט לחלוטין - בכל המדינה, ולא רק במקטע העבודות הספציפי. מדיניות כזו משדרת לנוסעים שהיא רואה את הקושי שלהם בתקופת העבודות, ולכן היא מפצה אותם בדמות נסיעות כמעט חינמיות.
באותו עניין, הניסוי בגרמניה בו למשך שלושה חודשים הנפיקו כרטיסי חופשי חודשי בכל המדינה ב-9 אירו בלבד קוצר שבחים. הניסוי חל בתקופה של אינפלציה גואה ושל התייקרות מחירי הדלק וכך המדינה גם מסייעת לאזרחיה וגם "מחנכת" אותם להעדיף כלי תחבורה יעיל, בר קיימא, זול והגיוני יותר. מדינות אלו שיש בהן מסורת של נסיעות בתחבורה הציבורית שונות מאד מההתנהלות בישראל שבה צעדים שנעשים לטובת נוסעי התחבורה הציבורית נראים כ"עשיית טובה" לעומתם, ולא כזכות שיש לשמור עליה מכל משמר. אגב, החל מתחילת החודש הבא נסיעות ברכבת בחלק גדול מהמקרים דווקא יתייקרו ביחס למחירם היום במסגרת רפורמת התעריפים.
שיבושים בתחבורה הציבורית פוגעים באמינותה
שלישית, גם בהיבט של מסירת המידע לציבור יש עוד לאן להשתפר. ניתן באמצעים חזותיים ואחידים לתווך לציבור את השינויים, ראו למשל את העבודה של המעצב הגרפי קונסטנטין שמציג לא רק את הקווים הסגורים בשפה ברורה ונגישה אלא גם את קווי האוטובוס החלופיים.
צריך להבין ששינויים בתחבורה הציבורית לא רק משבשים למי שנסמכים עליה את החיים, הם גם פוגעים באמינותה לאורך זמן. חלק מהיתרון המובנה שהרכב הפרטי מעניק, כאשליה אמנם, הוא תחושת השליטה. נהגי רכב פרטי עומדים בפקקים הקבועים או אלו שנוצרים בעקבות תאונות, לא תמיד מובטחת להם חניה וגם ברכב יכולה להיות תקלה מלחיצה בדרך אבל היכולת לנהוג מעניקה תחושה של שליטה, בעוד השימוש בכלי תחבורה חלופי כנוסע - יכולה לתת תחושה של חוסר אונים: לנוסע באוטובוס אין יכולת לנסות לברוח מהפקק, או לעצור לשתות קפה בצד הדרך ולהמשיך כשהפקק קצת ידעך, או אפילו לתכנן את נסיעתו שלא בשעות העומס. כשיש תקלה ברכבת הוא יקבל בדרך כלל מידע מינימלי בלי צפי חזוי לפתרונה.
ולכן, כדי לגשר על הפער הזה ולהעניק עצמאות וספונטניות גם למשתמשי התחבורה הציבורית, ערך שעומד בבסיס השירות הוא אמינות וודאות. שני אלו נפגעים באופן משמעותי בתקופת עבודות, גם אם היא הכרחית.
אבל נדמה שבישראל, עדיין ולמרות המאמצים הניכרים, לא באמת עושים הכל כדי לצלוח תקופה כזו בשלום ובעיקר לשדר לנוסעים: אנחנו רוצים אותך איתנו - בכל מחיר ואנחנו מוכנים להתחרות ברכב שלך.