בית הדין הרבני / צילום: Shutterstock
הכותבת היא שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בפני בית הדין הרבני האזורי בחיפה ניצב זוג נשוי מזה 17 שנה, במהלכן נולדו להם ארבעה ילדים, וכעת פניהם לגירושים. לבני הזוג יש בית שנרשם כמשותף, ולכן האישה תקבל מחצית משוויו, על אף שרכישתו מומנה בעיקר על-ידי כספים של הבעל והוריו, וכן נצברו זכויות כספיות, אשר עבור איזונן הבעל חייב לאישה סך של 2.7 מיליון שקל. כלומר אם תתבצע חלוקה שוויונית של הרכוש, ניתן לומר כי האישה יוצאת ברווח נאה מנישואיה.
לאורך שנות הנישואים האישה למדה למספר תארים אקדמיים עד לדוקטורט, אך לא פיתחה קריירה שמניבה לה הכנסה, ואילו הבעל שימש כרופא בצבא עד לפרישתו לפנסיה. לאור זאת נוצרו פערי השתכרות משמעותיים בין הצדדים, והאישה ביקשה לקבל חלק גדול יותר מהרכוש המשותף, כפיצוי על הפסד נכסי קריירה שצבר הבעל.
בצעד מפתיע, לא זאת בלבד שבית הדין הרבני דחה את בקשת האישה לחלק את הרכוש המשותף באופן בלתי שוויוני לטובתה, אלא שהוא חילק אותו באופן בלתי שוויוני לטובת הבעל, אותו הוא ראה כקורבן מנוצל של האישה במהלך הנישואים.
בית הדין השתכנע שהאישה דאגה רק לעצמה
אומנם הבעל הוא רופא, אך את השכלתו ברפואה רכש טרם היכרותו את האישה, ולכן האישה לא תרמה דבר להכשרתו. במהלך הנישואים האישה לא ויתרה על פיתוח קריירה כהקרבה עבור הבעל, אלא להפך - בית הדין הרבני השתכנע כי האישה דאגה תמיד אך ורק לעצמה. בעוד שהבעל עבד כדי לפרנס את המשפחה, האישה הייתה סטודנטית נצחית ולמדה לשלושה תארים במשך 12 שנה, באופן ששאב משאבים מהתא המשפחתי במקום לתרום להם.
בסוף יום העבודה והלימודים, הבעל היה שב הביתה לשמש כהורה העיקרי עבור הילדים וגידולם, בעוד שהאישה פיתחה אין-ספור תחביבים שדרשו ממנה לשהות מרבית הזמן מחוץ לבית לעיסוקיה, לרבות אימוני ריצה, השתתפות בטריאתלונים וכיוצ"ב. אפילו כשהוריה של האישה חלו, היה זה הבעל שטיפל בהם וסעד אותם.
לאור זאת בית הדין הרבני קבע כי האישה לא עמדה בדרישה הבסיסית לקבלת פיצוי עבור הפרשי השתכרות משמעותיים בין בני הזוג באמצעות חלוקה לא שוויונית של הרכוש, לפיה האישה צריכה להוכיח כי נפגעה כלכלית כתוצאה מהקדשת זמנו של הבעל לקריירה על חשבון חיי המשפחה.
4,000 שקל בחודש על בילויים עם המאהב
יתרה מכך, בית הדין הרבני השתכנע מראיות הבעל כי במשך השנתיים האחרונות האישה פיתחה תחביב נוסף מחוץ לבית - אחזקת מאהב. העובדה שלאורך שנים האישה הגדילה את ההוצאות מהחשבון המשותף בסך ממוצע של 4,000 שקל בחודש עבור בילויים שלה עם המאהב בבתי מלון וכדומה, הדהימה את בית הדין ברמת התעוזה והחוצפה. בין היתר הבעל גילה כי האישה נתנה למאהב גישה לחשבונות הבנק שלה עם הבעל, והוא ערך עימה תחשיבים על דרך מימוש הרכוש המשותף של האישה והבעל. כשהבעל חשף זאת, האישה עוד הגישה נגדו תלונה במשטרה על הטרדה.
בדרך-כלל זכותו של בן זוג לקבל מחצית מהרכוש המשותף שנצבר היא מכוח הדין, ובתי המשפט ובתי הדין נמנעים מלהיכנס להתחשבנות רטרואקטיבית לגבי מי מבני הזוג תרם יותר. רק במקרים יוצאי דופן יתערבו הערכאות השיפוטיות כדי לתקן עוול שייגרם אם הרכוש שנצבר יתחלק בצורה שווה - ובית הדין החליט שזהו אחד מהמקרים הללו.
בית המשפט העליון כבר קבע כי אישה לא תקבל חלק מופחת מהרכוש אם בגדה בבעלה, ולכן בית הדין הרבני הקפיד להדגיש כי לא הבגידה היא הנושא, אלא התנהלותה הנצלנית הכוללת של האישה כלפי הבעל.
בשורה התחתונה, בית הדין קבע כי במקום סך של 2.7 מיליון שקל שהבעל חייב לאישה בחלוקה שוויונית, הוא ישלם לה חצי מיליון שקל בלבד.