דור מיכה / צילום: שלומי יוסף
בימים אלו אנו נמצאים בעיצומם של שלושת השבועות המציינים את ימי האבל והצער על חורבן שני בתי המקדש. בי"ז בתמוז הובקעה חומת העיר ירושלים ובתשעה באב נשרף בית המקדש. שני ימים אלה נקבעו כימי צום, ובתווך בין שני ימי הצום הללו נוהגים על פי ההלכה היהודית במנהגי אבלות מסוימים. חז"ל חיפשו טעמים רוחניים מעבר להסברים ההיסטוריים-הפיזיים לחורבן בית המקדש ולגלות שנגזרה על אבותינו לפני כ-2,000 שנה. כולנו מכירים את מימרת חז"ל על כך שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם: "מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם".
אולם מדובר רק בטעם אחד מתוך רשימה של טעמים. חז"ל הביאו את דברי גדול האמוראים רבי יוחנן שאמר "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה", כאשר חז"ל פירשו שכוונתו היא "שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין". אדם יכול להקפיד על כל מצוות התורה, ועדיין להיות רשע שבית המקדש ראוי להיחרב בגלל מעשיו.
נזכרתי בדברי המדרש הללו השבוע על רקע החשיפה של אלמוג בוקר בחדשות 13 אודות מעלליהם של הכדורגלנים דור מיכה ועומר אצילי. בשנת 2020 נחקרו מיכה ואצילי אז שחקני קבוצת מכבי תל אביב בבעילה אסורה בהסכמה לאחר שקיימו יחסי מין עם נערות בנות 15. בעקבות החשיפה ההיא, הודחו מקבוצתם. זמן לא רב לאחר מכן, הודיעה הפרקליטות כי סגרה את התיק נגד שני השחקנים מחוסר אשמה, לאחר שהתברר כי הקטינות הסתירו את גילן האמיתי. אצילי עבר לקבוצת מכבי חיפה והפך לכוכב הגדול של הקבוצה, ואילו מיכה הצטרף לקבוצת הפועל באר-שבע.
השבוע, אלמוג בוקר חשף כאמור את חומרי החקירה בפרשה. מהחומרים עולה כי ההתנהלות של השניים אולי לא חוצה את הרף שמאפשר העמדה לדין, אך היא מכוערת בכל קנה מידה אפשרי. מיד עם פרסום החומרים, עלתה הדרישה לפתוח את התיק מחדש ולהעמיד את מיכה ואצילי לדין.
המערכת המשפטית נכנסת לוואקום הציבורי
אולם הפתרון הוא לא בהכרח דרך ההליך הפלילי. אי אפשר לצפות שהדין הפלילי יוציא את הערמונים מהאש עבור החברה הישראלית בכל סיטואציה ובכל מצב. מצד שני, גם לשתוק ולמלא את הפה מים כאשר אליל הנוער מתברר כצייד קטינות או להסתפק בקביעה שהתיק הפלילי נסגר מחוסר אשמה - היא אופציה מגונה במיוחד, שמזכירה את דברי חז"ל אודות חורבן הבית. בסיום משחק הכדורגל של מכבי חיפה בסוף השבוע, הורם אצילי על הכתפיים לקול תרועת הקהל ששאג בהערצה את שמו של השחקן המהולל.
מי שעוקב אחרי מערכת המשפט הישראלית יודע כי קיימת מגמת סיפוח זוחל, איטי אך נחוש, של המשפט הפלילי לתוך עולמות שבעבר הדין הפלילי לא ראה מקום להיכנס אליהם. לאחרונה ציינתי את דבריו הסרקסטיים של מנהל בתי המשפט לשעבר השופט בדימוס בועז אוקון שאמר, כי יש מגמה לאחד בין המרשם הפלילי ומרשם האוכלוסין. יש לסיפוח הזוחל הזה מספר סיבות ואתייחס כאן רק לאחת דומיננטית. הסיבה היא אובדן הסטנדרטיים הציבוריים הבסיסיים של "It's not done".
כאשר מערכת אכיפת החוק רואה כי האווירה הציבורית מאפשרת ומכילה נורמות ציבוריות רעות ומכוערות ולא מרחיקה מהחיים הציבוריים את האנשים שעושים מעשים שכאלה, מערכת אכיפת החוק סבורה כי תפקידה להיות המבוגר האחראי ולהפליל את דרך הפעולה הזו, על מנת לעקור מן השורש את התופעה ולמנוע את הישנותה. אפשר לתת דוגמאות לרוב לאירועים מעין אלה, כך לדוגמה מן התקופה האחרונה כתב האישום נגד השר לשעבר יעקב ליצמן וכך לדוגמה בפרשת השר לשעבר חיים כץ, וכך באירועים רבים נוספים. אם המערכת הפוליטית או הציבורית לא מטפלת, המערכת המשפטית נוגסת את שיניה. מציאות זו מזכירה לי את דברי טאקיטוס, ההיסטוריון של רומא העתיקה: Corruptissima re publica plurimae leges, ובתרגום חופשי: ככל שהחברה מושחתת יותר, כך יש בה יותר חוקים.
אם החברה רווחית, השאר לא רלוונטי
לאחרונה שוחחתי עם שני בכירים בעולם הפיננסי על רקע כתב האישום נגד איל הנדל"ן יגאל דמרי. אני כמובן לא משווה בין כתב האישום נגד דמרי לבין יתר האירועים ויש לא מעט נקודות זכות ביגאל דמרי באופן כללי וגם בפרשה הזו באופן ספציפי, אך בכל זאת - כתב האישום מייחס לו קבלת דבר במרמה ועריכת הסדר כובל על רקע מכרז. שאלתי את אותם הבכירים האם ההשקעה שלהם בחברה תשתנה לאור כתב האישום נגד יגאל דמרי וחברת הנדל"ן שלו. שניהם ענו לי מיד בלי למצמץ דברים ברוח זו: "מבחינתי שירצח ויאנוס - מה זה עניין שלי? אם החוק לא מטיל מגבלות, זה עניין של המדינה. התפקיד שלי הוא להשיא תשואה כמה שיותר גבוהה, וזה מה שעומד לנגד עיניי".
אגב, שימו לב שהמניה של י.ח דמרי אומנם ירדה בכמה אחוזים לאחר ההודעה החודש על כתב אישום נגד החברה, אולם תיכף ומיד חזרה לעלות, מעבר למחיר שלה לפני ההודעה על כתב האישום. מניית דמרי היא דוגמה בלבד. כך אירע גם בעניין שיכון ובינוי וכך עם חברות נוספות. אם המוסדיים מאמינים ברווחיות החברה, השיקול של כתב אישום על תיאום מכרזים, כתב חשדות על תרבות שוחד חסרת תקדים או חשד להטרדה מינית - פשוט לא קיים ולא רלוונטי. כל עוד הפרה חולבת, הכל טוב. המצב הזה עגום.
קבוצת כדורגל היא לא עוד מוסד פיננסי
נחזור חזרה לפרשת מיכה ואצילי. האירוע עגום במיוחד כשמדובר בקבוצת כדורגל. אף אחד לא חושב שמנכ"ל חברה עסקית הוא דמות חינוכית או מושא להערצה. אף אחד לא תולה את הפוסטר של יגאל דמרי או של משה לחמני מעל מיטתו. אף אחד לא לובש חולצה כשהשם של רונן גינזבורג מעטר את גב החולצה. קבוצת כדורגל היא מוסד תרבותי ואפילו חינוכי. למועדוני הכדורגל יש מחלקות נוער וילדים, ומעריצים מכל הגילאים. מה המסר החינוכי שהעביר לציבור איש העסקים ונשיא קבוצת מכבי חיפה יעקב (יענקל'ה) שחר? שתיקתו היא בבחינת "שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין". מה המסר שמעבירה אשת העסקים ונשיאת קבוצת הפועל באר שבע אלונה ברקת? המסר איום ונורא. הדבר מקומם במיוחד כשאנו זוכרים שברקת אף התמודדה לכנסת לפני זמן לא רב במיוחד.
את הגלגל לא ניתן להשיב לאחור. את המעשים הכעורים של אצילי ומיכה לא ניתן לבטל, ואני נגד תרבות עריפת הראשים ואי נתינת פתח לחזרה בתשובה. אך מצופה מברקת ומשחר להבהיר לשחקניהם ולהמוני מעריציהם כי קבוצת כדורגל היא לא עוד מוסד פיננסי, והחיים לא מתחילים ונגמרים בשאלת האשמה הפלילית. מצופה מברקת ומשחר להתוות דרך חינוכית ציבורית לשחקנים שחטאו, לאור הפרסומים הקשים שפורסמו אודותיהם בימים אלה. הלימון לא יהפוך ללימונדה, אך בכל זאת מהעז יכול לצאת מתיקות מסוימת. אם השחקנים יכו על חטא פומבית ויובילו מהלך ציבורי של תיקון והסברה בתחום בו מעדו - יהיה בכך תיקון. לו אני הייתי הבעלים, הייתי מציב תנאי חד משמעי - או יציאה למערכה חינוכית ציבורית או שניפרד. התמונה של שחקן מונף בהערצה באווירה לקול שאגות אהדה כאשר הוא לא מכה על חטא - היא תמונה נוראית.
מי יודע? אם ברקת ושחר יפרצו את הדרך, אולי יצטרפו אליהם גם גורמים פיננסיים ויטהרו את המרחב הציבורי ויזכירו שלא הכל מתחיל ונגמר בתשואה נומינלית ובטבלאות אקסל.
בבניין בית המקדש ננוחם.