ברני מיידוף, מאדריכלי ההונאות הפיננסיות הגדולות בהיסטוריה / צילום: Associated Press, Louis Lanzano
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל פרופימקס ויו"ר ועדת האתיקה של AFIRE - ארגון משקיעי הנדל"ן בארה"ב
שניים מאדריכלי ההונאות הפיננסיות הגדולות בהיסטוריה, ברני מיידוף וברני קורנפלד, הותירו שובל משקיעים שאיבדו את ממונם. מהיכרותי עם המקרים, שיטות הפעולה שסייעו לנוכלים אז, מופיעות במרחב העסקי גם היום, בהיקפים מטרידים יותר.
ההחלטה להשקיע עם קורנפלד הוכרעה בזכות מייצגו, פיגורה ידועה שנועדה לשמש חותמת איכות ולנסוך במשקיעים תחושת ביטחון. זו הייתה התפאורה להסוואת התרמית. תופעת הדלתות המסתובבות - מעבר של פוליטיקאים, רגולטורים ואנשי צבא לשעבר, היישר לקודקוד הפירמידה בחברות, למרות שאינם מבינים לרוב בתחום הפעילות הספציפי - היא אותה פרקטיקה פסולה.
פיזור מסך עשן
אי־הסדרים שהתגלעו ביונט קרדיט, בראשות היו"ר משה כחלון, הוכיחו כי גם הצבת שר אוצר לשעבר בתפקיד ייצוגי־ניהולי, הייתה לכאורה רק ניסיון לפזר מסך עשן על חוסר הבנה עסקית במקרה הטוב - והתנהלות בעייתית במקרה הרע.
ישנו לקח המגובה בהיסטוריה של מקרים: כשהשמות הבכירים מגיעים, ראוי לגלות מידת חשדנות, שכן אלה עלולים להתברר כמוקשים המותירים אחריהם זירה רבת־נפגעים. זו מזכירה את שאלת הפיתוי שהפנה קורנפלד למשקיעים: "רוצה באמת להיות עשיר?", נהג היה לשאול. אלה שהשיבו בחיוב, הפכו עניים.
גם ברני מיידוף לא פעל לבדו. רשת יועצים ומשרדי פמילי אופיס תיפקדו כצינורות הזרמת כספים לניפוח התרמית. לאחר שמשפחתי ספגה הפסדים כבדים, התברר לי כי השיקול המרכזי של אלה נעוץ היה בעמלות הגבוהות שלקחו לכיסם.
כמי שפועל עשרות שנים בעולם ההשקעות, אני מזהה לגיטימציה לפעולות לא אתיות, אם יש רווח כספי לצידן. אני רואה את המשקל שנותנים חלק מהיועצים והפמילי אופיס לעמלות שגובים מהיצרנים. נתקלתי באלה שביקשו לעבוד עימנו ודרשו עמלות מופרזות. תהיתי מה מסתתר מאחורי מי שמוכן לשלם עמלות אלה, על חשבונם של מי זה נעשה?
מצער שמנהלים מציירים תמונה מעוותת שהם משרתים את אינטרס הלקוחות, כשבפועל בצע הכסף מכתיב את הטון. ראיתי דברים דומים ופסולים - לעיתים נראה שהבעיה עם הונאות פיננסיות לא נבעה מעצם היווצרותן, אלא רק בעת התפוצצותן.
הקלות הבלתי נסבלת להונות היא תוצאת היד הרכה והסלחנית של מנגנוני הפיקוח מול מי שבוחר לסטות מדרך הישר, וכאשר שלשלאות הדין רופפות, כוח ההרתעה נשחק ומקרין על הסביבה העסקית, שהופכת אדישה להתנהלות פסולה, ולעתים אף מעניקה רוח גבית. ראוי לתהות מדוע שומרי הסף מפגינים רפיסות רגולטורית עם רומסי החוק, האתיקה והמוסר. איך ייתכן שבזירה העסקית נחשפות פרשיות הונאה, ומערכת המשפט אינה רואה בקץ התופעה עדיפות עליונה.
לעצור את המקרה הבא
ניצבת לנו ההזדמנות למנוע את הברני הבא, מהאמור חשוב שנחלץ תובנות רלוונטיות. על הרגולטורים ומערכת המשפט מוטלת האחריות להכות שורשים ולהקשיח את משטר הענישה מול עושקי הציבור - עמוק במישור הפלילי. זו כרוכה באימוץ פרדיגמה אסרטיבית, שתבטיח סיכול תאבונם של נוכלים.
על המשקיעים לגלות חשדנות בריאה מול הצעות להשקעה. אין דבר שנוכלים משוועים לו יותר ממשקיעים שאינם ערים להתנהלות המנהלים. הסכנה אינה אורבת רק למשקיע "הקטן" בעל סף הפיתוי הנמוך, אלא גם למשקיעים מתוחכמים, שנופלים קורבן למניפולציות.
השינוי דורש מחויבות מלאה גם מצד הקהילה העסקית באימוץ מערכת שיקולים אתית ויישום תהליך חינוך להגינות עסקית, שאינה מקדשת רווח חומרי על חשבון רווח ערכי ומוסרי. זהו גרעין איתן של אמון שאף מערכת או רגולציה אינן יכולות להחליף.
אלו רגעים שאם לא נשכיל לנצלם בתבונה, ונבין אותם רק בדיעבד, יגבו מכולנו - ומהדורות הבאים - מחיר יקר והרסני. הנוכלים ימשיכו להתעשר על גב המשקיעים להם חבים חובת נאמנות. אל לנו להרים ידיים ולהמתין לברני הבא. זו אינה גזירת גורל. הכל תלוי בנו.