הכותבת היא שותפה במשרד מ.פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בעל שהתגרש מאשתו לאחר 36 שנות נישואים, הופתע לקבל תביעת נזיקין בסכום של כ-1.2 מיליון שקל, בנוסף לתביעה למחצית הרכוש. התביעה הוגדרה על-ידי האישה כדרישה לסגירת החשבון הפיזי, הרגשי והפסיכולוגי מול הבעל בשווי כספי, עבור שנות ההתעללות הארוכות, בין היתר במטרה להביאו לערוך חשבון נפש.
בכתב התביעה טענה האישה כי מאז שנולדה בתם הבכורה, היא סבלה מאלימות פיזית, נפשית ומינית מצד הבעל, עד שלמדה "להוריד פרופיל", כלומר לדבר רק באופן שירצה את הבעל, להמנע מכל דבר שעלול להעלות את חמת זעמו, וללכת על קצות האצבעות בקרבתו. אולם גם התנהגותה המושפלת והצייתנית של האישה, שלמעשה אולפה על-ידי הבעל, לא תמיד עזרה לה. כך לדוגמה טענה האישה כי בזמן שסבלה מכאבי תופת כתוצאה מפריצת דיסק, היא נאנסה על-ידי הבעל; במקרה אחר הוא היכה אותה עד לכדי צורך בתפרים, והיא נאלצה לשקר לצוות הרפואי ולומר שנפלה; ועוד.
הבעל מצדו הכחיש את כל דברי האישה וטען כי מדובר בעלילת שווא שרקמה יחד עם אחיותיה, לאחר שלא הייתה שבעת-רצון מתוצאות התביעה לחלוקת הרכוש, וכל מטרתה היא להוציאו מבית המגורים ולהשתלט על רכושו. הבעל טען כי מעולם לא נהג באלימות מכל סוג שהיא, ואף להפך - לטענתו האישה ניהלה רומן ובגדה בו במהלך הנישואים, אך הוא סלח לה. כתמיכה בטענותיו הבעל הציג דפים מטיפול פסיכולוגי שעברה האישה 14 שנה לפני הגירושים, שם עלה נושא בגידת האישה לכאורה.
על פניו, סיכוייה של האישה לזכות בתביעה נראו נמוכים. האישה מעולם לא התלוננה על אלימות של הבעל במשטרה או בפני גורמים רשמיים אחרים, וקרובי משפחה העידו בבית המשפט כי הם בילו ממושכות עם בני הזוג ואף יצאו עימם לחופשות, אך מעולם לא חשדו או ראו סימן לכך שמתקיימת בין הצדדים מערכת יחסים מתעללת, ואף להפך - כולם סברו כי הם מנהלים מערכת נישואים תקינה.
בית המשפט בחר להאמין לאישה
על אף דברים אלה, בית המשפט בחר להאמין לאישה. בין הגורמים שגרמו לו לבחור בין גרסאות הצדדים, בית המשפט מנה את הקוהרנטיות שבעדותה המפורטת של אישה, לעומת עדותו המתחמקת של הבעל, וכן את עדויות ילדיהם של הצדדים, אשר תמכו באימם. בנוסף ציין בית המשפט את רישומיו של הפסיכולוג שטיפל באישה בשנת 2003, בהם כתב כבר אז כי האישה שיתפה אותו בהתעללות הממושכת שהיא סופגת מהבעל.
לגבי העדים מטעם הבעל, אשר טענו כי לא חשדו בהתעללות, הסביר בית המשפט כי את האמת אודות המתרחש בין כותלי הבית יודעים רק הגרים בו, והפנה לדבריו של הסופר גבריאל גרסיה מרקס כי "לכולנו יש חיים ציבוריים, חיים פרטיים וחיים סודיים".
גם מומחה שמינה בית המשפט לענייני משפחה העיד שהוא מאמין לסיפוריה של האישה, וקבע כי היא סובלת מפוסט-טראומה כתוצאה מההתעללות הנמשכת, שמתבטאת בפגיעה קלינית ותפקודית ניכרת עד היום, ולכן היא זקוקה לטיפול תרופתי קבוע. המומחה העריך את אחוזי הנכות הנפשית שנגרמה לאישה בשל התנהגות הבעל ב-40%, ובית המשפט חייב את הבעל לשלם לאישה פיצויים בסך של 160,000 שקל, בנוסף ל-15,000 שקל שכר-טרחת עורך דינה.
פסק הדין נותן תקווה לבני זוג שעברו התעללות רבת-שנים וסבורים כי אין סיכוי שיזכו לראות קצת צדק בסיומם. גם אם חששו ולא התלוננו על ההתעללות באופן רשמי במהלך החיים המשותפים, לעתים "ניכרין דברי אמת". שום סכום של כסף לא יכול לפצות באמת על נזק הנובע מהתעללות, אך הוא יכול לעזור לממן טיפולים נפשיים ולתת קצת הקלה.
