הזבל עולה על גדותיו, והמטמנות לא עומדות בעומס / צילום: Shutterstock
מדי יום, עושות את דרכן משאיות גדולות בכבישי ישראל. הן עוברות בין רחובות הערים והמושבים, אוספות כמויות ענק של שאריות מזון, פלסטיק, חפצים ישנים ופסולת מכל הבא ליד, ומשנעות את כל אלו למטמנות רחבות ידיים, בעיקר בדרום הארץ. הטמנת פסולת זוללת שטחים גדולים ומובילה לזיהום סביבתי ובריאותי ולמפגע אקלימי חריף בשל פליטות גזי חממה, אך 83% מהפסולת נשלחים להטמנה, ומשנה לשנה המצב מחריף.
ללא כל שינוי, בעוד כשלוש שנים לא יוותר עוד מקום להטמנה בישראל, אך המדינה מציגה יעדים ארוכי טווח ללא תוכנית יישום, דוחה קידום פתרונות דווקא בתחום בו למיחזור פוטנציאל גבוה: הפסולת הרטובה. כעת מומחים מזהירים: השאננות הממשלתית תוביל להגדלת אחוזי ההטמנה, ולהחמצת יעדי האקלים שהציבה הממשלה לעשור הקרוב.
החודש פרסם מבקר המדינה דוח חמור בנושא, אך ממידע שהגיע לגלובס עולה כי הבעיה חמורה ודחופה אף יותר. במטמנת עברון, הקולטת את הפסולת של 1.5 מיליון תושבי הצפון, ייגמר המקום להטמנה בתוך כשנה וחצי לכל היותר. כבר היום, דוחה המטמנה רשויות מקומיות בשל מצוקת מקום, ושולחת את משאיות הענק שלהן למסע ארוך ומזהם להטמנת הפסולת בדרום הארץ.
אמנם המטמנה מתכננת להקים תשתית שתהפוך כ-500 טון פסולת ביום לחומר לדשן ותהפוך בעיה סביבתית לפתרון חקלאי, אך הרשויות מתמהמהות בקידום הפתרונות, והפסולת ממשיכה להיערם. מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, הגיע לסיור במקום השבוע, והזהיר: "מדובר באחד הליקויים הסביבתיים המשמעותיים ביותר, עם השלכות תחבורתיות, כלכליות ועוד. אני קורא לשרה להגנת הסביבה ולמשרדה לתקן את הליקויים ולפעול למציאת פתרונות אזוריים לטיפול בפסולת, כך שהטיפול בפסולת והפעילות להקטנת נפחה יבוצעו בסמוך למקום היווצרותה. פתרונות כאלה יצמצמו משמעותית את הנזקים הסביבתיים".
השינוי הנדרש וגרירת הרגליים
אזרחי ישראל הם שיאני פסולת. מדי יום, אזרח מייצר בממוצע 1.8 ק"ג פסולת - 30% יותר מהממוצע במדינות האיחוד האירופי. קצב הגידול עולה ב-2.6% בשנה, ותשתיות הפסולת המוגבלות צרות מלהכיל. למרות שמדובר בבעיה אקוטית המחמירה משנה לשנה, אין בנמצא פתרונות. יעדי עבר הוחמצו ותוכניות כשלו, ובעוד שמדינות אירופה מטמינות רק 35% מהפסולת, סוגרות אתרי הטמנה ומפחיתות פסולת במקור, בזירה המקומית שיעורי ההטמנה עלו עם השנים, וכעת עומלות הרשויות על פתרונות שיאפשרו להגדיל את שטחי ההטמנה עבור שנים קדימה.
אסטרטגיית הפסולת החדשה שהוצגה לפני כשנה וחצי, נותרה בעיקרה על הנייר, ללא חוק מסגרת, ללא לוחות זמנים וללא מפת דרכים ליישומה. קולות קוראים להם ממתין השטח עבור יישום פתרונות קצה, מתמהמהים, מה שגורם לעיכוב משמעותי ביישום פתרונות שבכוחם לצמצם את זיהום האוויר החמור בישראל ואת בעיית הפסולת.
פתרון מרכזי לפחות לחלק מהבעיה, כרוך ביישום פתרונות לטיפול בפסולת הרטובה. כ-46% מהפסולת בפח שלנו מורכבים מפסולת אורגנית: שאריות מזון - מאבטיחי הקיץ לתפוזי הסתיו וארוחת הצהריים שנותרה בצלחת. משק בית ישראלי ממוצע, זורק לפח 23% מהפירות והירקות שרכש, ו-14% ממוצרי הדגנים והקטניות. הנזק הסביבתי מאובדן המזון, מוערך ב-3.4 מיליארד שקל בשנה. זוהי פסולת המתגלגלת רובה ככולה לאתרי ההטמנה הגדושים, ואחראית לכ-10% מפליטות גזי החממה בארץ, ולכ-77% מפליטות המתאן שמקורן בהטמנת פסולת.
זכרון יעקב מוכיחה שניתן לשנות
בזמן שהפסולת האורגנית נערמת בקרקע ומובילה לזיהום סביבתי ניכר, אין בנמצא פתרון לטיפול בה. תוכניות עבר להפרדה וטיפול בפסולת האורגנית נקטעו זמן קצר לאחר תחילת יישומן בשל תחלופת השרים במשרד להגנת הסביבה.
כעת הפתרונות מתעכבים במשרד להגנת הסביבה. המרכזי שבהם: הקמת מתקני טיפול קטנים המבצעים עיכול אנאירובי וקומפוסטציה, תקוע מזה חודשים ארוכים. עיכול אנאירובי הוא תהליך ביולוגי טבעי של פירוק חומר אורגני ללא חמצן, במסגרתו נוצרים ביוגז להפקת חשמל וחום, וחומר מעוכל שהופך לדשן עבור השדות החקלאיים. בניגוד לפסולת פלסטיק שמתמחזרת בשיעורים נמוכים מאוד למרות ההשקעות הנרחבות בתחום, דווקא לפסולת האורגנית פוטנציאל רב.
למרות שנגנזו תוכניות עבר, במסגרתן הוצבו פחים חומים לאיסוף האשפה הרטובה, שמונה רשויות ובהן כפר סבא וזכרון יעקב, עדיין מפרידות את חלקה במקור ומעבירות למתקני הטיפול המעטים הקיימים (שניים במספר), בעוד הרשויות הגדולות מפרידות במתקני מיון חלק מהחומרים האורגנים ומעבירות אותם להליכי מיחזור (לא מדובר בתהליך אופטימלי, שכן מדובר בפסולת מעורבת המייצרת תוצרי מיחזור נחותים יותר).
בשל הפרדת האשפה הרטובה בזכרון יעקב, שבה כ-70% מהתושבים מפרידים את הפסולת האורגנית, ההתמדה הובילה לכך שלמרות שאוכלוסית היישוב גדלה בשנים האחרונות, לא היה גידול בכמויות הפסולת. למרות זאת, המדינה לא ממהרת להרחיב את הפתרון. הפסולת האורגנית שהועברה למיחזור ב-2020 הייתה 34% מכלל הפסולת העירונית שהועברה למיחזור והשבה, ומוחזרה בכמות הגבוהה ביותר ביחס לשאר החומרים, כך לפי דוח מרכז המידע והמחקר של הכנסת. למרות זאת, באין מתקנים מתאימים או ניהול של הבעיה, רק 23% מהפסולת האורגנית שנאספה ברשויות המקומיות, הועברה למיחזור ולא להטמנה.
הצלחת צמצום ההטמנה תלויה בהקמת תשתיות, תקצוב הרשויות המקומיות והקמת מתקני טיפול. בשוק קיימים היום מספר פתרונות המאפשרים הקמה של מתקנים קטנים בערים, כאלו שיחסכו שינוע של פסולת במשאיות מזהמות למרחקים, תוך טיפול בה בסמוך למקום היווצרה. גם הערים, הנאלצות לשלם היטל הטמנה ולשנע פסולת למרחקים, כמהות לפתרונות בנושא, ולא בכדי. לפי חישוב העלות של פליטת גזי החממה, ההטמנה היא השיטה המזיקה ביותר לסביבה, והעיכול האנאירובי הוא השיטה הפחות מזיקה. בנוסף, עלות הטיפול בפסולת אורגנית ובמתקני קומפוסטציה, אף זולה יותר מעלות ההטמנה אותה משלמות כיום הרשויות.
אין חקיקה ואין כתובת ברורה
בישראל אין חקיקה המסדירה את הטיפול בפסולת. עד אשר יוצג חוק מסגרת בנושא, בארגוני הסביבה ניסו לקדם את הקמת מתקני טיפול וביצוע פיילוטים בנושא, עבור המגזר המוסדי תחילה, מפני שזוהי הדרך להשיג באופן מהיר תוצאות מיטביות בשל קלות ההפרדה, התפעול והאיסוף, שאינה כרוכה בהצבת תשתיות מסובכת בבתי תושבים. לפני כשנה, הודיעו במשרד להגנת הסביבה כי בתוך כחודשיים יפורסם קול קורא להקמת המתקנים, אך המועד נדחה שוב ושוב. בין היתר, הוסבר לארגונים שדחפו את הנושא כי האחראית על הנושא תיעדר לחודשים ארוכים וכך גם מחליפתה. עד עתה, השטח עודנו ממתין לפתרון, שיכול היה כבר בימינו לחסוך זיהום אוויר ואף לייצר קומפוסט לשימוש חקלאי, במקום פסולת הטמנה מזהמת.
"האבסורד הוא שרוב הפסולת האורגנית שמקורה מוסדי, מופרדת במקור. כלומר, עבודת ההפרדה כבר נעשית, אבל הפסולת הזו סתם נשלחת להטמנה. יש לא מעט רשויות מקומיות שרוצות מתקנים לטיפול בפסולת האורגנית. חלקן כבר מיואשות מההמתנה הארוכה לתזוזה של המדינה בנושא", אומרת לימור גורליק מעמותת צלול. "עכשיו אנחנו בקיץ ולפני החגים, ומבינים שכנראה שנצטרך לחכות עד סוף השנה כדי שזה יקרה. זאת סחבת לא הגיונית, והרשויות לא יכולות לממן את הפתרונות האלו מכיסן. הרעיון הוא שהמדינה מקצה סכום ראשוני שיסייע בהקמה של מתקנים שיפעלו תחת מודל כלכלי ויחסכו לרשויות עלויות הטמנה. קידום והטמעת מתקנים כאלו יניע את השוק לטיפול יעיל, סביבתי וכלכלי בפסולת".
פרופ' אופירה אילון מאוניברסיטת חיפה ומוסד שמואל נאמן עוסקת שנים ארוכות בכשלים הרבים בשוק הפסולת המקומי, ובמצב המחמיר משנה לשנה. "מקשים מאוד על מי שרוצה לקדם פתרונות קצה בישראל", היא מסבירה. "הפסולת האורגנית היא דוגמה לכך. יש פתרונות, הם הכרחיים, ולא מקדמים אותם. פסולת אורגנית היא המרכיב המשמעותי ביותר בתמהיל הפסולת שלנו ונוכחותה בפח. 30% ממנה נוצרים במגזר המוסדי והעסקי. במסגרת פורום האקלים הנשיאותי, הצענו לאסור הטמנה שלה בסקטור זה, ולהקים בהקדם מתקנים קטנים להפיכתה לחומר גלם דוגמת קומפוסט או ביו גז. זאת דרך לצמצם בטווח הקצר בעיה גדולה שמובילה למצוקת הטמנה, פגיעה אקלימית וגם פגיעה בריאותית. יישום מודלים בזירה הזו יכול לנחול הצלחה גבוהה בפרק זמן קצר יחסית, אך הממשלה חייבת להתגייס לכך כדי שהמציאות תשתנה. התקציב אינו בעיה, כי הקרן לשמירת נקיון מלאה כסף בדיוק למטרות אלה".
היעדר התשתיות המתאימות לטיפול בפסולת מורגש היטב בשטח ואף מאיים לפגוע בעסקים המנסים לקדם פתרונות שאינם הטמנה. במטמנת עברון חוששים שההשקעות הגדולות שנעשו כדי לצמצם את ההטמנה, ירדו לטמיון באין דחיפות מצד המדינה לטפל בנושא. המטמנה הקימה לאחרונה מפעל מיון חדש, בהשקעה של 110 מיליון שקל, והוא יכול היה לפעול בעוד כשנה, במטרה למיין את הפסולת הביתית של כלל תושבי הצפון. אך אם לא ימצאו פתרונות מתקני קצה לטיפול בפסולת שתמויין, למפעל לא תהיה זכות קיום.
מנכ"ל המטמנה, אסי רוטביין, מנסה כבר זמן רב לאשר הקמה של מתקני קצה מול המשרד להגנת הסביבה והוועדה המחוזית, אך נגרר מחודש לחודש. לעת עתה ישנו קושי ביורוקרטי, ואילו המפעל כבר היה פועל כיום, לא הייתה סיבה להפעילו באין פתרונות לפחות לחומר האורגני. "בנינו מפעל בהשקעה גדולה, אבל כדי להפעיל אותו צריך מתקני טיפול לחומרים הממויינים. אנחנו רוצים להקים את המתקן הזה, יש לנו שטח, כסף וניסיון בתחום. היינו שמחים שהרשויות ישבו איתנו ויראו לנו את הדרך להתקדם בקצב מהיר. לצערנו אין גורם מוביל, למרות שמשבר הפסולת מחמיר מיום ליום. אני מאמין שנכון שהמשרד להגנת הסביבה ייזום צוות בין משרדי שמאחד תחתיו את הגורמים הבירוקטים ויהפוך להיות אקטיבי בהובלת פתרונות סביבתיים, יחד עם גופים כמונו, לפני שיהיה מאוחר מדי".
בתוך עשור: המטמנות יגדלו בשטח זהה לגבעתיים
ביולי 2021, ערב ועידת האקלים בגלזגו, קיבלה הממשלה החלטה על הפחתה של 71% בפסולת העירונית המוטמנת עד שנת 2030, ביחס לרמה של 4.5 מיליון טון שהוטמנה בשנת 2018. בפועל, בשנת 2020 היקף ההטמנה הוגדל ל-4.65 מיליון טון, אך תחת השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, לשנת 2022 כלל לא נקבעו יעדים להפחתת הפסולת המוטמנת בתוכנית העבודה של המשרד והנושא לא הוצב בראש סדר העדיפויות.
וכך, מאז שהכריז המשרד להגנת הסביבה על אסטרטגית פסולת חדשה בדצמבר 2020, היא לא עוגנה בתוכנית יישומית עם אבני דרך ברורות ויעדים שנתיים, והעוסקים בדבר לא רואים שינוי בשטח.
"אני לא רואה התקדמות משמעותית מאז שהתוכנית הזו הוכרזה, מחכים לקול קורא לפתרונות מקומיים, תוכנית פיילוטים שתצא לדרך, תוכנית עבודה עם יעדים ובינתיים זה לא קורה", מסביר עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת באדם טבע ודין. "המתקנים הקטנים הם חלק חשוב מהפתרון. אנחנו צריכים אותם, צריכים להתחיל איתם וכמה שיותר מהר. נכון היה להוציא את הקול הזה כבר לפני חצי שנה, אז הוא היה צריך לצאת. זה מתעכב שוב ושוב, למרות שבקרן הניקיון יש כסף לכך. בינתיים, מגדילים את המטמנות. בכל שנה, נוספים 300 דונם של שטח הטמנה. בעשור, מדובר בשטח של גבעתיים. חשבו שעד כה נהפוך את הפירמידה, אבל אם ב-2022 לא קרה כלום ואין אבני דרך ליישום התוכנית האסטרטגית, למה שיקרה משהו עד 2030".
חשוב להדגיש כי אין עיכובים או קשיים תקציביים בפתרון בעיית הפסולת בישראל. בניגוד לבעיות רבות הממתינות לתקצוב משרד האוצר, למשרד להגנת הסביבה ישנה קרן עתירת משאבים, שעד כה הצטברו בה יותר מארבעה מיליארד שקל עבור פתרונות לצמצום ההטמנה. זוהי קרן הניקיון, האוגרת את היטלי ההטמנה שמשלמות העיריות. בהיעדר פתרונות מיחזור שונים למניעת הטמנה, הכנסות הקרן עולות ב-3-5.5% בשנה, ובכל שנה נצברים בה עוד כ-600 מיליון שקל. בשל אי ניצולה לתכלית שלשמה קמה, כיום משמשת הקרן מעין 'קופה קטנה' של משרד האוצר, המלווה ממנה כסף לשימושים שונים.
למרות סכומי העתק בקרן, באין תוכנית אופרטיבית ברורה, ספק אם היעדים שהוצבו בהחלטת ממשלה רק לאחרונה לצמצום פליטות גזי החממה מענף הפסולת והפחתת הטמנתה ב-71% בפחות מעשור, הם ברי השגה. "עמידה ביעד מחייבת קידום מגה פרוייקטים למיחזור והשבת אנרגיה מפסולת", אומר חן הרצוג, כלכלן שותף בפירמת הייעוץ bdo. "מאז החלטת הממשלה, לא קודמו פרויקטים משמעותיים, ולכן הסיכוי לעמידה ביעדים נמוך. ישראל לא עמדה ביעד הלאומי של מיחזור 35% פסולת ב-2020. האבסורד הוא שבעוד שישראל מפגרת ביעדים, לרשות המשרד להגנת הסביבה עומד מקור חוץ תקציבי של למעלה מ-4 מיליארד שקלים בקרן הניקיון. העדר המדיניות מתבטא בנתונים: מאז 2017, אין גידול של ממש בהיקף הכולל של מיחזור פסולת בישראל, למעט פסולת בנייה. היקף המיחזור של פסולת אורגנית, נייר ופלסטיק אף ירדה ב-2% בהיקף המיחזור בשנת 2020 לעומת 2017. גם בתחום הפסולת, יעדי האקלים נשארים יעדים על הנייר בלבד, אם הם לא מלווים בכלי מדיניות של ממש, תמריצים כלכליים ותמיכה ממשלתית המשקפת את התועלות הכלכליות של הקטנת הפליטות".
תגובת המשרד להגנת הסביבה
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "באסטרטגיית הפסולת של המשרד נקבעו יעדים משמעותיים לשנת 2030. בין היתר, צמצום ההטמנה ל-20%. המשרד מקדם הקמת מתקני תשתית לטיפול בפסולת ומיחזורה, מתקנים שהם הבסיס לצמצום ההטמנה. לצורך כך, פרסם המשרד קולות קוראים לתמיכה בהקמת תשתיות מיון ומתקני טיפול בחומר אורגני בהיקף של מעל מיליארד שקל, בנוסף, המשרד פועל בשיתוף רשות מקרקעי ישראל ומנהל התכנון לאיתור שטחי הטמנה נוספים שנדרשים. בנושא המתקנים הקטנים, הקרן הקצתה 50 מיליון שקל לנושא זה, והתמיכה נדונה בימים אלו בוועדת המכרזים לקראת פרסומה.
"במקביל, פועל המשרד לגיבוש תקנות המחייבות טיפול בחומר האורגני, לצד גיבוש מערך תמיכות מקיף לרשויות ועסקים להפרדת הפסולת האורגנית במקור וטיפול בה. תהליך בניית התשתיות החדשות לתחום הפסולת הוא ארוך טווח ונפרס על פני מספר שנים. הנהלת קרן הפסולת אישרה באפריל 2021 מסגרת תקציבית בגובה 6.3 מיליארד שקל ליישום אסטרטגיית הפסולת. בכלל זה, נכלל תקציב בהיקף 850 מיליון שקל להטמעת ההפרדה במקור של החומר האורגני. במקביל, פועל המשרד בימים אלו לגיבוש תוכנית יישום מפורטת, הכוללת יעדי ביניים ומדדי תוצאה מאושרים. תוכנית זו עתידה להתפרסם לציבור עד סוף השנה".