ענקי מדינות האזור. מתוך איור של גוסטב דורה, המוזיאון לאומנות בסן פרנסיסקו

הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה. וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹקינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ… וַיִּתֵּן ה' אֱלֹקינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהו"

בפרשה הפותחת את ספר דברים, משה סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל במשך ארבעים שנות מנהיגותו. הוא מדגיש שבמסגרת המלחמות שהיו, ושעוד יהיו, קיימים עמים שאין להילחם בהם: "וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר. אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם... וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה… וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה" (דברים ב', ד'־כ').

הסכמי אברהם

משה מנחיל חזון על פיו לא נלחמים בעמים איתם אנו חולקים היסטוריה ואתוס לאומי. בשעיר יושבים בני עשו, אחיו התאום של יעקב אבינו. במואב ועמון יושבים צאצאי לוט, אחיינו היתום של אברהם שגדל בביתו. משה יודע שארץ ישראל מהווה צומת מסחר משמעותי במרחב - בין האימפריה המצרית מדרום לאימפריה המסופוטמית מצפון־מזרח - ולפיכך עם ישראל לא יהיה מבודד. אנו תמיד נהיה באינטראקציה כלכלית עם העמים שסביבנו: "אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם". צמיחה נשענת על שיתופי-פעולה. היסטוריה וערכים משותפים הם המצע לפיתוח יחסי גומלין.

לעומת אדום, מואב ועמון, עם סיחון ועוג, מלכי האמורי, אין לנו מכנה משותף: "וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה. וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ… וַיִּתֵּן ה' אֱלֹקֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ" (דברים ב', ל"ג - ג', ג'). נילחם בהם ולפיכך גם לא נסחור איתם.

מעניין שהכתוב נמנע מלציין קשר משפחתי נוסף. בני ישמעאל חיים במרחב שלנו, אך הפרשה לא התייחסה אליהם. על כן לא ברור האם יש להילחם בהם או לסחור איתם. בספר בראשית ישמעאל הורחק בגלל התנהגותו הקלוקלת: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (בראשית כ"א, י').

מאידך הובטח לאברהם: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית י"ז, כ').

עם מות אברהם, ישמעאל חוזר ומופיע לצד יצחק. "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כ"ה, ט'). נראה שבקבורת אברהם, המעשים הוכיחו את המכנה המשותף, אלא שלאורך הדורות כמעט ולא היתה לכך המשכיות אופרטיבית. נוכח ההתייחסויות השונות לישמעאל, קשה לדעת אם יש לנו מכנה משותף עם צאצאיו כדי לקיים עימם קשרי מסחר ושיתופי-פעולה אזוריים.

"הסכמי אברהם" שנחתמו לאחרונה הוכיחו שפנינו למסחר ושותפות עם חלק מהעמים שסביבנו. ישראל מיצבה עצמה בצומת המסחר הבינלאומי ועומדות בפניה אפשרויות חדשות לשיתופי-פעולה, כולל עם צאצאיו של ישמעאל. זו הזדמנות לטפל בכמה עניינים לא פתורים.

מעבר לקופון המהיר

הנצ"יב, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, מגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה־19 פירש: "אכל תשברו - בלשון צווי, שיקנו אוכל, אם כדי להראות עושרם… או יותר נוח לומר כדי לההנות את המקום שעוברים… עיקר הכוונה שתקנו אפילו אין אתם מתאוים". לדבריו, משה המליץ לבני ישראל לקנות אוכל גם אם הם לא רעבים, כדי להשקיע בבניית יחסים ארוכי טווח עם השכנים העתידיים שלנו.

כמו אז גם היום, במערכות היחסים המתפתחות עם מדינות האזור, צריך להביט מעבר לגזירת הקופון המיידי: לבסס אמון הדדי שיהווה מצע לקשר ארוך ומשגשג בעתיד.