כניסת משאית דלק לרצועת עזה למחרת הפסקת האש / צילום: Associated Press, Adel Hana
האם מבצע עלות השחר הקצרצר, והמוצלח טקטית, מהווה נקודת מפנה במתרחש בין מדינת ישראל לרצועת עזה? תלוי את מי שואלים. כך או כך, בהנהגה הישראלית יש בהחלט רצון לקחת את זה הלאה להסכם ארוך-טווח, "הודנא", ולא רק "תהדיאה" שמשמעה רק רגיעה קצרת-טווח.
אלא שייתכן כי התקוות מוגזמות. עד כה, בכל סבבי המבצעים וההתלקחויות, הפסקות האש היוו עבור חמאס רק הפוגה להצטיידות מחדש ברקטות ובטילים. אין שום סיבה לחשוב שהמציאות הפעם שונה - מאז שומר החומות, חמאס ממשיך לשקם את כוחותיו ומאגרי הנשק שלו שנפגעו מאוד. הג'יהאד שנפגע גם אז וגם כעת כבר קיבל הבטחות מאיראן כי תסייע לו בכסף ובציוד צבאי. מה שכן, בישראל שואבים אופטימיות מהישארותו של חמאס על הגדר במהלך הלחימה, ומהרצון שלו להימנע מפגיעה כלכלית קשה מדי באוכלוסייה.
הזדמנות להסדרה ארוכת-טווח עם חמאס
גורמים מדיניים בכירים אומרים לגלובס בעקבות הפסקת האש כי "נוצרה הזדמנות של היום שאחרי וכי ישראל לא רוצה לפספס אותה". בדבריהם הם מכוונים להגעת הסכם רחב, שיביא שקט וגם יחזיר את השבויים והנעדרים. האמירה הזו היא אולי התוצאה החשובה ביותר של המבצע הנוכחי, שכן עד כה ההסכמים היו לטווח בינוני. בממשלת ישראל מעריכים כי כעת נוצרה הזדמנות להסדרה ארוכת-טווח יותר עם חמאס, על בסיס מהלכים אזרחיים.
מנגד, המשמעות היא ויתור למעשה על הפלת חמאס וקבלת מצב של איום אסטרטגי מתמיד מרצועת עזה. לחמאס אין שום כוונה להניח את נשקו ולפרז את הרצועה. בבוקר שלאחר הפסקת האש אמר דובר חמאס הבכיר פאוזי ברהום, כי העימות עם ישראל לא יסתיים עד אשר זו תגורש מאדמת פלסטין. כלומר חמאס הוא חמאס, והדיבורים על "התמתנות" בשל אי הצטרפותו ללחימה מופרזים.
ובכל זאת, מה מתכננת ישראל? לפי אותם גורמים בכירים אין צעדים כלכליים ממשיים חדשים, לפחות לא בטווח הזמן הקצר. אבל לגלובס נודע מפי מקורות ערבים המעורבים במגעים בין הצדדים, כי חמאס קיבל מסרים מישראל. המסר הנגטיבי היה אזהרה/איום כי ההקלות הכלכליות ייעצרו, והרצועה תחזור לאחור במובנים רבים, לרבות אספקת חשמל מינימליסטית. במהלך המבצע, בשל הידלדלות מאגר הדלק, תחנת החשמל של הרצועה סיפקה רק 4 שעות חשמל ביום. זה הצורך המיידי הדחוף של הרצועה וכלי הרכב הראשונים שחצו הבוקר את המעברים היו מיכליות דלק היישר לתחנת הכוח.
המסר השני היה מסר חיובי - הרחבת ההקלות ובעיקר קידומם של כמה מיזמי תשתיות: העברת קו חשמל ישראל לרצועה, קידום מהיר של מתקן ההתפלה הגדול, הפעלה מחדש של אזור התעשייה במחסום ארז ועוד. להעברת המסרים הללו היו שותפים גם המצרים, שהבטיחו מצידם הקלות במעבר הגבול ברפיח.
חזון אחד שקשור למסר החיובי הוא זה של בניית רשת האנרגיה המזרח תיכונית, ה"גריד", שבו מעורבות מדינות המפרץ ובראשן איחוד האמירויות. אם נרחיק לכת עוד יותר, גם פיתוח מאגר הגז מול רצועת עזה יכול להיות על הפרק. אבל המציאות המזרח תיכונית ובעיקר זו של רצועת עזה לא בדיוק מתיישרת עם החזון הזה. חמאס, כאמור, לא יהיה מוכן בשום מחיר להתפרק מנשקו או מהאידאולוגיה העקרונית של חיסול מדינת ישראל. גם הרשות הפלסטינית חלשה מכדי ליישם את הפרויקטים האלה בעצמה ברצועת עזה.
הכלכלה ממתנת אבל לא מונעת הסלמה
אז עם מה נשארנו? רק ריאל פוליטיק של הנהגת חמאס הנוכחית ובראשה יחיה סינואר, לעיתים פרגמט לעתים קיצוני, שיבקש למנף הישגים כלכליים כמה שיותר מהר, אבל ממשיך להכין את העימות הבא.
בישראל מזהים התמרמרות של הרחוב העזתי בשל הפגיעה בכלכלה וההסלמה. אי כניסת הפועלים מביאה באופן ישיר לאובדן הכנסה של 4־5 מליון שקל ביום, כלומר עד כה קרוב ל־30 מליון שקל. שכר פועל ברצועה עומד על עשרה עד 50 שקל ליום והשכר הממוצע שם עומד על 1,200־1,400 שקל. מנגד, פועל העובד בישראל מרוויח 250־400 שקל ליום ומפרנס חמולות שלמות.
ממשלת ישראל אישרה הגדלה של מספר הפועלים הנכנסים ל־20 אלף, ונראה כי ההחלטה תמומש, גם אם לא בימים הקרובים. הגורמים המדיניים אומרים כי המטרה העקיפה של הכנסת הפועלים הייתה יצירת מנוף לחץ על חמאס, וזה אכן פעל לפיהם באופן מובהק בסבב הלחימה הנוכחי.
עם זאת, החוקר מיכאל מילשטיין אומר כי אסור לתת ללחץ הכלכלי משקל יתר. לדבריו אם המשקל היה משמעותי, חמאס היה מונע מהג'יהאד להסלים את המצב עוד בטרם החלה הלחימה. הכלכלה ממתנת אבל לא מונעת הסלמה אידאולוגית.
מצרים מתווכת, איראן מכוונת להתחמשות
במגעים להפסקת האש בלטה מצרים המהווה כבר שנים גורם תיווך עיקרי בין ישראל לחמאס. המצרים, שבעבר לא מאוד התאמצו למנוע הברחות לרצועת עזה, לרבות של נשק וחלקי טילים, שינו מדיניות בשנים האחרונות ורוב ההברחות מסוכלות. מנגד, הם מרחיבים את מעורבותם הכלכלית ברצועה והעבירו הבטחה להגדיל את הסיוע לשיקום ההריסות ממבצע שומר החומות ואף מהמבצע שהסתיים אמש.
קטאר, שמממנת לא מעט פרויקטים ברצועה וגם אחראית למעשה למימון אספקת הדלק לחשמל, הייתה גם היא מעורבת במגעים. לפי הגורם הערבי, קטאר הבהירה לחמאס כי המימון הזה ייפסק אם הארגון יצטרף ללחימה.
ומה הלאה? לאחר כמה שבועות של הסקת מסקנות ולקראת כינוס המדינות התורמות בסתיו, צפויה להתגבש תוכנית כלכלית רחבת היקף לשיקום כלכלי של רצועת עזה. זאת, מתוך אותה הנחה כי ההטבות הכלכליות מסייעות לרגיעה. בפועל, עד לאחר הבחירות בישראל ואולי כינונה של ממשלה חדשה, לא יהיה צעד משמעותי מאוד, זולת אותן תוכניות שכבר החלו לפעול.
ולגבי איראן - הספונסרית של הג'יהאד האיסלמי נמצאת גם היא בצד המפסיד, לפחות טקטית. היא הצליחה, בדחיפת הג'יהאד, להגיע לעימות עם ישראל אבל לאחר המכה הקשה שהארגון ספג, היא התיישרה עם עמדתו ברצועה להפסיק את האש. בהסתכלות ארוכת-טווח, איראן מכוונת להתחמשות מחדש של הג'יהאד ולמילוי תפקידו בחגורת האיומים על ישראל מדרום. אם אכן תשוב איראן להסכם גרעין שלא כולל שום סעיף בנוגע לתמיכתה בטרור, מליונים רבים צפויים לזרום לג'יהאד וגם לחיזבאללה, ולהגדיל את יכולותיהם הצבאיות ואת האיום על ישראל.